ג'ואו אנלאי – הבדלי גרסאות

ג'ואו חזר לסין כדי להצטרף למחלקה הפוליטית של ה[[אקדמיה צבאית|אקדמיה הצבאית]] של וומפואה.<ref>Lee, [55]Chae-jin. ''Zhou Enlai: The Early Years.'' Stanford, CA: Stanford University Press, 1994.,p. 165</ref> הוא מונה לסגן מנהל המחלקה המדינית של האקדמיה, ומאוחר יותר למנהל המחלקה. [56] אף על פי שהיה מחויב מבחינה טכנית לממשל המרכזי, המחלקה המדינית של ג'ואו פעלה באופן ישיר ל[[אינדוקטרינציה]] של [[צוער]]<nowiki/>י וומפואה באידאולוגיה הקומוניסטית במטרה לשפר את נאמנותם. בזמן שכיהן בוומפואה, היה ג'ואו גם מזכיר המפלגה הקומוניסטית של [[גואנגדונג|גואנדונג]]-גואנג-שי, ושימש כנציג המפלגה בדרגת אלוף. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [57[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011, p. 32</ref>

ג'ואו שמר על קשר עם חברתו [[דנג יינגצ'או]], שאותה הכיר בזמן שהיה בטיאנג'ין; בינואר [[1925]] ביקש ג'ואו וקיבל רשות מהמפלגה הקומונסטית להתחתן עם דנג. השניים התחתנו בגואנגג'ואו ב -8 באוגוסט 1925. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [70[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011,pp 33-34</ref>

ג׳ואו ברח משנחאי, ועשה את דרכו להנקו (חלק מווהאן), והשתתף בקונגרס הלאומי החמישי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, שהתקיים בין ה -27 באפריל ל -9 במאי. בסוף הקונגרס נבחר ג'ואו לוועד המרכזי של המפלגה, ושוב פנה אל המחלקה הצבאית. [80]<ref>Hsu, Kai-yu. ''Chou En-Lai: China's Gray Eminence.'' Garden City, NY: Doubleday, 1968, p. 58</ref>

אחרי הדיכוי של צ'יאנג קאי-שק את הקומוניסטים, והתפרקות הממשלה, באמצע יולי נאלץ ג'ואו לרדת ל[[מחתרת]]. [81]<ref>Hsu, Kai-yu. ''Chou En-Lai: China's Gray Eminence.'' Garden City, NY: Doubleday, 1968, pp. 61-64</ref> אז החליטו הקומוניסטים לפתוח בשורה של מרידות צבאיות. [83] הראשון שבהם היה [[התקוממות נאנצ'אנג]]. ג'ואו נשלח לפקח על האירוע, מבחינה צבאית, המרד היה אסון, כשכוחות הקומוניסטים התמוטטו והתפזרו. [84] ג'ואו עצמו סבל מ[[מלריה]] במהלך המבצע, ונשלח בחשאי ל[[הונג קונג]] לטיפול רפואי. בפגישה הבאה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, ג'ואו הואשם בכישלון המבצע של נאנצ'אנג והורד זמנית כחבר בכיר ב[[פוליטביורו]].<ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [85[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,pp. 40-41</ref>

לאחר כישלון התקוממות נאנצ'אנג, ג'ואו עזב את סין ל[[ברית המועצות]] כדי להשתתף בקונגרס הלאומי השישי של המפלגה הקומוניסטית הסינית ב[[מוסקבה]], ביוני-יולי 1928.<ref>Whitson, [86]William W. and Huang, Chen-hsia. The Chinese High Command: A History of Communist Military Politics, 1927–71. New York: Praeger, 1973.,pp. 39-40</ref> הקונגרס השישי היה צריך להיות במוסקבה כי התנאים בסין נחשבו מסוכנים.

בקונגרס השישי, נשא ג'ואו נאום ארוך וטען כי התנאים בסין אינם נוחים למהפכה מיידית, וכי המשימה העיקרית צריכה להיות לפתח מומנטום מהפכני על ידי זכייה בתמיכת ההמונים באזורים הכפריים והקמת המשטר הסובייטי בדרום סין, בדומה לזה שמאו צדונג וז'ו דה כבר הקימו סביב [[ג'יאנגשי]]. ג'ואו הפך למנהיג דה פקטו של המפלגה הקומניסטית הסינית כשהוא בן שלושים בלבד. [87]

