הבדלים בין גרסאות בדף "היסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל"

אין תקציר עריכה
== היסטוריה מודרנית (1517 עד היום) ==
=== צמיחה ויציבות תחת השלטון העות'מאני (1517–1917) ===
[[קובץ:Jews_at_Western_Wall_by_Felix_Bonfils,_1870s.jpg|ממוזער|250x250 פיקסלים| אחד התצלומים המוקדמים ביותר של יהודים מתפללים [[הכותל המערבי|בכותל המערבי]] ([[שנות ה-70 של המאה ה-19]]). [[אחימעץ בן פלטיאל|מגילת אחימאז]] (1050 לסה"נ) מזכירה את המקום כמקום תפילה מרכזי של מתפללים יהודים. <ref>{{Cite web|url=http://english.thekotel.org/library/article.asp?id=84|title=The Temple and the Western Wall|accessdate=16 December 2007|publisher=Western Wall Heritage Foundation|last=Koren|first=Zalman|archiveurl=https://web.archive.org/web/20071228090512/http://english.thekotel.org/library/article.asp?id=84|archivedate=28 December 2007|deadurl=yes}}</ref> בסביבות שנת 1560 העניק [[סולימאן הראשון|סולימאן המפואר]] הכרה רשמית בזכות היהודים להתפלל בכותל המערבי.]]
[[קובץ:PikiWiki_Israel_15313_Haari_Ashkenazi_Synagogue_in_Safed.JPG|ממוזער|200x200 פיקסלים|[[בית הכנסת האר"י האשכנזי|בית הכנסת "האר"י"]] בצפת נוסד בשנת 1570 ונבנה מחדש בשנת 1857 בעקבות רעידת אדמה.]]
ארץ ישראל נכבשה על ידי צבאות הסולטן הטורקי [[סלים השני]] בשנים 17–1516, והפכה למחוז של סוריה העות'מאנית {{אנ|Ottoman Syria}} במשך ארבעת מאות השנים הבאות.
 
בשנת 1534 הפליט הספרדי [[יעקב בירב]] התיישב בצפת. בירב, אשר נחשב לאחד מגדולי חכמי ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-16, ניסה ליזום ב-1539 את [[חידוש הסמיכה]], אשר הייתה אמורה לגרום לכך שתהיה רשות מרכזית מוכרת אחת לכל היהודים ברחבי העולם. בשנת 1538 אספת רבנים בצפת שכללה 25 רבנים ואת בירב, ניסו להוביל מהלך שיגרום להקמה מחדש של ה[[סנהדרין]]. אף על פי כן תוכניתם נעצרה בעקבות מחאה חזקה מצד הרב הראשי של ירושלים [[לוי בן חביב]]. נוסף על כך, העות'מאנים אשר חששו שההתוכנית של בירב תהווה צעד ראשון לקראת הקמתה של מדינה יהודית, העותמאנים הכריחו גירשו את בירב מארץ ישראל. במאה-16 בכל זאת חלה צמיחה בקרב הקהילה היהודית בארץ ישראל. הרבנים בארץ ישראל לקחו חלק ביצירת מדריך העוסק בהלכה היהודית וכמה מהשירים הליטורגיים היפים ביותר. חלק גדול מהפעילות הזו התרחשה בצפת שהפכה למרכז רוחני מרכזי ליהודים. כמה מן המזמורים המפורסמים ביותר נכתבו בצפת על ידי משוררים כמו [[ישראל נג'ארה]] ו[[שלמה אלקבץ]]. צפת הפכה גם למרכז למיסטיקה יהודית, כאשר מקובלים בולטים בצפת באותה העת כללו את משה קורדוברו ונפתלי הרץ בן יעקב אלחנן. שיטה חדשה להבנת [[קבלה|הקבלה]] פותחה על ידי המיסטיקן [[האר"י|יצחק לוריא]], ואומצה על ידי תלמידו [[חיים ויטאל]]. בצפת פיתחו היהודים מספר ענפי מסחר, בעיקר גידולי דגנים, תבלינים, ובדים. בשנת 1577 הוקם בצפת בית [[מכונת דפוס|בית דפוס]] [[עברית|עברי]]. הקהילה היהודית בצפת כלל בשנת 1555 בסביבות 8,000 עד 10,000 יהודים אשר צמח ל-20,000 עד 30,000 יהודים עד סוף המאה.
 
