עפרה אליגון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קטגוריה
בקרת זהויות, אחידות במיקום הערות שוליים, {{תמונה להחלפה}}
שורה 2:
|שם=
|שם בשפת המקור=
|תמונה=[[קובץ:עפרה אליגון.jpg|250px|מרכז|עפרה אליגון]]{{תמונה להחלפה}}
|כיתוב=עפרה אליגון בצעירותה
|תאריך לידה=[[31 במרץ]] [[1921]]
שורה 29:
בילדותה החלה לכתוב בעיתוני נוער. הייתה כתבת בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" וב[[דבר הפועלת]]. בשנת 1948 החלה לכתוב [[בעל טור|טור]] בשם "האמן מאחורי הקלעים" ב"דבר"{{הערה|{{דבר||האמן מאחורי הקלעים|1948/12/24|01702}}}}, טור שהמשיך להופיע עם הפסקה באמצע עד שנת 1956{{הערה|{{דבר||בימים שחצבנו בסלע|1949/04/15|02200}}{{ש}}{{דבר||הדמויות החתומות בלבי|1949/07/08|02100}}{{ש}}{{דבר||מה קשה לשנוא את מסקין|1953/05/29|01900}}{{ש}}{{דבר||השאנסה הגדולה של רחל|1955/06/10|02200}}}}. כן כתבה בדבר טורים סיפוריים על דמויות בנוף הישראלי{{הערה|{{דבר||כדור לב|1960/06/06|00210}}}}, שלאחר מעברה ל[[מעריב]] זכה לשם "בינינו"{{הערה|{{מעריב||שומרת פסי הרכבת|1960/02/05|01601}}{{ש}}{{מעריב||הפנסיונר|1962/03/30|01910}}{{ש}}{{מעריב||פרוטקציה|1963/02/15|04801}}{{ש}}{{מעריב||הקץ לטרמפים?|1969/08/04|02306}}{{ש}}{{מעריב||קראו לי עלמה|1962/08/03|02000}}{{ש}}{{מעריב||צדק? סדק תרדוף|1973/08/24|02101}}}}. כן כתבה טור לנשים בשם "לי לך"{{הערה|{{מעריב||והכבסים על החבל|1965/01/15|05200}}{{ש}}{{מעריב||הצנחניות שלא צנחו|1963/08/09|03401}}{{ש}}{{מעריב||אספר לכם על המחזר שלי|1965/01/22|05101}}}}.
 
כתיבתה האישית הייתה בסגנון הטורים האישיים של ה[[ניו ז'ורנליזם]]. בהמשך כתבה טורים על ערים ברחבי העולם{{הערה|{{מעריב||עיר שראשה הוא בארמן|1968/10/28|02101}}{{ש}}{{מעריב||ניגריה - שוק פתוח ליצוא ישראלי|1962/07/31|01200}}}}. בשנת 1969 קיבלה את פרס שלמה מרץ של מסדר ז'בוטינסקי{{הערה|{{מעריב||פרס מרץ הוענק אמש לעופרה אליגון ממעריב|1969/05/12|00716}}{{ש}}{{דבר||פרס ש. מרץ לעפרה אליגון|1969/05/13|01219}}}}. אליגון גם הביעה את דעתה נגד פגמים שראתה בחברה. היא כתבה נגד שביתות פראיות{{הערה|{{מעריב||חגיגות הצחנה ברמת גן|1966/10/17|01402}}}}, נגד הפרקטיקה הפרטית של רופאים בבתי חולים ציבוריים{{הערה|{{מעריב||קשר השתיקה|1966/05/13|06002}}}}, על התור לקבלת טלפון{{הערה|{{מעריב||עט - לעזרה ראשונה|1964/08/23|00801}}}}, נגד שחיקת דמי השכירות לבעלי הבתים שחוק הגנת הדייר חל עליהם ונגד בניית מבני ציבור מפוארים מדי.
 
