הגדה של פסח – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: עיצוב |
קידוד קישורים |
||
שורה 5:
נוהל עריכת הסדר מופיע ב[[משנה]], ב[[מסכת פסחים]], פרק עשירי.
קריאת ההגדה במשולב עם הסעודה ברבים בערב חג הפסח הוא טקס מרכזי ב[[יהדות]] לכל המשפחה, למבוגרים ולילדים.
במשך הדורות ההגדה התפתחה בשני ממדים: הלמדני-פרשני והאמנותי חזותי. תלמידי חכמים ומלומדים חיברו עליה ביאורים ונתנו לה הסברים; אמנים יצרו להגדה עיטורים, הוסיפו לעותקיה ציורים ואף כתבו אותה על קלף.{{הערה|[[מרדכי נרקיס]], "ההגדה המצוירת", בתוך: '''ספר החג והמועד''', תל אביב 1978, עמ' 246}}
ההגדה של פסח נאמרת בקהילות רבות בשירה עם מנגינות מסורתיות וחדשות.{{הערה|[http://aleph.nli.org.il/F/J52KPAIDUE5IMLLEQA7EKHJ61EYHY97I2BQ3BUVV1E6A5R7M9G-01958?func=find-b&find_code=WRD&request=
==סימני ההגדה==
שורה 172:
====כוס שנייה====
לאחר סיום סיפור יציאת מצרים שותים את כוס היין השנייה.
במנהג הספרדים אין מברכים "ברוך... בורא פרי הגפן" על כוס זו (וכן על כוס רביעית להלן), ובמנהג האשכנזים מברכים על כל כוס וכוס "ברוך... בורא פרי הגפן".
שורה 218:
===הלל וברכת השיר===
המסובים ממשיכים מהיכן שהפסיקו לפני הסעודה. מוזגים את הכוס הרביעית ומסיימים את קריאת מזמורי [[תהילים].
==== הלל ====
שורה 228:
ברכת השיר לאחר שגומרים ההלל נועדה לחתום את המזמורים שנאמרים בתפילה. במשך הדורות נתווספו על ברכת השיר תוספות רבות. בנוסח הרחב שלה הוכנסה ברכת השיר למחזורי קהילות רבות, ובכלל זאת להגדה של פסח.{{הערה|'''סדר הגדה של פסח, על פי מנהג אשכנז וספרד''', מוגה ומבואר על ידי דניאל גולדשמידט, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תש"ז (הדפסה נוספת: תש"ח), עמ' 68-66}}
ה[[משנה]] ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|1=פרק י' משנה ז'}} מציינת כי "כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר".{{הערה|בתלמוד במסכת פסחים דף קי"ח עמוד א נחלקו [[אמורא]]ים מה היא "[[ברכת השיר]]"; [[רב יהודה]] סבר שהיא ברכת "יהללוך" (ברכה הנאמרת באופן רגיל אחרי [[קריאת ההלל]]) ו[[רבי יוחנן]] סובר שהיא תפילת [[נשמת כל חי]]. ה[[ראשונים]] נחלקו הן בפירוש דברי האמוראים והן כיצד יש להכריע ביניהם. קיימות ארבע שיטות עיקריות באשר לזהות הברכה.}}
כיום נהוג ב[[נוסח אשכנז]] לומר "יהללוך" לאחר "הלל המצרי" בלי חתימת הברכה, "[[הלל הגדול]]" ולבסוף "נשמת כל חי" עם חתימה. ביתר הנוסחים נהוג לומר לאחר הלל המצרי את הלל הגדול, לאחריו נשמת כל חי בלי חתימה ולבסוף את ברכת יהללוך עם חתימה. מנהגים אחרים היו נפוצים בעבר אך אינם קיימים כיום.
|