קוריאה הצפונית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח: תעתוק לעברית |
מ ויקיזציה |
||
שורה 175:
==חינוך==
{{הפניה לערך מורחב|חינוך בקוריאה הצפונית}}
מערכת ה[[חינוך]] בקוריאה הצפונית היא מערכת חינוך ציבורית, המנוהלת וממומנת באופן מלא על ידי המשטר הצפון קוריאני. בהתאם לנתונים הפומביים המפורסמים מטעם המשטר, שיעור ה[[אוריינות]] של תושבי המדינה מגיל 15 ואילך עומד על 100%{{כ}}.{{הערה|1=[https://www.webcitation.org/6FXLe34aH?url=http://lcweb2.loc.gov/frd/cs/profiles/North_Korea.pdf Library of Congress – Federal Research Division]|שמאל=כן}}
לפני שנת 2012, מסלול החינוך הצפון קוריאני כלל שנת לימודים אחת ב[[גן ילדים]], ארבע שנות לימודים ב[[בית-ספר יסודי]], שש שנות לימודים ב[[בית ספר על-יסודי]], ובהמשך [[אקדמיה|לימודים אקדמאים]] לתושבי המדינה הזכאים לכך. בהתאם לדיווח צפון קוריאני מספטמבר 2012, רפורמה חדשה הנחילה מבנה של שש שנות בית ספר יסודי - שלוש שנות חטיבה ושלוש שנות תיכון (בדומה למצב בקוריאה הדרומית ובמדינת ישראל), אך נכון לשנת 2018, לא ברור האם הדבר אכן יושם בפועל.
שורה 189:
אף ש[[חוקת קוריאה הצפונית|החוקה הצפון קוריאנית]] מכירה להלכה בזכויות [[חופש הביטוי]] ו[[חופש העיתונות]], בפועל, הממשלה מונעת את מימוש זכויות אלו, אלא אם כן הדבר נעשה בשבחה ולטובתה של המדינה ו[[המנהיג העליון של קוריאה הצפונית|המנהיג העליון]]. הממשלה הצפון-קוריאנית לא מסתפקת רק בשליטה מלאה על כל אמצעי התקשורת במדינה, אלא מבקשת גם לעצב את החדשות עצמם, תוך התאמה למטרותיו של המשטר. כך לדוגמה, הטלוויזיה הצפון-קוריאנית דיווחה על פטירתו של המנהיג העליון [[קים ג'ונג-איל]] בשנת [[2010]], רק בחלוף יומיים ממועד הפטירה בפועל.
ארגון [[עיתונאים ללא גבולות]] מדרג באופן עקבי את קוריאה הצפונית בתחתית הרשימה במדד חופש העיתונות המפורסם מדי שנה מאז שנת 2002. בדירוג של שנת 14–2013, קוריאה הצפונית דורגה במקום ה-178 מתוך 179 מדינות, כאשר מתחת לה דורגה רק [[אריתריאה]].{{הערה|{{cite web|url=https://rsf.org/en/ranking/2014|title=Archived copy|accessdate=March 6, 2014|archiveurl=https://web.archive.org/web/20110604005151/http://www.forbes.com/feeds/afx/2007/06/12/afx3810988.html|archivedate=June 4, 2011|deadurl=yes}} Reporters Without Borders - 2013-14 World Press Freedom Index report}}{{הערה|[http://www.northkoreatech.org/2014/02/12/dprk-again-one-from-bottom-on-press-freedom-ranking/ "DPRK (North Korea) again one from bottom on press freedom ranking" - NorthKoreaTech.org]|שמאל=כן}}
סוכנות הידיעות של קוריאה הצפונית, [[סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית]], מהווה מקור המידע היחידי עבור כל אמצעי התקשורת בקוריאה הצפונית גופה, כמו גם עבור אזרחי המדינה.{{הערה|Ford; Kwon, 2008, p. 90.|שמאל=כן}}
==תחבורה==
שורה 230:
למרות הקושי הרב לבקר במדינה, בקוריאה הצפונית אתרים רבים המשלבים את יצר התיירות של הנוהים אחר [[מונומנט]]ליות קומוניסטית, לבין העניין בתרבות המסורתית הקוריאנית השמורה גם היא היטב. [[פיונגיאנג]], בירת הרפובליקה, היא מופת למונומנטליות הסטליניסטית, עיר נקייה ביותר, מורכבת מבתי מגורים ומונומנטים קומוניסטיים סמי-רליגיוזיים מרשימים, המפארים את המהפכה הקומוניסטית. בין המונומנטים המרשימים בולט במיוחד [[מגדל ג'וצ'ה]]. למרגלות מונומנט זה ניצבים מספר פסלים מרשימים המייצגים מספר תפקודים חברתיים בקומוניזם הצפון קוריאני אשר בו, בניגוד לאחיו הסובייטי, קיימים שלושה מעמדות: הפועל, החקלאי והמשכיל. שלושת אלו מרכיבים יחד את סמלה הייחודי של [[מפלגת הפועלים של קוריאה]].