לאחר שהגיע בחזרה לשנחאי בשנת [[1929]], החלה ג'ואו לעבוד במחתרת, להקים ולפקח על רשת של תאים קומוניסטים עצמאיים. הסכנה הגדולה ביותר של ג'ואו בעבודתו המחתרתית הייתה האיום שהתגלה על ידי המשטרה החשאית של הקואומיטאנג שנוסדה ב־1928 עם המשימה הספציפית של זיהוי וחיסול הקומוניסטים. כדי למנוע זיהוי, ג'ואו ואשתו שינו מגורים לפחות פעם בחודש, והשתמשו במגוון כינויים. ג'ואו הסתיר את עצמו לעיתים קרובות כ[[איש עסקים]], ולעיתים לבש זקן. ג'ואו נזהר שרק שניים או שלושה אנשים ידעו כל פעם היכן הוא נמצא ונמנע מלהיראות במקומות ציבוריים. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [91[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.pp. 44-45</ref> ג׳ואו פעל להקמת רשת של מודיעין בתוך המטה של צאינג קאי צ׳ק והמידע שהם העבירו סייע לקומוניסטים להמלט מ[[כיתור]] והשמדה.<ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [93[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.pp. 45-46</ref>

לאחר שהוכרז על ההחלטה לנטוש את ג'יאנגשי, מונה ג'ואו לאחראי על הארגון והפיקוח של ה[[לוגיסטיקה]] בנסיגה הקומוניסטית. הוא הכין את תוכניותיו בסודיות מוחלטת והמתין עד לרגע האחרון כדי להודיע ​​על כך למנהיגים בכירים. מטרתו של ג'ואו הייתה לפרוץ את כיתור האויב עם כמה שפחות נפגעים, ולפני שיצליחו כוחותיו של צ'יאנג לכבוש את כל הבסיסים הקומוניסטיים. לא ידוע אילו קריטריונים שימשו כדי לקבוע מי יישאר ומי ילך, אבל 16,000 חיילים וכמה מפקדי קומוניסטים בולטים באותה תקופה נותרו להקים משמר אחורי כדי להסיט את הכוח העיקרי של הכוחות הלאומיים מלהבחין בנסיגה הכללית של הקומוניסטים.<ref>Barnouin, [108]Barbara and Yu Changgen. Zhou Enlai: A Political Life. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. <nowiki>ISBN 962-996-280-2</nowiki>. Retrieved on 12 March 2011.,pp. 57-58</ref>

הנסיגה של 84,000 חיילים ואזרחים החלה בתחילת אוקטובר [[1934]]. סוכני המודיעין של ג'ואו הצליחו לזהות חלק גדול מקווי הכיתור של צ'יאנג שאויישו על ידי גנרל [[צ'ן ג'יטנג]]. לאחר שעבר שלושה מתוך ארבעת קווי הביצורים הדרושים כדי להימלט מהכיתור של צ'יאנג, הצבא האדום נתפס לבסוף על ידי כוחות לאומיים סדירים, וסבל אבדות כבדות. מתוך 86,000 הקומוניסטים שניסו לפרוץ מג'יאנגשי, נמלטו 36,000 בלבד. הפסד זה גרם לדכדוך של כמה מהמנהיגים הקומוניסטיים, אבל ג'ואו נשאר רגוע ושמר על קור רוח. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [109[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,p. 58</ref>

במצעד הארוך שלאחר מכן, היו סכסוכים רבים על הכיוון שהקומוניסטים צריכים ללכת, ועל הסיבות לתבוסת הצבא האדום. במהלך מאבקי הכוח שהתעוררו, ג'ואו תמך בעקביות במאו זדונג נגד האינטרסים של בו גו ו[[אוטו בראון (קומוניסט)|אוטו בראון]]. בו ובראון הואשמו אחר כך בתבוסת הצבא האדום, והוסרו בסופו של דבר מעמדות המנהיגות שלהם. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [110[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,p. 59</ref> הקומוניסטים הצליחו בסופו של דבר להקים מחדש בסיס בצפון [[שאאנשי]] ב -20 באוקטובר [[1935]], והגיעו עם 8,000-9,000 חברים בלבד. [111] <ref>Spence, Jonathan D. ''The Search for Modern China'', New York: W.W. Norton and Company, 1999.,p.402</ref>

במהלך הקונגרס השביעי של הקומינטרן, שנערך באוגוסט [[1936]], הוחלפה המדיניות של לחימה בלאומנים וביפנים באותו הזמן, במדיניות של שיתוף פעולה עם הלאומנים כנגד יפן. ג'ואו שיחק תפקיד חשוב במדיניות חדשה זו. ג'ואו יצר קשר עם אחד המפקדים הבכירים ביותר של הקואומיטאנג בצפון-מערב, ג'אנג צ'ו-ליאנג. ב -[[1935]], ג'אנג היה ידוע בשל עמדותיו האנטי-יפניים וספקותיו בנוגע לנכונותו של צ'יאנג להתנגד ליפנים. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [115[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,pp. 64-65</ref>