בסביבות שנת 1563 קיבל [[דון יוסף נשיא|יוסף הנשיא]] אישור מהסולטן [[סלים השני]] לרכוש את טבריה ושבעה כפרים סמוכים על מנת להקים במקום עיר יהודית. יוסף הנשיא קיווה שמספר גדול של פליטים יהודים ישתקעו שם. ואכן, פליטים יהודים מהעיר קורי שבאיטליה, המונה כ־200 נפשות, החליטו להגר לטבריה. יוסף הנשיא הוביל בנייה מחדש לש חומות העיר בשנת 1564 וניסה להפוך את טבריה למרכז לייצור טקסטיל, על ידי שתילת [[תות (עץ)|עצי תות]] בתחומי העיר בתקווה להפיק מהם [[משי]]. עם זאת, בשנים שלאחר מכן מספר גורמים תרמו לכך שהתוכנית כשלה לבסוף. דודתו של יוסף הנשיא, [[דונה גרציה נשיא]], תמכה ב[[ישיבה]] בעיר במשך שנים רבות עד מותה בשנת 1569.
 
בשנת 1576 החליטו העות'מאנים לגרש 1,000 משפחות משגשגות מהקהילה היהודית בצפת לקפריסין "לטובת האי", וכי 500 אנשים נוספים יגורשו לקפריסין בשנה שלאחר מכן. הצו בוטל מאוחר יותר. ב־1586 הסכימו יהודי איסטנבול להקים [[חאן (מבנה)|חאן]] מבוצר על מנת לספק מקלט ליהודי צפת מפני "שודדי לילה וגנבים חמושים".
 
בשנת 1569 עבר ה[[רדב"ז]] לירושלים, אך עד מהרה בחר לעבור לצפת על מנת להימלט מהמיסים הגבוהים שהטילו העות'מאנים על היהודים.
 
בשנת 1610 הושלם [[בתי הכנסת הספרדיים|בית הכנסת יוחנן בן זכאי]] בירושלים. בית הכנסת הפך בעקבות כך לבית הכנסת הראשי של היהודים הספרדים, והמקום שבו פעל הרב הראשי של יהודי ספרד. אולם הלימוד הסמוך שנוסף ב-1625 הפך מאוחר יותר לבית הכנסת של אליהו הנביא.
 
ב[[מרד חמלניצקי]] שאירע באורקאינה בשנים 1648–1654 נרצחו קרוב ל-100,000 יהודים. בעקבות כך חלה הגירה גדולה של יהודים לישראל. ב-1660 היישוב [[צפת]] ו[[טבריה]] בהם היה רוב יהודי נחרבו על ידי [[דרוזים]] בעקבות מאבקי כוחות שהתקיימו באותה העת [[הגליל|בגליל]]. בשנת 1665 האירועים סביב הגעתו סביב הגעתו של [[שבתי צבי|שבתי צבי]] לירושלים הובילו לכך שבוצע טבח ביהודים בירושלים. [[רעידות האדמה במזרח הקרוב (1759)|רעידת האדמה של 1759]] גרמה להחרבה של חלק ניכר מהעיר צפת וטבריה ולמותם של כאלפיים אנשים, כאשר מתוכם מתו כ-190 יהודים.
 
תלמידיו של [[הגאון מווילנה]] התיישבו בארץ ישראל כמעט עשור לאחר בואם של שניים מתלמידיו, הרב חיים מווילנה והרב [[ישראל בן שמואל משקלוב]]. בסך הכל שלוש קבוצות של תלמידי הגאון מווילנה היגרו לארץ ישראל. הם היוו את הבסיס לקהילות [[יהדות אשכנז|האשכנזיות]] של ירושלים ושל צפת, שהקימו את מה שהיה ידוע כ"[[פרושים (היישוב הישן)|כולל פרושים]]". הגעתם עודדה התעוררות של הקהילה האשכנזית בירושלים, שעד אז הייתה בעיקר ספרדית. רבים מהצאצאים של תלמידי הגאון מווילנה הפכו לדמויות מובילות בחברה [[ישראל|הישראלית]] המודרנית. הגאון עצמו גם היגר בהמשך יחד עם תלמידיו לארץ ישראל, אך מסיבה לא ידועה הוא חזר בהמשך לווילנה, ושם נפטר זמן קצר לאחר מכן.
 
