הלבנת שיניים – הבדלי גרסאות

#הלבנה של כותרת השן באמצעות חומרים כימיים, בדרך כלל על בסיס [[מי חמצן]]. חומר זה מונח על גבי השן וחודר אל הדנטין באמצעות [[דיפוזיה]] דרך נקבוביות מיקרוסקופיות שבשן. ככל שריכוז חומר ההלבנה גבוה יותר, ניתן להחדיר אותו אל השן במהירות גבוהה יותר. לכן, ניתן לחלק את שיטות ההלבנה לשני סוגים. ב'''הלבנה מיידית''', המתבצעת לרוב במרפאה, משתמשים בחומר הלבנה בריכוז גבוה החודר לשן במהירות. לפני ההלבנה יש להפוך את חומר ההלבנה לפעיל (שפעול החומר), וזאת נהוג לעשות באמצעות חשיפתו לאור, חימומו או ערבובו בחומר אחר. ב'''הלבנה ממושכת''', משתמשים בחומר הלבנה בריכוז נמוך, שאינו מחייב השגחה רפואית צמודה. בשיטה זו, מתאים רופא השיניים [[סד לילה]] מ[[פלסטיק]] למטופל, ומספק לו את תמיסת ההלבנה. המטופל ממלא את הסד בחומר ההלבנה ומניח את הסד בתוך הפה על גבי השיניים. הסד נשאר בפיו של המטופל בין שעה לעשר שעות (לרוב במהלך הלילה). בשיטה זו בדרך כלל מגיעים לגוון הרצוי בתוך 4-7-4 ימים. יתרונה של שיטת ההלבנה הממושכת הוא בשליטה שיש למלבין בגוון המבוקש. שכן, אם צבע השן אינו משביע את רצונו ניתן להמשיך את ההלבנה עד להגעה לגוון המבוקש. מאידך גיסא, בשיטת ההלבנה המיידית קשה יותר לקבוע את תוצאות ההלבנה, שכן הן תלויות במבנה השן. אם שן היא בעלת נקבוביות מרובות, חומר ההלבנה יקל לחדור לשכבות השן העמוקות, וההלבנה תהיה מהירה ויעילה יותר. רופא השיניים יכול לבחון את מידת נקבוביות השן טרם פעולת ההלבנה, על ידי ייבוש השן ובדיקת צבעה כשזו יבשה. במידה והלבנה מיידית אינה מניבה את התוצאה הרצויה, אפשר להשלימה באמצעות הלבנה ממושכת עד לגוון הרצוי. במקרה זה, עקב הסרת השכבה האורגנית מהשן, חומר ההלבנה יחדור לשן במהירות גבוהה יותר, וההלבנה הממושכת תקוצר.