בית הסוהר איילון – הבדלי גרסאות

בסוף [[1949]] הוחלט על הקמת בית סוהר מרכזי ברמלה אליו ירוכזו כל האסירים במדינת ישראל{{הערה|{{מעריב||בית סוהר ל-1200 יוקם ליד רמלה|1949/12/13|00405}}}}. בית הסוהר נבנה על בסיס [[מצודת טגארט]], מימי [[המנדט הבריטי]]. המבנה תוכנן כמצודה מבוצרת עם שני מגדלי שמירה לכיוון מזרח, בנוי סביב חצר מרכזית ושימש כתחנת משטרה ומתקן כליאה. בשנת 1950, הוכרז המבנה כבית הסוהר המרכזי של שירות בתי הסוהר, הלא הוא "כלא רמלה". התוכנית הייתה לבנות את בית הכלא באופן מודרני{{הערה|{{מעריב|שאול בן חיים|נידון למוות: אם אשמתי שיתלוני|1953/12/29|00205}}}} ולהקצות בו מתקני תעסוקה, הכשרת קרקע לחווה חקלאית ובניית מתקנים לפעילות חינוכית ותרבותית תוך מתן מענה לצרכיהם של בני כל הדתות. עם פתיחתו בשנת [[1954]] ובפיקודו של אברהם (ברייטפלד) מרחבי, הוקצה בו אגף לאסירות שתחילה מנו 12 נשים, אך לא היו בו מספיק תאים כדי להפריד בין אסירות מכורות לסמים ובין אסירות שאינן מכורות, בין מבוגרות לבין צעירות וכו' ובשל כך נגרמו חיכוכים רבים בין האסירות וביניהן לבין אנשי הסגל.