בשנות ה-80 סגרה מעגל ושבה לכתוב על אמנים{{הערה|{{מעריב||המוסיקה זה אני|1982/12/24|13200}}{{ש}}{{מעריב||ומי אינו צועני?|1985/06/05|04200}}{{ש}}{{מעריב||תור הזמיר הגיע|1985/07/31|03300}}}}.
שורה 39:
כעיתונאית מעורבת חברתית, סיקרה יישובים חדשים עם עלייתם על הקרקע, כתבה על ה[[עולים]] וגם על [[הערבים אזרחי ישראל|האוכלוסייה הערבית בישראל]]. בין מרואייניה לאורך השנים ניתן למצוא את [[יצחק בשביס זינגר]], [[ארתור רובינשטיין]], [[יצחק רבין]], [[לוי אשכול]], [[פנחס ספיר]], [[חנה רובינא]], [[ארתור מילר]] ועוד. אליגון כתבה עם [[רחל ינאית בן-צבי]] את סיפור חייה "אנו עולים".
 
במקביל לפעילותה הספרותית בעברית, הייתה אליגון מעורבת בקהילה הספרותית ה[[ספרות יידיש|יידית]], בכללם יוצרים ואנשי [[אקדמיה]], והייתה מיודדת עם יצחק בשביס זינגר, אתו ערכה סדרת ראיונות ב[[ניו יורק]]. היא תרגמה שירים יידיים, טיפלה וסעדה את גדול המשוררים היידים [[אברהם סוצקובר]], וטיפחה דור חדש של חוקרים ומורים של תרבות היידיש.
 
היכרותה עם [[אברהם יצחק לרנר]], שהיה חובב תרבות יידית והעריך את אהבתה ליידיש, הביאה אותו להקים קרן לקידום התרבות היידית, לצוות את כל רכושו לקרן ולייעד אותה לנהל את הקרן אחרי מותו{{מקור}}. קרן לרנר ליידיש פעלה הן במישור האקדמי - העניקה מלגות לחוקרים מצטיינים בתחום ופרסים לעידוד המחקר, והן במישור התרבותי - בתמיכה בתיאטרון היידיש ובספרים וסרטים המוקדשים לשפה ולתרבות היידיות. אליגון ניהלה את הקרן עד לסגירתה בשנת [[2011]].
 
עפרה אליגון כתבה כ-1,500 סיפורים קצרים שהתפרסמו ב"דבר השבוע", ב"מעריב" ובמוספים ספרותיים. כמו כן כתבה ותרגמה שירים ל[[מקהלת צדיקוב]] (פעמונים), למחזמר "[[צלילי המוסיקה (מחזמר)|צלילי המוסיקה]]" לתוכניות ב[[רשות השידור]], ולזמרים שונים, בהם [[אסתר עופרים]] ו[[בני אמדורסקי]].
 
בתה [[תלמה אליגון-רוז]] היא סופרת, משוררת, [[פזמונאית]], מלחינה ו[[מפיקה מוזיקלית]].
שורה 51:
==ספריה==
* '''מספר אחד נפגע''': סיפור חייו של הטייס סרן {{נזכור את כולם|45725|ארנון לבנת}} ז"ל, תל אביב: אל"ף, תשל"א 1970.
* '''להוציא צליל מן החיים''', רמת גן: [[הוצאת כנרת|כנרת]], 1985.{{הערה|סקירה קצרה: {{מעריב|[[גיורא לשם|מג"ל]]|עיון ראשון: דמויות מן החיים|1986/06/12|02800|טור 1}}.}}. (סיפורים)
* '''צימוקים ושקדים מרים''', חולון: כנרת, 1996. (אוסף סיפורים רפורטז'יים קצרים, שחלקם הופיעו בטורה ב"מעריב" וחלקם חדשים)
* '''כשאמא ואבא היו ילדים'''; איורים: [[דני קרמן]]; עורכת הספר: יעל גובר; אור יהודה: כנרת, 2009.{{הערה|ביקורת: {{הארץ|יהודה אטלס|סיפור מתדפק בדלת|1.1254911|8 באפריל 2009}}.}}. (סיפורים לילדים ונוער, שראה אור בהוצאת כנרת בשנת 2009, ובו תיאורים מההווי המשפחתי שלה, על אודות בעלה, אליק אליגון המנוח, וילדיה תלמה וגיורא)
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 70:
{{הערות שוליים}}
 
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:אליגון, עפרה}}
[[קטגוריה:ילידי 1921]]