הבדלים בין גרסאות בדף "הדלקת הנרות במקדש"

הטיפול בנרות והכנתם להדלקה הם חלק מרכזי במצווה, ובמובן מסוים אף חשוב מן ההדלקה עצמה: בניגוד להטבת הנרות, הנעשית על ידי [[כהן]] בלבד, הדלקת המנורה יכלה להיעשות על ידי אדם שאינו כהן, כל עוד הוא אינו נכנס להיכל.{{הערה|[[משנה תורה לרמב"ם]], הלכות ביאת המקדש, פרק ט', הלכה ז'. לדעת [[הראב"ד]] שם, לכתחילה אין לעשות כך.}}
 
הדלקת הנרות והטיפול בהם נעשו בבוקר ובערב; בערב הודלקו כל הנרות עם כמות שמן של חצי [[מידות ומשקלות תורניים#לוג, רובע|לוג]] בכל נר, כמות שמספיקה גם ללילות החורף הארוכים, ובבוקר היו מדליקים מחדש את שני הנרות המזרחיים,{{הערה|את הנרות הדליקו שוב במידה והם כבו. היו מדליקים את שני הנרות מכיוון שהנר השני ממזרח היה צריך להיות דלוק תמיד, כדברי הפסוק {{הדגשה|להעלת נר תמיד|ויקרא כד ב|{{תנ"ך|ויקרא|כד|ב}}}} ובכדי שלא לדלג על הנר המזרחי ביותר ולפחות מכבודו הדליקו גם אותו.}} לפני ההדלקה מחדש, היו מוסיפים לנרות שמן ומסירים את האפר מהפתילה. באותה הזדמנות היו מנקים ומחליפים את הפתילה והשמן לנרות האחרים שכבר כבו. אם כל הנרות כבו היו מדליקים אותם מחדש מ[[אש]] [[מזבח העולה]]. עבודה זו נקראת "[[הטבת הנרות]]", והיא התקיימה כחלק מ[[העבודה במקדבמקדש|העבודה היומית במקדש]], לאחר זריקת דם [[קרןקרבן התמיד|תמיד של שחר]].
הדלקת כל שבעת הנרות הייתה נעשית רק בערב, והיא הייתה העבודה האחרונה שנעשתה במקדש.{{הערה|[[משנה]], [[מסכת תמיד]], פרק ג', משנה ח'. על פי פירוש [[עובדיה מברטנורה]].}}