המפגש הראשון בין ג'ואו וג'אנג התרחש ב -[[7 באפריל]] [[1936]]. ג'אנג גילה עניין רב בסיום מלחמת האזרחים, איחוד הארץ, והלחימה ביפנים, אך הזהיר כי צ'יאנג שולט היטב בממשלה הלאומנית, כי להגיע להגשמת מטרות אלה יהיה קשה בלי שיתוף הפעולה של צ'יאנג. שני הצדדים סיימו את פגישתם בהסכם למצוא דרך לעבוד יחד בחשאי. בו בזמן שג'ואו יצר קשרים חשאיים עם ג'אנג, צ'יאנג החל לחשוד בג'אנג. כדי להונות את צ'יאנג, ג'ואו וג'אנג פרשו יחידות צבאיות מזויפות כדי ליצור את הרושם כי הצבא הצפון-מזרחי והצבא האדום היו נתונים בתנאי קרב. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [116[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,p. 65</ref>

בדצמבר 1936 טס צ'יאנג קאי-שק למפקדה הלאומנית ב[[שיאן]] כדי לבחון את נאמנותם של הכוחות הצבאיים המקומיים של המארשאל ג'אנג צ'ואליאנג, ולהוביל באופן אישי את הכוחות הללו בהתקפה סופית על הבסיסים הקומוניסטיים בעיר שאאנשי, אשר ג'אנג נצטווה להרוס. נחוש לאלץ את צ'יאנג לכוון את כוחותיה של סין נגד היפנים (שנטלו את שטח [[מנצ'וריה]] של ג'אנג והיו בהכנות לפלישה רחבה יותר), ב־12 בדצמבר הסתערו ג'אנג וחסידיו על מפקדתו של צ'יאנג, הרגו את רוב שומרי ראשו ותפסו את הגנרליסימו במה נודע בשם [[תקרית שיאן]]. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [117[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,p. 67</ref>

התגובות לחטיפתו של צ'יאנג היו מעורבות. כמה מהם, כולל [[מאו דזה-דונג|מאו טסונג]] ו[[ז'ו דה]], ראו בה הזדמנות להרוג את צ'יאנג. אחרים, כולל ג'ואו אנלאי ו[[ג'אנג וונטיאן]], ראו בה הזדמנות להשיג מדיניות מאוחדת נגד היפנים, שתחזק את מעמדה הכולל של הקומוניסטים. [118] הוויכוח הסתיים כאשר הגיע מברק ארוך מג'וזף [[יוסיף סטלין|סטלין]], שקרא לקומוניסטים לשחרר של צ'יאנג, והסביר כי חזית מאוחדת היא העמדה הטובה ביותר להתנגד ליפנים, וכי רק צ'יאנג זכה ליוקרה ולסמכות כדי לבצע תוכנית כזו. [119]

ב־24 בדצמבר קיבל צ'יאנג את ג'ואו לפגישה, שבסופה הבטיח צ'יאנג לשים קץ ל[[מלחמת האזרחים הסינית|מלחמת האזרחים]], להסכים להתנגד ליפנים יחד והזמין את ג'ואו ל[[נאנג'ינג]] לשיחות נוספות. [118] ב־25 בדצמבר [[1936]] שחרר ג'אנג את צ'יאנג ולווה אותו לנאנג'ינג. לאחר מכן, ג'אנג הועמד לדין צבאי ונידון למעצר בית, ורוב הקצינים שהשתתפו בתקרית שיאן הוצאו להורג.

כאשר בירת נאנג'ינג נפלה לידי היפנים ב־13 בדצמבר [[1937]], ליווה ג'ואו את הממשלה הלאומנית לבירתה הזמנית ב[[ווהאן]]. כנציג הראשי של המפלגה הקומוניסטית בהסכם ​​שיתוף הפעולה, ג'ואו הקים ועמד בראש משרד הקישור הרשמי של שתי המפלגות. בזמן שהפעיל את משרד הקישור, ג'ואו ביצע פעולות חשאיות בדרום סין, תוך גיוס פעילים קומוניסטים והקמת סניפי המפלגה בכל האזורים שבשליטת הקומינטנג <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [122[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,p. 71</ref>

