מלחמת סיני – הבדלי גרסאות

 

ב-7 בנובמבר קיבלה מליאת האו"ם החלטה הדורשת מהמדינות הפולשות לסגת מהשטחים שכבשו. באותו היום עוד נשא דוד בן-גוריון נאום דרמטי בכנסת ובו הכרזה על מלכות ישראל השלישית. אולם יום אחד למחרת הורה בלית ברירה לשגריר באו"ם, [[אבא אבן]], להודיע שישראל תיסוג עד מרץ 1957. עם זאת, הודיע בן-גוריון שכל סגירה של מיצרי טיראן תהווה [[עילה למלחמה]] נוספת. בתמורה לנסיגה, התחייבה ארצות הברית לדאוג להבטחת חופש המעבר של ישראל במיצרי טיראן.{{הערה|[[אייל נווה]], נעמי ורד, דוד שחר, '''הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון''', הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ, ירושלים, 2009, עמ' 212}}

 

כוח חירום בינלאומי של האו"ם, הוצב בצד המצרי של הגבול עם ישראל, וכן בשארם א-שייח'. כתוצאה מכך נשאר נתיב השייט במפרץ אילת פתוח לתנועה חופשית של כלי שיט ישראליים.

 

* "'''[[מבצע לקט]]'''": במהלכו נלקחו שלל [[כלי נשק]], [[טנק]]ים, [[משאית|משאיות]], [[אמצעי לחימה]], [[תחמושת]], [[ציוד מכני הנדסי]] וציוד צבאי של המצרים. כל השלל הרב והחיוני פונה מהר ככל האפשר בחזרה לישראל, ושם עבר שיפוצים.

* "'''[[מבצע עמורה]]'''": במהלכו הרס [[חיל ההנדסה הישראלי]] את התשתית הצבאית והתעבורתית של מצרים בסיני, על מנת למנוע את האפשרות של מתקפת פתע מהירה מתוך סיני, וכדי להעניק לישראל זמן להתכונן למתקפה מצרית עתידית.