במהלך [[המצור על עכו (1799)|במצור על עכו]] ב-1799 נפוליאון [[נפוליאון והיהודים|פרסם כרוז ליהודי אסיה ואפריקה]] שיסייעו לו לכבוש את ירושלים. אך לבסוף המצור הסתיים והתוכנית מעולם לא בוצעה.
 
במהלך מרד האיכרים בארץ ישראל שהתקיים ב-1834 {{אנ|Peasants' revolt in Palestine}} אשר בוצע בזמן שלטונו של השליט המצרי [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] בוצעו פרעות ומעשי טבח נגד האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל - [[פרעות צפת (1834)|בצפת]] ובחברון {{אנ|Battle of Hebron}}. לפי מקורות מסוימים עד 1844 היהודים הפכו לקבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר בירושלים ובשנת 1890 לרוב הדומיננטי בעיר. אף על פי כן האוכלוסייה היהודית עדיין היוותה פחות מ-10% מאוכלוסיית האזור.
 
=== המנדט הבריטי (1917–1948) ===
[[קובץ:UN_Partition_Plan_For_Palestine_1947.svg|ממוזער|222x222 פיקסלים| תוכנית החלוקה של האו"ם]]
בעוד שבמאה ה-18 ובמאה ה-19 היו גלי עלייה אחדים לישראל אשר היו רק ממניע דתי וכללו מספר נמוך יחסית של מהגרים יהודים, בין השנים 1882 עד 1948, בעקבות תחילתה של [[התנועה הציונית]] הגיעו יהודים לארץ ישראל מתוך מטרות אחרות ובנסיבות אחרות - הם ביקשו לחיות חיי עבודה ומתוך הכרה לאומית חדשה, שנוצרה עקב שינוי תדמיתו של היהודי בגלות. כמו כן חלק גדול מהם עלו לארץ ישראל בעקבות משברים, גילויי אנטישמיות, רדיפות ופוגרומים שהתרחשו כנגד היהודים בארצות מוצאם. עליות אלו הגיעו בגלים גדולים של הגירה המונית. לכל אחת מהעליות היו אפיוניים ייחודיים משלה, לפי ארצות המוצא ואופי העולים. כל עלייה הביאה מנהגים, הרגלים ותרבות חדשה ושונה לארץ ישראל.
 
בשנת 1917, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, בעקבות התבוסה של האימפריה העות'מאנית, נכבשה ארץ ישראל על ידי הבריטים. בריטניה השתלטה על השטח שממערב לנהר הירדן, המונה כיום את [[ישראל|מדינת ישראל]], [[יהודה ושומרון]], ו[[רצועת עזה]] ([[המנדט הבריטי]]), והאזור שממערב לנהר הירדן הפך בהמשך למדינת [[ירדן]] (במסגרת מנדט נפרד) ב[[ועידת השלום בפריז (1919)|ועידת השלום בפריז]] ב-1919 שאורגנה על ידי [[חבר הלאומים]]. [[הרברט סמואל]], שהיה בעבר ממונה על שירותי הדואר ושר הפנים ב[[קבינט ממשלת בריטניה|בממשל הבריטי]], החל לפעל לגביוש [[הצהרת בלפור|הצהרת בלפור]], ומונה למשרת [[הנציב העליון]] בשנת [[1920]] לאחר תחילת [[המנדט הבריטי]] על ארץ ישראל. במלחמת העולם הראשונה הבריטים העניקו שתי הבטחות בנוגע לאזור ארץ ישראל - בריטניה הבטיחה לאוכלוסייה הערבית בארץ ישראל, באמצעות [[תומאס אדוארד לורנס]], מדינה ערבית עצמאית מאוחדת שהייתה אמורה להשתרע על רוב האזור הערבי של המזרח התיכון, בתמורה לתמיכתם בבריטים, ובמקביל בריטניה הבטיחה להקים ולטפח בית לאומי יהודי כפי שנקבע ב[[הצהרת בלפור]] ב-1917.
 
בשואה נספו שישה מיליון יהודים בידי הנאצים. לעובדה זו הייתה השפעה ניכרת על המצב בארץ ישראל. במהלך המלחמה הבריטים לא התירו כניסת יהודים רבים שנמלטו מידי הנאצים, ושלחו את אלו שניסו להגיע למחנות מעצר במאוריציוס ובקפריסין. היה זה צעד מחושב שנועד להגביר את התמיכה בקרב האוכלוסייה הערבית, שכן תמיכת האוכלוסייה היהודית במטרת בנות הברית הייתה מובטחת.
 
