ימת סלטון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגית: הוספת תבנית לשינויים בערך
←‏היסטוריה: שכתוב, קישורים פנימיים
שורה 4:
 
== היסטוריה ==
עמק אימפריאל ה[[מדבר]]י הפך בשנים הראשונות של [[המאה ה-20]] ל[[נווה מדבר]] [[חקלאות|חקלאי]] משגשג, המבוסס על השקיה במי נהר ה[[קולורדו (נהר)|קולורדו]]. [[חברת הפיתוח של קליפורניה]], בראשות צ'ארלס רוקווד, החלה ב-[[1901]] להזרים מים לעמק באמצעות [[תעלת אלאמו]]. הסחף הרב שנישא עם מי הנהר שקע בתעלה, וב-[[1904]] צמצם מאוד את כמות המים שהגיעו לחוות. החקלאים לחצו על החברה לפתור את הבעיה, ורוקווד, שעמד בפני אפשרות של פשיטת רגל, הורה לפתוח פרצה בגדת הנהר, כשישה קילומטרים דרומית לפתח התעלה. לא נבנו שערי כניסה, ולא התקבל אישור משלטונות מקסיקו. מי הנהר (בחלק מן הזמן כולם) זרמו ללא הפרעה לתוך התעלה. במהלך השיטפונות העונתיים מ-1904 ועד סוף [[1906]] זרמה לשקע סלטון כמות מים גדולה מאוד, ובמרכז השקע נוצרה ימת סלטון.
במאות שעברו היה אזור קליפורניה [[מדבר]], שאף כונה "עמק המוות". גופים כלכליים הזרימו לעמק מים מנהר ה[[קולורדו (נהר)|קולורדו]], והפכו את המקום ממדבר שממה ל[[נווה מדבר]] [[חקלאות|חקלאי]] משגשג. בתחילת [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] הרסו שיטפונות [[סכר]] הטיה מדרום ל[[יומה]] שב[[אריזונה]], ובתוך זמן מועט זרם נהר הקולורדו מגובה 120 מטרים אל [[מאגר מים]] ארעי שהיה מוכר בשם [[שקע סלטון]]. עבודות השיקום של הסכר ארכו שנים מספר, במשך הזמן הזה התמלא המאגר ב[[מים מתוקים]] וכך נוצרה ימת סלטון. עם השנים חלה עליה בפופולריות הימה ו[[ידוען|ידוענים]] רבים כמו גם [[תיירות|תיירים]] מן השורה הגיעו לנפוש במקום והכניסו הון רב לאוכלוסייה המקומית.
 
ניסיונות כושלים רבים נעשו לסגור את הפרצה ולשלוט על הזרם באמצעות שערים. השיטפון הופסק לבסוף ב-[[27 בינואר]] [[1907]], לאחר התערבות משמעותית של [[סאותרן פסיפיק|חברת הרכבת סאותרן פסיפיק]] שמסילת הברזל שלה עברה בעמק.
בדומה ל[[ים המלח]], ימת סלטון הולכת ומצטמצמת מדי יום ביומו, הסיבות להתייבשות הימה דומות לאלו של ים המלח, ועיקרן גזילת מי הנהרות המזינים את הימה. נכון לתחילת העשור השני של המאה ה-21 היה שטח הימה כ-900 קילומטרים רבועים. המליחות בימה הולכת וגדלה ועברה את ה-5% (יותר ממליחות מי ים) בעוד שה[[אקולוגיה]] המקומית אשר נוצרה במקום במשך חיי הימה הולכת וגוועת, והאוכלוסייה המקומית אשר התבססה על ענף התיירות בימה סובלת מקשיים כלכליים.
 
עם השנים הפכה הימה לאזור [[תיירות]] ונופש, וחופיה כונו "הריביירה של קליפורניה". שיא הפריחה היה ב-[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] וב-[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]. התיירות החלה לדעוך ב-[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]], ורוב אתרי הנופש ננטשו.
 
הימה ניזונה רוב שנות קיומה מעודפי מי ההשקיה שהוזרמו לחוות בעמק אימפריאל. במהלך השנים נוצר מחסור במים, וב-[[2003]] הוסכם לצמצם את מכסות המים להשקיה, ולהעביר חלק מהן לעיר [[סן דייגו]]. זרימת המים אל הימה פחתה בהדרגה. כיום ימת סלטון הולכת ומצטמצמת, בדומה ל[[ים המלח]]. בתחילת העשור השני של [[המאה ה-21]] היה שטח הימה כ-900 קילומטרים רבועים.
 
מימת מים מתוקים הפכה ימת סלטון לימת מים מלוחים. מליחות המים הולכת וגדלה, ועברה את ה-5% (יותר ממליחות מי ים). בנוסף לכך, גובר זיהום המים וקרקעית הימה בשאריות דשנים ומתכות כבדות. הזיהום קיים גם בשטחים היבשים שנוצרו עקב הצטמצמות הימה, ויוצר סיכון משמעותי של אבק רעיל. ה[[אקולוגיה]] המקומית אשר נוצרה במקום במשך חיי הימה הולכת וגוועת.
 
קיימות הצעות ותוכניות שונות להצלת הימה, ביניהן הקמת תעלה שתזרים אליה מים מלוחים מן האוקיינוס השקט.
 
==קישורים חיצוניים==