מונרכיה – הבדלי גרסאות

נהוג לסווג את מונרכיות עצמה לפי סמכויותיו של המונרך, כמות הכוח שבה הוא אוחז לעומת רמת כפיפותו לעם או למוסדות אחרים. ניתן להבחין בשלושה סוגים של מונרכיות, לפי סיווג זה:

במונרכיה אבסולוטית למונרך שליטה מוחלטת על כל התחומים במדינה, ואולי אף על כל תחומי החיים של האזרחים שבה. המונרך האבסולוטי אינו מוגבל על ידי [[חוק]] או [[חוקה]] כלשהם, הוא הסמכות העליונה במדינה, הוא מעל לחוק והחוקה, במידהאם וקיימתהיא קיימת, ולכן רשאי לשנותם כראות עיניו וכרצונו. תאורטית, למונרך האבסולוטי שליטה מלאה על האדמה וכל האנשים שבה, כולל ה[[אריסטוקרטיה]] וה[[כמורה]]. למרות זאת, מונרכים אבסולוטים רבים גילו שכוחם מוגבל. רשויות דתיות מסוימות יכולות, לעיתים, להניא את המונרך מלבצע מעשים מסוימים וכן מצופה מהמונרך ללכת בדרכי המסורת ומנהגי התרבות.

'''מונרכיה חוקתית''' שונה מזו האבסולוטית בכך שבשיטת שלטון זו קיימת [[חוקה]] המכירה במונרך, בין אם נבחר או המקבל תפקידו מתוקף ירושה, המשמש כ[[ראש המדינה]]. כלומר, החוקה היא מעל למונרך, הוא כפוף לה ופועל מתוקף סמכותה ולא להפך. המונרך מחויב לחוקה ככל אזרח, אך ייתכן והיא תיתן לו זכויות יתר כגון חסינות תחת תנאים מסוימים. מונרכיות חוקתיות מודרניות מאמצות, לרוב, את עקרון [[הפרדת הרשויות]], אז המונרך הוא ראש [[רשות מבצעת|הרשות המבצעת]] ולעיתים הוא אף דמות סמלית טקסית בלבד נטולת כל סמכות, כמעט. כך המצב במונרכיות חוקתיות שהן גם [[דמוקרטיה ייצוגית|דמוקרטיות ייצוגיות]], כמו [[הממלכה המאוחדת]], הללו נקראות מונרכיות דמוקרטיות חוקתיות והמונרך אולי נחשב בהן לראש המדינה, אך [[ראש ממשלה|ראש הממשלה]], לו ניתן המנדט בצורה ישירה או עקיפה בבחירות, הוא ראש הרשות המבצעת. במונרכיות אלו, החוקה היא המגבילה את המונרך. יש לציין שלאלא כל מונרכיה חוקתית היא דמוקרטיה ייצוגית, ההיסטוריה מלמדת על מונרכיות חוקתיות שחוקתן הייתה [[פשיזם|פשיסטית]] או קווזי-פשיסטית, כך קרה ב[[איטליה]], ב[[יפן]] וב[[ספרד]].

ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]], היו מסורות שונות של מונרכים נבחרים, בעיקר בחברות נודדות, כמו ה[[שבטים גרמאנים|שבטים הגרמאנים]] לפני שהקימו ממלכת קבע על הריסותיה של האימפריה הרומית. לעיתים קרובות התגלו ניגודי עניינים כאשר הבית השולט רצה שבניו ימשיכו לשלוט אך אצולה נרחבת יותר התחרתה בו. במקרים כאלה, ירושת השלטון בפועל הייתה תלויה, לרוב, בפופולריות המועמד ו/או תמיכה בו מצד הכוחות החמושים. האחרונים הבינו את מידת השפעתם בבחירת השליט ולעיתים אף העריכו עצמם יותר מדי עד כדי העלאתם של חסרי יכולת ופושעים לשלטון. היו מקרים שבהם טוען לכתר שהיה מועדף על הכוחות החמושים אף הסית אותם למרד של ממש לשם תפיסת השלטון. המלכים ה[[התרבות ההלניסטית|הלניסטים]] של [[מוקדון]] ושל [[אפירוס]] נבחרו על ידי ה[[צבא]] מתוך כלל הגברים החברים בבית המלוכה. שיטה זו הייתה קרובה לשיטת הבחירה ב[[היסטוריה של הדמוקרטיה#יוון העתיקה|דמוקרטיה היוונית]], שבה זכות הבחירה ניתנה רק לאזרחים, משום שלרוב, שירות צבאי נקשר עם קבלת אזרחות. במוקדון מסורת זו המשיכה עד פירוק הממלכה בידי הרומאים לאחר מלחמת מוקדון השלישית. בחירת המונרך הייתה נהוגה גם ב[[האימפריה הרומית הקדושה|אימפריה הרומית הקדושה]], שם מוסד ה"נסיכים הבוחרים" בחר את [[קיסרי רומא]].

מדינה יכולה לחדול מלהיות מונרכיה על ידי שינוי חוקתי, לרוב באמצעות [[משאל עם]] בו ישאלו האזרחים האם ברצונם להמשיך בצורת השלטון הנוכחית או להחליפה, כפי שקרה ב[[איטליה]]. במידהאם ואיןאין הדבר אפשרי, ישנה אפשרות של ביצוע [[מהפכה]] שבמהלכה יודח המונרך, תופל המונרכיה ויכונן משטר חדש, כפי שקרה ב[[המהפכה הצרפתית|מהפכה הצרפתית]]. לרוב, מוחלפת המונרכיה ב[[רפובליקה]], שבה, בניגוד למונרכיה, ראש המדינה נבחר על ידי האזרחים ואינו עובר בירושה.

[[סמואה]] מתוארת לעיתים כמונרכיה, למרותאף על פי שהדבר מעורר מחלוקת שהיא הסיבה לייחודיותה של סמואה כמונרכיה. בראשה של סמואה עומד הנשיא-לכל-החיים (בשפתם: "o le Ao o le Malo") מלייטו טנומפילי השני, השייך לאחת משלוש המשפחות הנסיכותיות. החוקה מצהירה עליו ראש המדינה מבחינה מלכותית לכל חייו, אך יירש אותו נשיא שייבחר לתקופה של חמש שנים על ידי המחוקק.

|הדוכסות הגדולה היחידה שנותרה כיום. עד לשנת [[1890]] נשלטה לוקסמבורג בידי מלך [[הולנד]]

|מונרך נבחר מבין ועל ידי תשעת סולטאני המדינות המרכיבות את הפדרציה לתקופת כהונה של חמש שנים

|המלך משמש כמלך ב[[הולנד]] והקולוניות שלה: [[ארובה (טריטוריה)|ארובה]], [[סנט מארטן]] ו[[קוראסאו]].