לאחר המלחמה החל להתברר כי הבריטים עומדים לעזוב את הארץ ולהכריז על סיום המנדט, והם מחפשים אך דרך מכובדת לעשות זאת, תוך גרימת נזק מזערי לעצמם ולתושבי ארץ ישראל. על מנת לבחון את פתרון הבעיה, מינה האו"ם ועדה מיוחדת לעניין ארץ ישראל - [[ועדת אונסקו"פ]], אשר כללה נציגים מארצות שונות. ועדת אונסקו"פ המליצה לפצל את השטח המנדטורי בארץ ישראל בין שתי מדינות - מדינה יהודית אשר תהיה מורכבת מרוב יהודי ומדינה ערבית אשר תהיה מורכבת מרוב ערבי, כאשר עיר הבירה, ירושלים, תהיה תחת מנדט בינלאומי והאוכלוסייה היהודית והערבית בה יהיו פחות או יותר שוות בגודלם. ההמלצה של ועדת אונסקו"פ, אשר נודעה בשם "[[תוכנית החלוקה]]" קבעה את כמות הקרקעות אשר הוקצו לכל צד. המדינה היהודית הייתה אמורה להיות בגודל 15,000 קילומטרים רבועים בקירוב והייתה אמורה לכלול מיעוט ערבי. המדינה הערבית הייתה אמורה להיות בגודל 11,000 קילומטרים רבועים בקירוב והייתה אמורה לכלול מיעוט יהודי. לפי תוכנית החלוקה אף מדינה לא הייתה אמורה להיות רציפה בשטחה. כמו כן, [[בית לחם]] הייתה אמורה להיות גם היא תחת שליטת האומות המאוחדות.
 
אף אחד מהצדדים לא היה מרוצה מתוכנית החלוקה. היהודים לא היו מרוצים משום שלפי התוכנית הם היו אמורים לאבד את ירושלים - אשר הכילה באותה העת רוב יהודי - וכמו כן חששו מיכולת העמידה של מדינה שלא תהיה בעלת שטח רציף. עם זאת, רוב הציבור היהודי בארץ ישראל קיבל את התוכנית ובהן [[הסוכנות היהודית]] אשר תפקדה כממשלה בפועל של היישוב ופעלה לקדם את אישור התוכנית. מנגד, חלקים מן הציבור היהודי, בהם ארגון ה[[אצ"ל]], דחו בתוקף את תוכנית החלוקה. בניגוד למחלוקת שהייתה בהנהגת היישוב היהודי בנוגע לתוכנית, בהנהגה הערבית דחו את התוכנית מכול וכול. המנהיגות הערבית טענה כי תוכנית החלוקה הפרה את זכויותיהם של מרבית התושבים בארץ ישראל - באותה העת 67% מכלל אוכלוסיית ארץ ישראל הייתה לא יהודית (1,237,000 אנשים) בעוד ש-33% היו יהודים (608,000 אנשים). המנהיגים הערבים טענו גם שאם תיושם התוכנית מספר רב של ערבים יהיו לכודים בשטחי המדינה היהודית. המנהיגים הערבים באותה העת התנגדו באופן עקרוני לזכותם של היהודים למדינה עצמאית בארץ ישראל ושיקפו בכך את מדיניותה של הליגה הערבית.
 
תוכנית החלוקה אומצה על ידי מליאת האו"ם, על מנת שתיושם עם סיום המנדט, ב-29 בנובמבר 1947 ברוב של 33 קולות מול 13 מתנגדים ו־10 נמנעים. תוכנית החלוקה הייתה אמורה להיכנס לתוקפה בלילה שבין ה-14 ל-15 במאי 1948, התאריך בו הבריטים נדרשו להתפנות מארץ ישראל ולסיים את המנדט. אישור תוכנית החלוקה הוביל למאבק מזוין נגד היישוב היהודי אשר בוצע על ידי הארגונים העיקריים של ערביי ארץ ישראל שנעזרו בכוחות מתנדבים מארצות ערב. המאבק כלל הן פיגועים ובעיקר מלחמה על צירי התחבורה ובשלב מאוחר יותר גם ניסיונות השתלטות על יישובים. מאבק מזוין זה, שהיה עדיין מוגדר כ[[מלחמת אזרחים]], והתגובות לו מצד הציבור היהודי, היוו את ראשיתה של מלחמת העצמאות.
 
