הסבה – הבדלי גרסאות

'''הֲסִבָּה''' (בכתיב מלא: '''הֲסִיבָּה'''){{הערה|כך הן הצורות הנהוגות בלשון חז"ל. הצורה הסטנדרטית בעברית המודרנית היא '''הֲסָבָה'''. ראו האקדמיה ללשון העברית: [https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/grammardecisions/formation-and-vocalization/2-1-משקלים/#target-2794 משקל הַפְעָלָה בגזרות ע"ו והכפולים]}}. היא [[תנוחת גוף|תנוחה]] שבה [[אדם]] [[ישיבה (תנוחה)|יושב]] או [[שכיבה|שוכב]], על פי רוב על [[מיטה]] עם [[כר]]ים, כאשר הוא נשען בעיקר על צידו השמאלי. התנוחה נפוצה ב[[תרבות ערבית|תרבות הערבית]] כיום{{מקור}}, הייתה נפוצה ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], והייתה נהוגה בעיקר בזמן ה[[אכילה]]. ה[[הלכהיהדות רבנית|הלכהיהדות היהודיתהרבנית]] אימצה את ההסיבההתנוחה כאחת ממצוות [[ליל הסדר]], ככסמלכשהיא מסמלת לחירותחירות.

ההלכההיהדות קבעההרבנית אימצה את תנועת ההסיבה כתקנה מרכזית שתקנו [[חז"ל|חכמים]] בהלכות ליל הסדר, והיא באה להמחיש את היציאה לחירות משעבוד מצרים. זאת בהתאם לעיקרון ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו '''הוא''' יצא ממצרים". המשנה ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|1={{משנה|פסחים|י|א}}}} מדגישה ש"אפילו עני בישראל לא יאכל עד שיסב" - כדי לבטא את חירותו, אף על פי שבדרך כלל אינו רגיל להסב.