מצה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 53:
כרוב האכילות בהלכה, גם במצוות אכילת מצה קבעו חז"ל כמות מינימלית של [[כזית]] (גודל של [[זית]] בינוני; כיום מקובלים שיעורים גדולים יותר – כ-17 [[מטר מעוקב|סמ"ק]], כ-28 סמ"ק, ויש המחמירים עד כדי 50 סמ"ק){{הערה|ראו: הדר יהודה מרגולין, [http://www.dafyomi.co.il/lectures/reviis/kuntras-kzayis.pdf קונטרס שיעור כזית]}}.
בליל הסדר אוכלים כמה פעמים שיעור כזית מצה: פעם הראשונה בברכת מוציא-מצה אוכלים כזית אחד. ויש נוהגים שאוכלים שני שיעורי כזית – אחד למצת המצווה ואחד ל[[ברכת המוציא לחם מן הארץ|ברכת "המוציא"]]; כזית אחד מהמצה השלמה לברכת המוציא והכזית השני מהמצה החצויה למצת מצווה.<ref>[[שולחן ערוך]], [[s:שולחן_ערוך_אורח_חיים_תעה|סימן תע"ה]] סעיף א'</ref> נוסף על כך יש לאכול עוד כזית מצה במצוות ה"כורך" (שבה אוכלים מצה כרוכה במרור, זכר למנהגו של [[הלל הזקן]] בזמן שבית המקדש היה קיים), ובפעם האחרונה לליל הסדר אוכלים עוד כזית (ויש המחמירים – שניים) ב"צָפוּן", הוא ה[[אפיקומן]] שאוכלים בסוף הסעודה, זכר לקורבן הפסח.
הכמות שנאכלת צריכה להיאכל בזמן סביר – "[[כדי אכילת פרס]]" (זמן של אכילת חצי כיכר של זמן ה[[תלמוד]]). כמות הזמן המשוערת נתונה במחלוקת בין הפוסקים, והיא נעה בין 2 [[דקה|דקות]] ל-8 דקות. יש המחמירים ונוקטים את כל השיעורים, ומנסים לאכול שני "כזיתים" מצה לפי השיטה המחמירה (סך הכול 100 סמ"ק), בפרק זמן של 2 דקות. יש להיזהר שחומרה זו לא תביא לידי קולא, שכן אכילה כזו של מצה דקה וקשה מצריכה מאמץ רב, ועלולה להיחשב כפסולה מבחינה הלכתית, שכן [[אכילה גסה]], שאינה בצורה הרגילה, אינה נחשבת כאכילה על פי ההלכה. בנוסף לכך ישנה גם סכנה לילדים וזקנים שמנסים לבלוע את המצה הקשה בלי ללעוס מספיק טוב.
| |||