יהדות חרדית – הבדלי גרסאות

'''היהדות החרדית''' היא חטיבת זרמים ב[[יהדות אורתודוקסית|יהדות האורתודוקסית]] המתאפיינת בהקפדה רבה יחסית על [[שמירת מצוות]] וקיום ה[[הלכה]], וב[[שמרן|שמרנות]] מבחינת [[תרבות]]ה ואורח חייה.

 

 

[[קובץ:Moses S. Schreiber Litho.jpg|שמאל|ממוזער|230px|[[החת"ם סופר]]]]

עד לסוף [[המאה ה-18]] חיו יהודי אירופה בקהילות שנשלטו על ידי [[בית דין רבני|בתי הדין]] וה[[פרנס]]ים שלהן. הן התקיימו כ[[קורפורציה]] אחת מני רבות והיו כפופות למערכת זכויות-יתר והגבלות נפרדת משל עצמן; הממשק הכלכלי והתרבותי עם הסביבה היה מוגבל, ושמירת חוקי הדת הייתה בגדר [[נורמה]] ומוסכמה ציבורית שנאכפה חוקית על ידי הממסד, שהעניש את המפירים אותם. מצב עניינים זה החל להשתנות לאחר ש[[אמנציפציה ליהודים|האמנציפציה]] במרכז היבשת וב[[מערב אירופה|מערבה]] – כחלק מתהליך רחב יותר של פירוק חברת המעמדות והקמת מדינות ריכוזיות – חיסלה את האוטונומיה השיפוטית של הקהילות, פתחה בפני חבריהן אפשרויות חדשות של תעסוקה, החלה להעניק להם שוויון זכויות וכפתה חינוך בבתי-ספר ממשלתיים, שהחליפו במהרה את [[תלמוד תורה|תלמודי התורה]] הישנים. היהודים הפכו בהדרגה למעורבים יותר בסביבתם, תוך [[תירבות (חברה)|אימוץ מנהגים, לבוש, תרבות ואורח חיים]] חדשים. [[תנועת ההשכלה]] אף היא ניסתה לקדם מודרניזציה יהודית עם דגשיה המיוחדים, אך ביחס לגורמים החיצוניים הנזכרים הייתה השפעתה מועטה{{הערה|Arnold Eisen, '''Rethinking Modern Judaism''', Uni. of Chicago Press, 1998. עמ' 3.}}. לפתיחות לעולם הרחב נלוו תהליכים של [[חילון]], [[התבוללות]] ו[[התנצרות]] בקנה מידה גדול. כמו כן, נשמעו קריאות לשינוי דתי עמוק כדי להסתגל, דוגמת אלו של [[היהדות הרפורמית]] שהחלה לצמוח. מגמות אלו היו לצנינים בעיניהם של האדוקים השמרנים במרכז אירופה, שראו בהן סכנה ברורה. הם ניסו לשמר את ההוויי המסורתי באמצעות דבקות באורח חייהם, ובפרט בנושאים ששחיקה בהם נקשרה לקבלת הרוחות החדשות.

הקצב האיטי שבו הגיעה המודרנה בתחום כלשהו ל[[מזרח אירופה]], שם גם לא ניתנה כלל אמנציפציה עד לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] והיהודים סבלו מאפליה קשה, איחר מאוד את הופעתם של תהליכים כאלה ב[[פולין הקונגרסאית]], ב[[תחום המושב]] וברומניה. החברה היהודית נותרה מסורתית במידה רבה והחינוך הישן נשאר חזק: בעוד שמאות ישיבות פעלו, ב-1880 היו בקרב יהודי רוסיה ופולין רק 21,308 תלמידי בית-ספר, מתוך אוכלוסייה של קרוב לחמישה מיליון{{הערה|Steven G. Rappaport, '''Jewish Education and Jewish Culture in the Russian Empire, 1880-1914''', Standford University Press, 2010. עמ' 52. 14,150 בבתי"ס יהודיים, 7,158 בכלליים.}}. אפילו ב-1897, 97% מ-5.2 מיליון היהודים תחת שלטון הצאר הצהירו על [[יידיש]] כשפת אמם, ורק 26% היו מסוגלים לקרוא [[רוסית]] ברמה מינימלית{{הערה|Aaron D. Rubin, Lily Kahn, Handbook of Jewish Languages, Brill, 2015. עמ' 594.}}. גם באזורים הנחשלים של [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] – [[גליציה]], [[בוקובינה]] ו[[יהדות אונטרלנד|צפון-מזרח הונגריה]] – הביאו שיעורים נמוכים של [[עיור]], והצלחה חלקית בלבד של השלטונות לכפות חינוך מודרני, לכך שנותרו כיסים גדולים שבהם שרד אורח החיים הישן. ריכוזים אלה, שהשתמרו די זמן כדי לסגל לעצמם השקפת עולם וצורות ארגוניות שיבטיחו אותם מהתפוררות בתנאים המשתנים, היוו את רוב מניינו של העולם החרדי. בין היתר, הושם דגש חזק במיוחד על בלעדיות לימוד התורה. בחברה המסורתית, שבה הייתה עליונות הלימוד הזה מובנת מאליה, לא הייתה התנגדות לחכמות חיצוניות בבחינת "פרפראות לתורה"; רבים מרבני אירופה במאה ה-18 למדו מדעים ושפות כ[[אוטודידקט]]ים. אך רצונם של משכילים כמו [[נפתלי הרץ וייזל]] להשוות בין "תורת השם" ו"תורת האדם", וניסיונות הממשלות לכפות הכשרה בסמינרים על הרבנים, הביאו לריאקציה ולשלילה גמורה של לימודי חול{{הערה|ראו למשל: Michael K. Silber. The Emergence of Ultra-Orthodoxy: The Invention of Tradition. התפרסם בתוך : Jack Wertheimer (עורך), The Uses of Tradition: Jewish Continuity since Emancipation, Harvard University Press, 1992. עמ' 31.}}.

