ירון גולן – הבדלי גרסאות

לאחר שיחרורו מהצבא למד ל[[תואר ראשון]] בחוג לספרות עברית והיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטה העברית וסיים בה [[תואר שני]] ב[[ספרות]]. הוא היה תלמידו המועדף והבולט של [[פרופסור]] [[גרשון שקד]]. בהנחייתו הגיש עבודת גמר בהיקף של 770 עמודים על סיפוריו של [[נסים אלוני]]. על העבודה קיבל ציון 100 ואת התואר סיים בהצטיינות יתרה. עבודת גמר זו יצאה ב-2010 כספר מסחרי בשני כרכים בשם "תוגה ומחאה".{{הערה|1=ירון גולן, '''תוגה ומחאה: סיפורי ניסים אלוני על רקע הסיפורת העברית בשנות הארבעים והחמישים''', תל אביב: ירון גולן, 2010}}

 

 

באותה שנה התחיל גולן בכתיבת עבודת [[דוקטור]]ט אודות יצירתו של [[יגאל מוסינזון]], אך לא סיים את כתיבתה. הוא עזב את האקדמיה והמשיך כמבקר ספרות בעיתונים דוגמת "דבר", "על המשמר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", והיה בעל טור ב"רחוב ראשי", "הארץ" (במדורו "ספרים הרבה") וטור עוקצני ב[[מקומון]] הירושלמי "[[כל העיר]]". הוא כתב בהזמנה ספרים על [[תאגיד]]ים [[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל|הסתדרותיים]] כ[[כור תעשיות|כור]] ו[[טלרד]]. חלק ממאמרי הביקורת הספרותית שכתב באותה תקופה יצאו ב-2012 באנתולוגיה בעריכת אלמנתו בתיה גולן ובתוספת הקדמות מאת בתיה גולן והסופר [[מנחם בן]].{{הערה|1=ירון גולן, '''ספרים הרבה: פרידות ופרידות סופיות''', תל אביב: ירון גולן, 2012}} בסגנון כתיבתו כמבקר, חל שינוי הדרגתי מסגנון אקדמי-מחקרי לכתיבה קלילה יותר העוסקת בתופעות תרבותיות, ספרותיות ואנושיות. הוא מרד מוסכמות ונהג לנפץ מיתוסים ופרות קדושות. במדורו, נתן ביטוי להתפלמסויות ספרותיות שהתקיימו באותה עת בקהילה הספרותית בישראל. בתקופת היותו מבקר ספרותי, היה ידידה של קבוצת המשוררים [[דוד אבידן]], [[יונה וולך]] ו[[יאיר הורביץ]] והשתתף בפגישותיהם. בהיותו אספן ספרים ומאמין בצורך להוציא לאור כל ספר, החליט להקים [[הוצאת ספרים]].