|
[[קובץ:Flag of Taliban.svg|שמאל|ממוזער|250px|דגל הטליבאן]]
'''טליבאן''' (ב[[פשטו]]: '''طالبان''' - "תלמידים") הוא ארגון פוליטי-צבאי [[איסלאמיזם|מוסלמי]] ששלט ב[[אפגניסטן]] בין השנים [[1995]]–[[2001]]. החל את דרכו באמצע [[שנות התשעים]], כתנועת [[סטודנט|סטודנטים]] [[פשטונים]] שהתנגדה ל[[שחיתות]] באפגניסטן. משתפס הטליבאן את השלטון ב[[הפיכה צבאית]], הוא הנהיג במדינה [[אסלאמיזם|משטר הלכה אסלאמי]] נוקשה. משטר הטליבאן נפל ב[[מלחמת אפגניסטן השנייה]], שעה שאפגניסטן נכבשה על ידי [[צבא ארצות הברית|הצבא האמריקני]]. עם זאת פעילי התנועה עדיין מבצעים פעולות [[טרור]] נגד המשטר והחיילים האמריקנים המוצבים באפגניסטן וחלק מפעיליהם נמצא באזורים שונים ב[[פקיסטן]].
== תחילת הדרך ==
הטליבאן החלה כתנועת סטודנטים באפגניסטן, שביקשה לטהר את העיר סינג היסאר מ[[גנב]]ים ומ[[שחיתות]]. בשפות המדוברות באפגניסטן ובצפון [[פקיסטן]] משמעות המילה "טליבאן" היא תלמידים (כולל סטודנטים). הצלחת הסטודנטים הביאה אותם לסלק את ראש העיר של [[קנדאהר]], שלטענתם לא מילא את תפקידו, ולאחר מכן גם את ראש המדינה. הם העמידו בפני השלטון המרכזי מספר דרישות, ביניהן השלטת ה[[שריעה]] כחוק המדינה; כשזה סירב - יצאו למאבק. פקיסטן, שהאמינה להצהרותיהם, סייעה להם באספקת [[נשק]], ואף אפשרה לסטודנטים להצטרף למלחמה.
== העלייה לשלטון ==
בשנת [[1995]] עלתה תנועת הטליבאן וכבשה את רוב החלק הדרומי והמזרחי של אפגניסטן תוך פחות משנה. תוך זמן קצר השתלטה מפלגת ה[[מוג'אהדין]] (לוחמי הטליבאן) על כ-90% מהמדינה כשהיא זוכה בתמיכתם של למעלה מ-80% מהאוכלוסייה. שאר האוכלוסייה תמכה בפלג ה[[שיעה|שיעי]]-[[קומוניזם|קומוניסטי]], שהמשיך לשלוט בצפון המדינה ונאבק על השלטון בה.
באותה שנה, הצטרפה מילציית [[חקאני]] לשורות הטליבאן, ומאז היא נחשבת לפלג המסונף אליו.
== משטר הטליבאן ==
[[קובץ:Taliban-herat-2001.jpg|שמאל|ממוזער|200px|אנשי טליבאן בשנת 2001]]
[[קובץ:Taliban execute Zarmeena in Kabul in1999 RAWA.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הוצאה להורג פומבית של אישה על ידי אנשי הטליבאן, באצטדיון הספורט בקאבול, 1999]]
משעלה הטליבאן לשלטון קבעו ראשי התנועה את ה[[שריעה]] כ[[חוק]] המדינה, ושינו את מערכת ה[[חינוך]] במדינה לחינוך המבוסס על ה[[קוראן]], ללא השפעות מערביות. זאת למרות איום של ה[[או"ם]] להפסיק את הסיוע הכלכלי והרפואי למדינה.
במסגרת ההקצנה הדתית, החיל הטליבאן במדינה דיכוי נשים חסר תקדים. נשות אפגניסטן הפכו לשפחות נטולות זכויות, נאסר עליהן לעבוד ורובן המוחלט הפסיקו ללמוד. על רופאים ממין זכר נאסר להעניק טיפול רפואי לנשים, עליהן נאסר להגיע ל[[בית חולים|בתי חולים]] כלליים. כחלק מההטפה לצניעות על פי השקפת הארגון, הורה הטליבאן על [[קוד לבוש]] אחיד לנשות המדינה: כל הנשים חויבו ללבוש "[[בורקה]]" המכסה לא רק את גופן וראשן (בדומה ל[[רעלה]] המסורתית), אלא אף את פניהן ועיניהן. ב-[[1998]] נחקק חוק המחייב איטום חלונות בצבע שחור למניעת אפשרות שנשים ייראו בידי גברים. חוקים אלו נאכפו בקפדנות בידי משמרות סיור עירוניים של הטליבאן, ונשים שלא צייתו לחוק הוכו באכזריות. על נשים שהפרו חוקים אלו ואחרים, הוטלו עונשים אכזריים (לרוב [[ניאוף]]). חאלד חוסייני, מחבר הספר "אלף שמשות זוהרות" שהיה פעיל בארגוני זכויות אדם באפגניסטן מעיד על כך בספרו.
משטר הטליבאן תמך בשליטים הקיצוניים ב[[סודאן]] (האחראים ל[[רצח העם בדארפור]]), ונתן מחסה לטרוריסטים איסלאמיים. אנשי הטליבאן טענו כי אינם יכולים להסגיר למערב אדם מוסלמי הנאבק למען עקרונות האסלאם. פנייתה של [[ערב הסעודית]] בנושא נענתה על ידי אנשי הטליבאן בהשוואת החשיבות של מתן המחסה לחשיבות השמירה של הסעודים על [[מכה]] ו[[אל-מדינה]].