 

 

לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] התבססו השרידים שנותרו לפליטה סביב הרבנים, בעיקר בישראל ובארצות הברית. הם הקימו מסגרות חדשות, הומוגניות, שהתבססו על הצטרפות וולונטרית, בניגוד לקהילות הישנות במזרח אירופה שנשמר בהן בדרך כלל מגע קרוב בין כלל היהודים – ואפילו מהעדות האורתודוקסיות הנבדלות במרכזה{{הערה|ראו לדוגמה: יואל פינקלמן, "משטעטל למובלעת: הרב אהרן קוטלר וצמיחתה של אורתודוקסיה בדלנית בארצות הברית", בתוך: '''אורתודוקסיה יהודית: היבטים חדשים''', הוצאת מאגנס, 2006.}}. בתוך גופים אלה התפתחה חברה נבדלת בעלת מאפיינים סוציולוגיים משלה. בישראל התבסס הציבור החרדי כמגזר המוגדר על ידי הצבעה למפלגת אגודת ישראל וענפיה (למעט קבוצות קנאיות שסירבו להשתתף בבחירות), קיום מערכת חינוך נפרדת ועצמאית, בידוד יחסי משאר החברה, הימנעות של הנשים ורוב הגברים מגיוס לצה"ל ועוד. לאחר השואה עודדה החברה החרדית את הגברים להקדיש את זמנם ללימוד תורה, מתוך ניסיון לשקם את עולם הישיבות שחרב, בעוד הנשים מופקדות על הפרנסה – מודל שהתקיים בתקופה הקדם-מודרנית רק בקרב האליטה הרבנית המצומצמת באירופה, שבה נשים פרנסו את בעליהן הלמדנים{{הערה|על כך: {{אנצ ייווא|Gender|מגדר}}}}. מגמה זו, שכונתה לימים "[[חברת הלומדים]]", התעצמה ברביע האחרון של המאה ה-20. התפתחויות דומות אירעו בארצות הברית ובקהילות הקטנות יותר באירופה, אם כי היעדרם של העימות האידאולוגי החריף עם הציונות ושל המבנה הפוליטי-חברתי הסקטוריאלי של ישראל תרמו לפתיחות יחסית לעולם החיצון. "חברת הלומדים" נותרה שם בגדר תופעה מצומצמת ורוב הצעירים פנו לשוק התעסוקה לאחר הנישואין{{הערה| Simeon D. Baumel, Sacred Speakers: Language and Culture among the ultra-Orthodox in Israel. Berghahn Books, 2006. עמ' 178-179.}}.

