פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 13 בתים ,  לפני 7 חודשים
אין תקציר עריכה
==אטימולוגיה ומדרש שם==
 
השם מופיע במקרא גם בצורה המלאה – "אֲבִישָׁלוֹם"{{הערה|{{תנ"ך|מלכים א|טו|ב|קצר=כן}} וכן שם בפסוק {{תנ"ך|מלכים א|טו|י|ללא=פרק|קצר=כן}}. התקצרות דומה מצויה במקרא גם בצמדים אבינר-אבנר, ואבישי-אבשי.}}'''.''' השם מורכב משתי המילים '''אב''' ו'''שלום''' במשמעות אבי השלום, וייתכן שהוא [[שם תאופורי|כינוי תאופורי]] – אבי (כינוי לאלוהים){{הערה|כך גם בשמות אחרים במקרא הכוללים את היסוד "אבי", כמו "אֲבִישׁוּעַ", "אֲבִיחָיִל" ועוד.}}, הוא הנותן שלום.
 
רבי [[יעקב בן אשר]] (בעל הטורים) בפרשנות ל[[פרשת כי תצא]], {{ציטוטון|כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם|{{תנ"ך|דברים|כא|יח}}}} מצא בשם (בעקבות חז"ל, שנימקו מדוע היה אבשלום [[בן סורר ומורה]]) רמז לאחריתו של אבשלום: "סורר - ב[[גימטריה]] זה אבשלום בן דויד"{{הערה|[http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01622.html#דבריםBפרק-כא%2D{יח} בעל הטורים, פרשת כי תצא, יח.]}}.
על פי המקרא אמנון, [[בכור]]ו של דוד, [[אהבה|התאהב]] בתמר, אחות אבשלום. בעצת רעהו, [[יונדב בן שמעה]], העמיד אמנון פני חולה וביקש מאביו לשלוח אליו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד, ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ו[[אונס|אנס]] אותה. לאחר מכן ביקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו, מכיוון שבזמנו קידשו את ה[[בתולה (הלכה)|בתולין]] ועדיף היה להיות תחת חסות האנס מאשר להיות אישה לא בתולה, אך אהבתו הפכה לשנאה והוא הורה למשרתו לגרש אותה מעל פניו. תמר שמה [[אפר]] על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה כמנהג האבלים.
 
בפרשנות מודרנית לסיפור שיערה [[אריאלה דים-גולדברג]], [[סופר|סופרת]]ת עברית ו[[חקר המקרא|חוקרת מקרא]], כי אונס תמר היה מעשה שכוון גם כנגד אבשלום{{הערה|אריאלה דים <nowiki>'''</nowiki>אהבה התלויה בדבר : עיון בסיפור אמנון ותמר<nowiki>'''</nowiki>, נדפס ב"הספרות" 28, 1979. עמודים 104–107.}}. לשיטתה, אמנון רצה להפוך את תמר לזונה ואת אבשלום אחיה – לאחי הזונה. דים סבורה כי הטלת פגם בייחוסו של אבשלום נועדה לבטל את הסיכויים להרחבת האימפריה של דוד אל מעבר לגבולות המסורתיים של ישראל ולברית עם השכנים הארמיים.
 
לאחר היוודע מקרה האונס נקט דוד בעמדה סבילה. הוא לא הפעיל את סמכותו כהורה ומלך על מנת להעניש את האנס, ולא עשה כל צעד על מנת לתקן את העוול. את מקומו תפס אבשלום. הוא הכניס את תמר לביתו ונמנע מלבוא במגע עם אמנון. ה[[מלבי"ם]] כתב בפירושו, כי לא דיבר אבשלום עם אמנון מרע ועד טוב, בגלל רוב השנאה שהייתה בלבו על הדבר הזה, שאם היה מוכיחו היה לבסוף גם מפייסו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום אירגן אבשלום חגיגה לרגל ה[[גז (חקלאות)|גז]] ב[[בעל חצור]], אליה הזמין את כל אחיו הנסיכים למשתה. קודם לכן נתן אבשלום ל"נעריו" הוראה להרוג את אמנון בעת שהוא יהיה שיכור. לאחר שביצע את זממו ברח אבשלום לבית סבו המלך תלמי בגשור.
==לקריאה נוספת==
* אבי אמסלם, "דמותו של אבשלום בסיפור אמנון ותמר", '''המאיר לארץ''', 60, 2003, עמ' 72–85
* יונתן מלי, "מרד אבשלום", '''[[שמעתין]]''', 175, 2009, עמ' 32–41
* שרה הלפרין, "האספקט הטראגי של סיפור מרד אבשלום", '''בר-אילן''' (כתב עת), י"ח-י"ט, 1981, עמ' 307–313
* אליהו מנחם גויטין, "מרד אבשלום בראי חז"ל", '''שמעתין''', 57/56, 1979, עמ' 21-14; 58, 1979, עמ' 17–23