הצהרת בלפור – הבדלי גרסאות

ראו=[[הצהרת בלפור (1926)]]}}רעיון שיבת-ציון לא היה חדש בחשיבה הבריטית במאה ה-19. ראשית לידתו במאה ה-16 עם [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]], כשהתנ"ך החל להיתפס כמקור מהימן של הנצרות האותנטית ומדריך ראשון במעלה להתנהגות מוסרית. בעקבות תרגומו לאנגלית נעשה התנ"ך לספר הפופולרי ביותר בקרב הציבור הפרוטסטנטי הרחב, מעין ספר לימוד לידע כללי בהיסטוריה. הקריאה בתנ"ך באנגלית הביאה לשינוי בעמדות הנוצרים כלפי היהודים. רבים מהם החלו לקשר בין היהודים לבין העברים הקדמונים, ורעיון השיבה לארץ הקודש נתפס בהקשר של התגשמות הנבואות התנ"כיות. לימודהמקראלימוד המקרא הוליד קבוצה מיוחדת במינה של תומכים נוצרים ברעיון זמן רב לפני הופעת הציונות. בראשית המאה הי"ט ה-19, עם תחיית האוונגליזםה[[אוונגליזם]] באנגליה - 'האביב הפוריטני השני' - קיבל רעיון השיבה דחיפה ניכרת מצד אנשי ספר, במקביל לעליית [[רומנטיקה|התנועה הרומנטית]]. אישים מעולם הספרות, כגון : ולסר סקוס[[וולטר סקוט]], [[ויליאם וורדסוורת'|ויליאם ורדסוורת']] , [[רוברט בראונינג]] וגו[[ג'ורג' אליוט]], עשו ביצירותיהם אידיאליזציה של היהודים . אולם לבד מסנטימנטים , עמדו מאחורי מיגוון התוכניותהתכניות ליישוב יהודים בארץ-ישראל לא רק שיקולים אידיאליסטייםאידאליסטים , אלא בראש-וראשונה שיקולים פוליטיים .[[קובץ:Balfour<ref>{{צ-מאמר|מחבר=ישעיהו portraitפרידמן|שם=תוכניות andבריטיות declaration.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ההצהרהליישוב והלורדיהודים בלפור]]בארץ-ישראל

'''הצהרת בלפור''' היא הכינוי המקובל למסמך שנחתם בידי [[השר לענייני חוץ וחבר העמים|שר החוץ הבריטי]], ה[[לורד]] [[ארתור ג'יימס בלפור]], ב-[[2 בנובמבר]] [[1917]] ([[י"ז בחשוון]] [[תרע"ח]]) ועיקרו הכרזה ולפיה [[בריטניה]] תתמוך בהקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] בארץ ישראל. מתן ההצהרה היה הישג מדיני חסר תקדים של [[התנועה הציונית]]: מעצמה עולמית כמו בריטניה הסכימה למעשה לפרוש את חסותה על התנועה הציונית ולסייע לה במימוש מטרתה העיקרית. בעשותה כן הגיעה ממשלת בריטניה למסקנה, שיהיה זה יותר מעשי לתמוך בשאיפות הציוניות כהצדקה לפירוק [[האימפריה העות'מאנית|הקיסרות העות'מאנית]], מאשר כמשענת לחיזוקה.

הצהרת בלפור הייתה מסויגת ומצומצמת בהשוואה להצעה שהגיש ויצמן, ובכל זאת כללה הכרה בהקמת "בית [[לאומיות|לאומי]]" ליהודים בארץ ישראל. במשתמע גם הכירה ההצהרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה. הצהרת בלפור הייתה איפוא ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית.<blockquote>בעקבות פרסומה של הצהרת בלפור כתב העיתון הבריטי The Spectator: ''"יישוב יהודי גדול ומשגשג בארץ הקודש תחת פיקוחה של בריטניה, בעלות-בריתנו ואמריקה, יתרום לשלום וקידמה במזרח הקרוב, ויעלה אפוא בקנה אחד עם מדיניות בריטניה."''</blockquote>מסמך [[המנדט הבריטי|המנדט]] של [[חבר הלאומים]] משנת [[1922]], שאשרר את החלטות [[ועידת סן רמו]], כלל הצהרה זו ככתבה וכלשונה, וכך היא קיבלה תוקף חוקי של מסמך בינלאומי מחייב{{הערה|ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן, ייעוץ מדעי פרופ' [[אביבה חלמיש]] וד"ר [[רפי ואגו]], "לאומיות במבחן", הוצאת מטח - ירושלים, 2009, עמוד 139.}}. גם [[מגילת העצמאות]] כללה התייחסות להצהרה.