===תעסוקה===

{{ערך מורחב|חברת הלומדים}}

 

בחברה החרדית שמוצאה מאירופה, הנוהג המקובל עד [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] היה שרוב הנערים לומדים מקצוע שיפרנס אותם, רק בראשית שנות ה-50 החל התהליך של יצירת "חברת לומדים" לצבור תאוצה בכל החברה החרדית, תחת הנהגתו של [[החזון איש]]{{הערה|אהוד (אודי) שפיגל, [http://www.jiis.org.il/.upload/spiegel.pdf "ותלמוד תורה כנגד כולם" - חינוך חרדי לבנים בירושלים], מכון ירושלים לחקר ישראל, 2011, עמ' 40.}}. ההשקפה המעדיפה באופן מובהק את לימוד התורה על פני העבודה, התחזקה בעיקר בארץ, לאחר השואה, מתוך תפיסה שלאחר חורבן עולם התורה באירופה יש לשקם אותו אף במחיר הפרת האיזון בין תורה לעבודה. בעבר, רוב החרדים ואפילו [[רב]]נים חשובים עסקו לפרנסתם בעסקים קטנים, כגון [[קמעונאות]] ומסחר. התמיכה הסוציאלית ממשלתית לישיבות ולכוללים תרמה רבות להתחזקות מגמה זו. לעומת החרדים החיים במדינת ישראל, החרדים החיים בחוץ לארץ נוטים יותר להשתתף בשוק העבודה{{הערה|עמירם גונן, מהישיבה לעבודה, הניסיון האמריקני ולקחים לישראל, ירושלים 2000}}.

לצד תרומתן המכרעת של הנשים החרדיות לקיום חברת הלומדים, יציאת האישה החרדית לעבודה והשכלתה גרמו בפועל לשינוי מבנה המשפחה השמרנית. כעת, כשהגבר עסוק רוב יומו בלימוד תורה, הפכה האישה למשכילה יותר ולמפרנסת העיקרית. בעבר, למדו כל בנות הסמינרים של בית יעקב חינוך. בעקבות רוויה בתחום זה הוכנסו מקצועות אחרים. כגון [[אדריכלות]], [[עיצוב|עיצוב פנים]], [[היי-טק]], [[חשבונאות|ראיית חשבון]], [[יועץ מס|ייעוץ מס]], וכדומה. שינויים אלו והאיום על מבנה המשפחה המסורתי היו לצנינים בעיני חלק מהרבנים. בכנס שנערך ב-2015 עבור מנהלי סמינרים, יצאו רבנים בהוראה כי המוסדות החרדים לא יכירו בתארים אקדמאיים. הרב נתן זוכובסקי, ראש ישיבת גאון יעקב, אמר: "איך הוא (הבעל) יכול להיות בעל דעה כשהיא מביאה את הדברים הגדולים (המשכורת). אם היא מתחילה להביא משכורות גבוהות ומוגזמות בגלל המכללות שהיא למדה ובגלל ההשתלמויות שיש לה - זה סכנה לכל מבנה הבית". הרב [[דוד כהן (ראש ישיבה)|דוד כהן]], ראש [[ישיבת חברון]], אמר כי אישה שמפתחת קריירה "זה הרס גדול", מאחר שהיא עלולה לזלזל בבעלה, שמקדיש את חייו ללימוד התורה{{הערה|{{וואלה!|יקי אדמקר|רבנים מרכזיים על לימודי נשים: "שורפים יותר מכבשני אושוויץ"|2912253|03 בדצמבר 2015}}. דברים דומים אמר הרב קסלר, רבה של קריית ספר, בשם הרב [[מיכל יהודה לפקוביץ]]. ראו ב{{נענע10||החרדיות - פרק א'|1191279|2 ביוני 2016||10tv}}.}}.

 

 

=== מבנה המשפחה, צניעות והפרדה מגדרית===

 

====משפחות מרובות ילדים====

 

==== תוחלת החיים ====

* [[חיים זיכרמן]], '''[[שחור כחול-לבן]] - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל''', [[ידיעות ספרים]], 2014.

* [[בנימין בראון]] ונסים ליאון (עורכים), '''הגדולים: האישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל''', הוצאת מכון ון-ליר ומאגנס, 2017.

 

== קישורים חיצוניים ==

* [http://actv.haifa.ac.il/programs/List.aspx?li=5 מתחת לשטריימל - החברה החרדית בישראל], סדרת תוכניות בהנחיית לי כהנר, הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה {{וידאו}}

* {{מממ|יובל וורגן|מערכת החינוך במגזר החרדי - תמונת מצב|m01985|27 בנובמבר 2007}}

* '''[http://www.cbs.gov.il/publications/tec25.pdf שיטות מדידה ואמידת גודלה של האוכלוסייה החרדית בישראל]''', [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]], מרץ 2011

* מסמך מתודולוגי: [http://www.pmo.gov.il/BranchesAndUnits/eco/Documents/shitotcharedim110710.pdf '''שיטות לזיהוי ואפיון כמותי של המגזר החרדי'''], [[המועצה הלאומית לכלכלה]], 2010