טום סטופארד – הבדלי גרסאות

סטופארד הפסיק את לימודיו בגיל 17 והחל לעבוד כ[[עיתונאי]] עבור "וסטרן דיילי פרס" (''Western Daily Press'') ב[[בריסטול]]. משום כך הוא מעולם לא קיבל השכלה אקדמית. הוא עבד בווסטרן דיילי פרס מ-[[1954]] ועד [[1958]]. ב-1958 הציע העיתון "בריסטול איווינגאיוונינג ורלדוורלד" (''Bristol Evening World'') לסטופארד [[בעל טור|לכתוב טור קבוע]], לעסוק בהומור ולשמש כמבקר מחזות, משרה שהביאה את סטופארד לעולם ה[[תיאטרון]]. ב"בריסטול אולד ויק" (Bristol Old Vic – מכלול תיאטראות ולהקת תיאטרון שאז נחשבה ללהקה אזורית טובה מאוד) התחבר סטופארד עם הבמאי [[ג'ון בורמן]] והשחקן [[פיטר או'טול]] בשלב מוקדם של הקריירה שלהם. בבריסטול הוא התפרסם יותר בשל מאמציו המאולצים לכתוב הומור ובגדיו הבלתי אופנתיים יותר מאשר בגין כתיבתו.

מספטמבר [[1962]] ועד אפריל [[1963]] עבד סטופארד כמבקר תיאטרון עבור המגזין "סין" (Scene), כשהוא כותב ביקורות על מחזות ומפרסם ראיונות בשמו ותחת [[שם עט|שם העט]] ויליאם בּוּט (שנלקח מדמות העיתונאי החוקר, גיבור הרומן "סקוּפ" של [[איוולין וו]]). בשנת [[1964]] קבל סטופארד מלגה מ[[קרן פורד]] שאיפשרהשאפשרה לו לשהות חמישה חודשים באחוזה ב[[ברלין]], שם כתב מחזה בן מערכה אחת שכותרתו "רוזנקרנץ וגילדנשטרן פוגשים את המלך ליר" שאחר כך התפתח למחזה זוכה [[פרס טוני]] "[[רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים]]". בשנים שאחר כך כתב סטופארד [[תסכית]]ים לרדיו ומחזות לטלוויזיה ולתיאטרון, כולל "'''ל''' היא לבנה בין השאר" ("M" is for Moon Among Other Things) {{כ}} (1964), "שלום נפרד" (A Separate Peace) {{כ}} (1966) ו"אם את שמחה אהיה גלוי לב" (If You're Glad I'll Be Frank) {{כ}}(1966). הצלחת הצגת הבכורה של "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" ב[[תיאטרון אולד ויק]] בלונדון ב-1967 הפכה את סטופארד למחזאי ידוע בין לילה.