מונומנטים נוספים הם [[האנדרטה הגדולה בגבעת מאנסו]]: פסל דו צדדי אדיר ממדים בעל מאות דמויות חקוקות במתכת אשר במרכזו דמותם של המנהיגים [[קים איל סונג]] ו[[קים ג'ונג איל]] בגובה עשרות מטרים; "קשת האיחוד של חצי האי הקוריאני" שנבנתה לציון יום ההולדת 70 של קים איל סונג, בו נראות
==חברה==
===שיוך מעמדי===
{{הפניה לערך מורחב|סונגבון}}
[[קובץ:Celebration outside Pyongyang Indoor Stadium on the 69th founding anniversary of the DPRK.jpg|ממוזער|300x300 פיקסלים|מופע אומנותי לרגל [[יום היווסדות הרפובליקה]] ה-69 ([[2017]])]]
לפי מסמכים צפון קוריאניים ועדויות פליטים, כל תושבי צפון-קוריאה משויכים לקבוצות מעמדיות בהתאם לשיטת ה[[סונגבון]] המוסדרת. השיטה מתבססת על התנהגות האדם הספציפי, על הרקע הפוליטי החברתי והכלכלי של משפחתו במשך שלושה דורות אחורה וכן על התנהגותם של קרובי משפחה בטווח דורות זה.
שיטת [[סונגבון|הסונגבון]] לכאורה משפיעה על החינוך והזדמנויות התעסוקה שמקבל האדם ובמיוחד על זכאותו להתקבל למפלגת שלטון צפון-קוריאנית. קיימים 3 סיווגים עיקריים וכ-50 תת-סיווגים. לפי דבריו של [[קים איל-סונג]] ב-1958, "מעמד הליבה" הנאמן מונה כ-25% מאוכלוסיית צפון-קוריאה, ה"מעמד המתנדנד" 55%, ו"המעמד העוין" 20%. המעמד הגבוה ביותר ניתן לצאצאי אלו שהשתתפו במאבקו של קים איל-סונג להתנגדות לכיבוש היפני במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], או לאלו שהיו עובדי מפעלים, פועלים או איכרים בשנת 1950. "המעמד העוין" הוא מעמד של אזרחים שסווגו על ידי המשטר כבעלי עבר בעייתי ובעלי יכולת להביע התנגדות למשטר. המעמד כולל בתוכו אנשים שלחמו בצבא קוריאה הדרומית במלחמה, משפחות שהחזיקו באדמות או בעסקים מצליחים לפני עליית קים איל סונג לשלטון, בעלי קשר לכנסייה, או אזרחים שיש להם קרובי משפחה מקוריאה הדרומית, יפן או סין. המעמד העוין אינו יכול להתקבל לחלק מהלימודים הגבוהים, והם בעלי יעוד מקצועי נחות יחסית, שמתכונן על ידי השלטון. אנשי המעמד העוין גם אינם יכולים להשיג חברות במפלגת הפועלים שמקנה לחברים בו זכויות יתר רבות. בני המעמד העוין מתויגים כסכנה למשטר והם סובלים מסד פיקוח שלטוני הדוק יותר מאחרים. אין אפשרות לעלות מעמד, אך פעולה שמנוגדת להגיון של המשטר, כמו חתונה בין מעמדות, עבירות קלות ועוד יכולות לגזור על המשפחה ירידה במעמד.
שורה 246 ⟵ 245:
===זכויות אדם===
ארגוני זכויות אדם בינלאומיים רבים טוענים שצפון-קוריאה היא אחת המדינות בה מתרחשת הפרת זכויות האדם החמורה ביותר, בקנה מידה עולמי. ארגון [[אמנסטי אינטרנשיונל]] דיווח על הגבלות חמורות של [[חופש ההתאגדות]], [[חופש הביטוי]] ו[[חופש התנועה]], מעצרים שרירותיים, [[עינויים]] ודרכי פעולה לקויות נוספות אשר סופן ב[[מוות]] וב[[הוצאה להורג|הוצאות להורג]]. ארגוני זכויות האדם דורשים את סגירתם של מחנות המאסר והעבודה, בהם חיים לפי ההערכות 200,000 אסירים ובני משפחותיהם ב"תנאים התת
ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] האזנה לרדיו דרום-קוריאני לבדה יכלה לגרור עונש מוות. אחרים נשלחו לכאורה למחנות האסירים בשל שירת שיר דרום-קוריאני.
| |||