אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989) – הבדלי גרסאות

התומכים העיקריים במהלך אותו הובילה הממשלה, היו [[איכר]]ים באזורי הכפר אשר משכורותיהם עלו במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] כתוצאה מהרפורמות. אך תמיכה זו כמעט ולא באה לידי ביטוי כיוון שהתומכים היו מפוזרים באזורי כפר מבודדים, לעומת שתי קבוצות ההתנגדות אשר היו מאוגדות בערים במסגרת ה[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] או יחידות עבודה.

 

 

בבייג'ינג החלו סטודנטים, בהשראת מוריהם ואינטלקטואלים שונים, להשתתף במחאות תוך שהם מקימים אגודות סטודנטים אשר התנגדו לאגודות הסטודנטים הקיימות, שהיו תחת שליטת המפלגה. הסטודנטים ראו בעצמם פטריוטים, ממשיכי דרכם של אנשי [[תנועת הארבעה במאי]] וממשיכיהם של המוחים בכיכר טיין-אן-מן ב-[[1976]] (מחאה שהביאה לסילוקה של [[כנופיית הארבעה]]). מהבעת אבל על הו יאובאנג, שנתפס על ידי הסטודנטים כמבשר ה[[דמוקרטיה]], הפכה ההתארגנות עד מהרה למחאה על [[שחיתות]]ו של השלטון, משם לדרישה ל[[חופש העיתונות]], ולבסוף לדרישה לסילוק המפלגה הקומוניסטית (ו[[דנג שיאופינג]], שליטה מאחורי הקלעים) מהשלטון.