ג'ואו הצליח לארגן מספר גדול של אינטלקטואלים ואמנים סינים כדי לקדם את ההתנגדות ליפנים. האירוע התעמולתי הגדול ביותר שג'ואו ביים היה חגיגה של שבוע ב -[[1938]], בעקבות ההגנה המוצלחת של טאייר-ג'ואנג. במקרה זה, בין 400,000 ל -500,000 איש השתתפו ב[[תהלוכה|תהלוכות]], ו[[מקהלה]] של למעלה מ -10,000 אנשים שרה שירים פטריוטיים. במהלך השבוע גייסו מעל מיליון יואן. ג'ואו עצמו תרם 240 יואן, משכורתו החודשית כסגן מנהל המחלקה המדינית. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [123[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,p. 72</ref>

ג'ואו הקים קשרים עם יותר מארבעים [[עיתונאי]]ם וסופרים זרים, ביניהם אדגר סנו, [[אנייס סמדלי]], אנה לואיז סטרונג שרבים מהם נעשו אוהדים לעניין הקומוניסטי וכתבו על אהדתם בפרסומים זרים. מתוך אהדה למאמציו לפרסם את המפלגה הקומוניסטית בעולם החיצון, ג'ואו ארגן צוות רפואי [[קנדה|קנדי]] ​​בראשותו של נורמן בתון, שיסע ליאנאן, וסייע לבמאי הקולנוע ההולנדי [[ג'וריס איינס]] בהפקת סרט תיעודי, ״[[400 מיליון איש״]] . <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [124[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,pp. 72-73</ref>

כשחזר ג'ואו ל[[צ'ונגצ'ינג]] במאי [[1940]], נוצר קרע רציני בין הלאומנים לבין הקומוניסטים. במהלך השנה שלאחר מכן התמוטטו היחסים בין שני הצדדים והביאו למעצרים והוצאות להורג של חברי המפלגה. היו ניסיונות סמויים של סוכני שני הצדדים לחסל איש את רעהו, מאמצי תעמולה שתקפו זה את זה, והתנגשויות צבאיות גדולות. החזית המאוחדת בוטלה רשמית אחרי [[תקרית אנאהוי]] בינואר [[1941]], כאשר 9,000 חיילים קומוניסטים של הארמייה הרביעית נכנסו למארב, ומפקדיהם נהרגו או נכלאו על ידי כוחות הממשלה. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [136[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,pp. 82-83</ref>

ב־1944 כתב ג'ואו לגנרל [[ג'וזף סטילוול|ג'וזף סטילוול]], המפקד האמריקני של זירת המלחמה ב[[מיאנמר|בורמה]], בניסיון לשכנע את סטילוול בצורך של האמריקאים לספק את רצונם של הקומוניסטים בממשלה סינית מאוחדת לאחר המלחמה. ההתקשרות של סטילוול עם הממשלה הלאומנית בכלל, ועם צ'יאנג קאי-שק, במיוחד, הניעו את הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|פרנקלין 'רוזוולט]] לסלק אותו באותה שנה. מחליפו של סטילוול, פטריק ג'יי הארלי, היה פתוח לפניותיו של ג'ואו, אך בסופו של דבר סירב לחבר את הצבא האמריקני עם הקומוניסטים, אלא אם כן תיתן המפלגה ויתורים ללאומנים, שמאו וג'ואו מצאו שאינם מקובלים עליהם. זמן קצר לאחר [[כניעת האימפריה היפנית|כניעת יפן]] בשנת [[1945]], צ'יאנג הזמין את מאו וג'ואו לצ'ונגצ'ינג להשתתף בוועידת שלום אמריקנית, אך הועידה נכשלה ופרצו התנגשויות גדולות בין הקומוניסטים ללאומניים <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [143[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.pp. 97-100</ref>

כוחות לאומניים תפסו את ינאן במארס [[1947]], אבל סוכני המודיעין של ג'ואו הצליחו להביא מידע שאיפשר לכוחות הקומוניסטיים להימנע ממאבקים גדולים ולהעסיק את הכוחות הלאומניים במערכה ארוכה של [[גרילה|לוחמת גרילה]] שהובילה בסופו של דבר להשיג שורה של ניצחונות גדולים. בפברואר [[1948|1948]], למעלה ממחצית כוחות הלאומניים בצפון-מערב הובסו. בינואר [[1949]] תפסו הכוחות הקומוניסטיים את [[בייג'ינג]] ואת [[טיינג'ין|טיאנג 'ין]] והיו בשליטה חזקה על צפון סין. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [152[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,pp. 110-116</ref>

ב־21 בינואר 1949 פרש צ'יאנג מהממשלה הלאומנית, וגנרל [[לי זונגרן]]. ב־[[1 באפריל]] [[1949]] פתח בשורה של שיחות שלום עם משלחת של שישה חברי המפלגה הקומוניסטית הסינית. את הנציגים של המפלגה הקומוניסטית הסינית הוביל ג'ואו אנלאי[153].

