הצהרת בלפור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=הצהרה משנת [[1917]] על תמיכת ממשלת בריטניה בשאיפות היהודיות הציוניות|אחר=נייר עמדה משנת [[1926]] העוסק בשינוי אופיה של [[האימפריה הבריטית]]|
ראו=[[הצהרת בלפור (1926)]]}}רעיון שיבת-ציון לא היה חדש בחשיבה הבריטית במאה ה-19. ראשית לידתו במאה ה-16 עם [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]], כשהתנ"ך החל להיתפס כמקור מהימן של הנצרות האותנטית ומדריך ראשון במעלה להתנהגות מוסרית. בעקבות תרגומו לאנגלית נעשה התנ"ך לספר הפופולרי ביותר בקרב הציבור הפרוטסטנטי הרחב, מעין ספר לימוד לידע כללי בהיסטוריה. הקריאה בתנ"ך באנגלית הביאה לשינוי בעמדות הנוצרים כלפי היהודים. רבים מהם החלו לקשר בין היהודים לבין העברים הקדמונים, ורעיון השיבה לארץ הקודש נתפס בהקשר של התגשמות הנבואות התנ"כיות. לימוד המקרא הוליד קבוצה מיוחדת במינה של תומכים נוצרים ברעיון זמן רב לפני הופעת הציונות. בראשית המאה ה-19, עם תחיית ה[[אוונגליזם]] באנגליה - 'האביב הפוריטני השני' - קיבל רעיון השיבה דחיפה ניכרת מצד אנשי ספר, במקביל לעליית [[רומנטיקה|התנועה הרומנטית]]. אישים מעולם הספרות, כגון : [[וולטר סקוט]], [[ויליאם וורדסוורת'|ויליאם ורדסוורת']] , [[רוברט בראונינג]] ו[[ג'ורג' אליוט]], עשו ביצירותיהם אידיאליזציה של היהודים. אולם לבד מסנטימנטים, עמדו מאחורי מיגוון התכניות ליישוב יהודים בארץ-ישראל לא רק שיקולים אידאליסטים , אלא בראש-וראשונה שיקולים פוליטיים.<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ישעיהו פרידמן|שם=תוכניות בריטיות ליישוב יהודים בארץ-ישראל
בשנות הארבעים של המאה הי"ט (1850-1840)|כתב עת=}}</ref>}}[[קובץ:Balfour portrait and declaration.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ההצהרה והלורד בלפור]]
[[קובץ:שולחנו של בלפור.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שולחנו של בלפור, עליו נכתבה ההצהרה]]
'''הצהרת בלפור''' היא הכינוי המקובל למסמך שנחתם בידי [[השר לענייני חוץ וחבר העמים|שר החוץ הבריטי]], ה[[לורד]] [[ארתור ג'יימס בלפור]], ב-[[2 בנובמבר]] [[1917]] ([[י"ז בחשוון]] [[תרע"ח]]) ועיקרו הכרזה ולפיה [[בריטניה]] תתמוך בהקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] בארץ ישראל. מתן ההצהרה היה הישג מדיני חסר תקדים של [[התנועה הציונית]]: מעצמה עולמית כמו בריטניה הסכימה למעשה לפרוש את חסותה על התנועה הציונית ולסייע לה במימוש מטרתה העיקרית. בעשותה כן הגיעה ממשלת בריטניה למסקנה, שיהיה זה יותר מעשי לתמוך בשאיפות הציוניות כהצדקה לפירוק [[האימפריה העות'מאנית|הקיסרות העות'מאנית]], מאשר כמשענת לחיזוקה.