דרום ארצות הברית – הבדלי גרסאות

ב-[[1830]] נחקק חוק גירוש ה[[אינדיאנים]] (Indian Removal Act) משטחים חקלאיים בדרום-מזרח ארצות הברית לשטחים צחיחים ממערב למיסיסיפי שנודעו כ"[[שמורת אינדיאנים|שמורות אינדיאנים]]"{{הערה|[http://www.loc.gov/rr/program/bib/ourdocs/Indian.html החוק, הרקע וחומרים קשורים נוספים, אתר ספריית הקונגרס]}}.

 

ב-[[4 ביולי]] [[1845]] התקבלה טקסס כמדינה פדרלית באיחוד של ארצות הברית. ב-[[24 באפריל]] [[1846]] פרצה [[מלחמת ארצות הברית-מקסיקו]], לאחר סכסוך על מיקומו של קו הגבול בין טקסס למקסיקו. מדינות הדרום תמכו במלחמה מתוך כוונה שבשטחים החדשים שייכבשו מידי מקסיקו ממערב למיסיסיפי יכוננו מדינות עבדות. בסיום המלחמה ב-[[1848]] נפתחה שאלת העבדות בשטחים שנכבשו – [[קליפורניה]], [[נבדה]], [[יוטה]], [[אריזונה]] וחלקים מ[[ויומינג]], [[קולורדו]], ו[[ניו מקסיקו]] – תוך אפשרות לערעור האיזון שהושג בפשרת מיזורי. בעוד שקבלת טקסס כמדינת עבדות אוזנה עם קבלת ויסקונסין כמדינת חירות, קבלת קליפורניה כמדינת חירות יכלה להפר את האיזון. חלוקת קליפורניה לשתי מדינות, צפונית ודרומית נפסלה עקב חוסר ההתאמה של [[דרום קליפורניה]] לחקלאות חוות ומטעים. על מנת לאפשר את קבלת קליפורניה תוך ערעור פשרת מיזורי התקבלה '''[[פשרת 1850]]''' שעיקרה קיצוצה של טקסס לגבולותיה הנוכחיים (ללא חלקים מניו מקסיקו שנתבעו על ידה), יצירת ממשלות טריטוריאליות מבוססות על רעיון ריבונות העם בטריטוריות של ניו מקסיקו ויוטה, קבלתה של קליפורניה כמדינת חירות, ביטול הסחר בעבדים ב[[מחוז קולומביה]] והנהגת [[חוק העבד הנמלט 1850|חוק העבד הנמלט]] שייטיב עם הדרום. במסגרת החוק הוטלה חובה על אזרחי צפון ארצות הברית להחזיר דרומה עבד שנמלט ממדינה דרומית לצפונית. בשנת [[1854]] באה הפשרה לקצה עם חקיקת [[חוק קנזס-נברסקה]] שביטל את הפשרה והתיר את ההחלטה האם לקיים עבדות במדינה, לאזרחי המדינה. על אף מגבלות התנועה והתמריצים שניתנו לתופסי עבדים, תנועת בריחת העבדים אל ארצות החירות לא פסקה ואף גברה, נתיבי הבריחה צפונה הפכו לרשת מחתרתית תחת הנהגתה של שפחה נמלטת בשם [[הארייט טאבמן]] וזכו לכינוי "[[רכבת המחתרת]]".