המשא ומתן נמשך עד ה -15 באפריל, כאשר ג'ואו כתב גרסה סופית של טיוטת הסכם לשלום פנימי, שהייתה בעיקרה [[אולטימטום]] ללאומנים לקבל את דרישות המפלגה הקומוניסטית הסינית. ממשלה הלאומנית לא הגיבה לאחר חמישה ימים, ואמרה כי היא אינה מוכנה לקבל את דרישותיו של ג'ואו. [154]

ב -21 באפריל הוציאו מאו וג'ואו הוראה להמשך הקרבות, הכוחות הקומוניסטים כבשו את נאנג 'ינג ב -23 באפריל, בדצמבר 1949 כבשו את [[צ'נגדו]], העיר האחרונה בשליטתה של הלאומנים על סין, ואילצו את צ'יאנג לצאת ל[[טאיוואן|טייוואן]]. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [154[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011., p..118</ref>

לאחר כינונה של ה[[דמוקרטיה עממית|רפובליקה העממית]] של סין ב -1 באוקטובר 1949, מונה ג'ואו לראש ממשלת מועצת המנהלים (שהוחלף מאוחר יותר על ידי מועצת המדינה) ושר החוץ. בתיאום בין שני המשרדים הללו לבין תפקידו כחבר בוועדה החמישית של הפוליטבירו, הפך ג'ואו לאדריכל מדיניות החוץ של סין, והציג את סין כחברה חדשה, אך אחראית, בקהילה הבינלאומית. בתחילת שנות ה -50, ג'ואו היה דיפלומט מנוסה ומכובד ומהפכן בכיר בתוך סין. <ref>Spence, Jonathan D. ''The Search for Modern China'', New York: W.W. Norton and Company, 1999. [155[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/0-393-97351-4|0-393-97351-4]].p. 524</ref>

ב -15 בספטמבר 1950 נחת [[דאגלס מקארתור|מקארתור]] באינצ'ון, לא נתקל בהתנגדות קטנה, וכבש את [[סיאול]] ב -25 בספטמבר. ההפצצות הרסו את רוב הטנקים הצפון קוריאניים ואת רוב הארטילריה שלה. הכוחות הצפון קוריאניים, במקום לסגת צפונה, התפוררו במהירות. ב־30 בספטמבר הזהיר ג'ואו את ארצות-הברית כי "העם הסיני לא יסבול תוקפנות זרה, וגם לא יראו בעין יפה את שכניהם סובלים מפלישה אכזרית על ידי ה[[אימפריאליזם|אימפריאליסטים]]". <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [161[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.pp. 144-146</ref>

כדי לגייס את תמיכתו של סטלין, נסע ג'ואו לאתר הקיץ של סטלין ב[[הים השחור|ים השחור]] ב־10 באוקטובר. סטלין הסכים בתחילה לשלוח ציוד צבאי ותחמושת, אך הזהיר את ג'ואו כי חיל האוויר של ברית המועצות יזדקק לחודשיים או שלושה חודשים כדי ללהיות מוכן לפעולה, ושום כוחות קרקע לא יישלחו. בפגישה שלאחר מכן, סטלין אמר לג'ואו כי הוא יספק לסין ציוד על בסיס [[אשראי]], וכי חיל האוויר הסובייטי יפעל רק ב[[מרחב אווירי|מרחב האווירי]] הסיני לאחר תקופה בלתי ידועה. סטלין לא הסכים לשלוח ציוד צבאי או תמיכה אווירית עד מארס 1951. [163]

ביוני [[1951]] הגיעה המלחמה למבוי סתום סביב [[קו רוחב השלושים ושמונה|קו הרוחב השלושים ושמונה]], ושני הצדדים הסכימו לנהל משא-ומתן על [[שביתת נשק|שביתת-נשק]]. ג'ואו ניהל את שיחות ההפוגה, שהחלו ב -10 ביולי. המשא ומתן נמשך שנתיים לפני שהגיעו להסכם [[הפסקת אש]] ביולי [[1953]]. [165]

מלחמת קוריאה הייתה המשימה הצבאית האחרונה של ג'ואו, שהתמקד בעבודתו בוועדה המתמדת, במועצת המדינה ובענייני חוץ. <ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life''. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. [166[International Standard Book Number|ISBN]] [[מיוחד:BookSources/962-996-280-2|962-996-280-2]]. Retrieved on 12 March 2011.,pp. 150-151</ref>