מימונה – הבדלי גרסאות

במסורת יהדות מרוקו ניתן למצוא כמה אפשרויות באשר למקור החג ושמו. ראשית היא כי השם נובע מה[[מילה (בלשנות)|מילה]] ה[[ערבית]] "מָיְמוּן" שפירושה [[מזל]] והצלחה, והחוגגים מאמינים כי יום זה הוא יום סגולה לפרנסה ולזיווג. לחלופין נטען כי החג הוא על שמו של אביו של הרמב"ם, רבי מימון, שנפטר ביום זה. מקור אפשרי נוסף הוא הכינוי "מימונה" שהוענק לכיכר הלחם הראשונה שנאפתה לאחר חג הפסח. שני האחרונים נתמכים על ידי הסוציולוגית [[רחל שרעבי]]{{הערה|אם כי היא גם לא שוללת את האפשרות שהלחם קרוי דווקא על שם החג, ולא להפך}}{{הערה|שם=שרעבי|שמעון כהן, [https://www.inn.co.il/News/News.aspx/274792 אז מאיפה הגיעה לכאן המימונה?], באתר ערוץ 7, 21 באפריל 2014}}. עוד טיעון שנשמע הוא כי ישנו שד בשם 'מימון' ומטרת החג להפיס את דעתו במיני מתיקה.

 

 

עוד אפשרות היא שמטרת החג היא חגיגת חידוש יחסי האינטראקציה בין הקהילה היהודית והסביבה המוסלמית שנותקו זמנית בשל ההקפדה הרבה על הלכות הפסח. במימונה הייתה חשיבות רבה להכנסת אורחים. כל אחד, [[יהודי]] או [[מוסלמי]], יכלו להתארח, ללא הזמנה. המכרים המוסלמים היו מביאים למכריהם היהודים במתנה מצרכים שונים ביניהם חמץ ו[[קמח]] לאפיית ה[[לחם]] הראשון אחרי הפסח, ו[[מוצרי חלב]], והיהודים מצדם כיבדו אותם במגשים עמוסים בכל טוב. המוסלמים שהגיעו לבתי מכריהם כדי להביא את המצרכים נשארו לעיתים לחגוג איתם את המימונה{{מקור}}. כמו כן אפשרי שקיומו של חג נוסף זה הוא על שום הזהירות היתרה שהייתה מקובלת במהלך ימות ה[[פסח]]. גם בין היהודים לבין עצמם, היו נזהרים במהלך החג שלא לאכול איש אצל רעהו, בשל שוני ב[[מנהג]]ים הקשורים להימנעות מ[[חמץ]] וכיוצא בו. לכן, מיד לאחר פסח היו מארחים איש את רעהו, כדי להראות שהימנעות מאכילה אצל פלוני בפסח לא נבעה מאיבה אלא בשל החומרה, ועתה הם אוכלים איש ממאכלי רעהו{{מקור}}.