ב-14 במאי 1948, יום לפני תום המנדט הבריטי, הכריז ב[[תל אביב]] ראש ממשלת ישראל דאז [[דוד בן-גוריון]] על: {{ציטוט|תוכן=הקמתה של מדינה יהודית ב[[ארץ ישראל]], היא [[מדינת ישראל]].|מרכאות=כן}}
 
=== מדינת ישראל (1948 ואילך) ===
[[קובץ:P6070038.JPG|ימין|ממוזער|200x200 פיקסלים| [[הכותל המערבי]] בירושלים, 2008]]
[[קובץ:Zoltan_Kluger._Rosh_Ha-Ayin_1950.jpg|שמאל|ממוזער| יהודי תימן במעברת ראש העין, 1950]]
צבאותסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל והכרזת הקמתה של [[מצריםמדינת ישראל]], הובילו למלחמה כוללת (ראו [[מלחמת העצמאות]]) אשר פרצה ב-14 במאי 1948. בעקבות ההכרזה פלשו חמישה צבאות של מדינות ערב: [[לבנון]], [[סוריה]], [[ירדן]], ו[[עיראק]] השיקוו[[מצרים]] מתקפהותקפו עלאת האזורמדינת מידישראל לאחרשזה שהואעתה חדל להיות בשליטת המנדט הבריטי, וכך החלהקמה. [[מלחמתהמלחמה העצמאות|מלחמתהסתיימה העצמאותבניצחונו ב-1948]]של . [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]], הצליח להדוףשהדף את הצבאותצבאות הערבייםערב והרחיב את גבולותיהתחום של מדינת ישראלהמדינה מעבר לגבולות המקורייםשנקבעו של המדינהלמדינה היהודית המוצעתבהחלטת עצרת האו"ם. בדצמבר 1948 שלטה ישראל בחלק הארי של המנדט ממערב ל[[נהר הירדן]]. שאר שטחי המנדט לשעבר אשר לא היו בשליטת ישראל היו - [[יהודה ושומרון]] (בשליטת ירדן) ו[[רצועת עזה]] (בשליטת מצרים). לפני הסכסוך ובמהלכו 711,000 מערביי ארץ ישראל גורשו או נמלטו מבתיהם והפכו ל[[בעיית הפליטים הפלסטינים|פליטים]]. שליש מהפליטים עבר ליהודה ושומרון ושליש לרצועת עזה, והשאר עברו לירדן, לסוריה, ללבנון ולמדינות אחרות.
 
לאחר קום המדינה, הגיע לישראל גל גדול של מהגרים יהודים שכלל ניצולי [[השואה]] מאירופה ו[[פליטים יהודים ממדינות ערב]] אשר הכפיל את אוכלוסיית מדינת ישראל תוך שנה מיום הכרזת העצמאות. בשנים שלאחר מכן נמלטו או גורשו ממדינות ערב, [[איראן]] ו[[אפגניסטן]] כ-850,000 יהודים [[יהדות ספרד|ספרדים]] ו[[מזרחים|מזרחים]]. מתוכם כ-680 אלף התיישבו בישראל.
 
האוכלוסייה היהודית בישראל המשיכה לצמוח בקצב גבוה מאוד במשך שנים, בעיקר הודות לגלי [[עלייה לארץ ישראל|הגירה של יהודים]] מכל העולם, כולל גל עלייה גדול במיוחד של יהודים מברית המועצות, שהגיעו לישראל בתחילת שנות ה-90 על פי [[חוק השבות]] . בשנת [[ה'תשנ"א]] לבדה (1990 - 1991) כ-380 אלף עולים היגרו לישראל מברית המועצות.
 
מאז 1948 ישראל מעורבת בשורה של [[מלחמות ישראל|סכסוכים צבאיים]] גדולים, כולל [[מלחמת סיני]] ב-1956, [[מלחמת ששת הימים]], [[מלחמת יום הכיפורים]], [[מלחמת לבנון הראשונה]] ב-1982, ו[[מלחמת לבנון השנייה]] ב-2006, וכמו גם שלל סכסוכים נוספים, ובהם [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך]]. למרות האיומים הביטחוניים המתמידים, ישראל - מדינה עם רוב יהודי מובהק - צמחה כלכלית.