לקראת סוף שלטונם, ביצעו אנשי הטליבאן שתי פעולות שעוררו זעם רב בעולם המערבי:
* פיצוץ [[פסלי בודהה בבמיאן]], תוך הריסת סמלים של דת אחרת במתכוון.
* הוצאת חוק שחייב [[הינדים]] לשאת טלאי צהוב - לכאורה, על מנת שמשטרת הדת לא תטריד אותם.
פעולה נוספת שניסו אנשי הטליבאן לעשות היא לשדוד את האוצרות האפגניים מהבנק המרכזי. אך אנשיו נכשלו בכך, לאחר שלא זכו לשיתוף פעולה מצד עובדי הבנק, שהיו נכונים להיהרג.
משטר הטליבאן לא הוכר כשלטון לגיטימי על ידי רוב מדינות העולם, בעיקר לאחר [[1998]], כאשר הואשם במתן חסות למחנות אימון ומקלט לטרוריסטים, ובראשם [[אוסאמה בן לאדן]] מנהיג ארגון [[אל-קאעידה]].
== ההתנגדות ==
החשש מפני התפשטות התפיסה האסלאמית הרדיקלית הביא את [[רוסיה]], [[הודו]] ו[[טורקיה]] לתמוך בתנועת המחתרת השיעית-קומוניסטית, שלמרבה האירוניה, זכתה גם לתמיכתה של [[איראן]] השיעית. אמנם תנועה זו הייתה חלשה למדי ולא היוותה איום על משטר הטליבאן, אך מכלול של גורמים אחרים ערער את יציבות המשטר:
* הקואליציה המורכבת מבני שבטים, שאילולא עמדו נגד אויב משותף ([[ברית המועצות]] בעבר או [[ארצות הברית]] בתקופת השלטון) נראה שהיו פותחים בסכסוכים פנימיים.
* פעולותיה של פקיסטן, ששללה מהם את התמיכה הקרובה שלה היו זקוקים.
* שלילת סיוע כספי מצד ערב הסעודית, וסיוע בתחומי הכלכלה והבריאות מצד האו"ם.
* פעולות צבאיות של ארצות הברית ובריטניה כנדבך נוסף לפעולות הקרקעיות של התנועה השיעית-קומוניסטית.
== המלחמה עם ארצות הברית (2001) ==
{{הפניה לערך מורחב|מלחמת אפגניסטן (ארצות הברית)}}
[[פיגועי 11 בספטמבר]] [[2001]] העלו את אפגניסטן כחשודה עיקרית במתן סיוע לארגוני [[טרור]] ובסיסי פעולה ל[[אוסאמה בן לאדן]] וארגונו [[אל-קאעידה]], אשר לקחו אחריות על תכנון הפיגועים.
[[מלחמת אפגניסטן (ארצות הברית)|מלחמת אפגניסטן]], שנמשכה חודשיים בשנת [[2001]] ([[7 באוקטובר]] - [[7 בדצמבר]]) ואשר במסגרתה נכבשה אפגניסטן על ידי כוחות [[הברית הצפונית|קואליציה]] בראשות ארצות הברית, הביאה לקץ משטר הטליבאן. אף שהוקמה ממשלה מקומית (אסלאמית אף היא, אך פחות מהטליבאן), נמשך כיבוש המדינה בחיפוש אחר בסיסים של [[ארגוני טרור]]. עבר זמן רב מנפילת הטליבאן עד שהעזו נשות אפגניסטן לחשוף את פניהן.
==לאחר התבוסה==
[[קובץ:3rd Battalion, 3rd Marines - Afghanistan.jpg|שמאל|ממוזער|200px|חייל אמריקני בחיפוש אחרי אנשי טליבאן בשנת 2005]]
גם לאחר תבוסת הטליבאן נשארו במדינה גרעינים של הארגון במקומות שונים, במיוחד בהרים.
ביולי 2007 חטף הטליבאן 23 אזרחים [[קוריאה הדרומית|דרום-קוריאנים]], אנשי ארגון דת נוצרי (מתוכם רצח שניים), ותבע לשחרר ממאסר 23 מלוחמיו שנפלו בשבי הצבא האפגאני, ולהסיג מאפגניסטן את כ-200 חיילי קוריאה הדרומית המוצבים שם. ב-29 באוגוסט 2007 החלו אנשי הטליבאן לשחרר את החטופים, לאחר ש[[קוריאה הדרומית]] התחייבה למנוע פעילות מיסיונרית באפגניסטן ולממש את הבטחתה להוציא את חייליה עד סוף השנה{{הערה|{{הארץ|סוכנויות הידיעות|הטליבאן החלו לשחרר את בני הערובה הקוריאנים|1.1559088|29 באוגוסט 2007}}}}.
ב-23 בנובמבר 2007 לאחר שחיילי צבא אפגניסטן, אילצו את הטליבאן לעזוב את העיירה ארג'נדאב, צפונית לעיר [[קנדהאר]], הטליבאן תקפו עמדות [[משטרה]] באזור וערפו את ראשיהם של שבעה שוטרים{{הערה|{{ynet|AP|אנשי טליבאן ערפו ראשיהם של שבעה שוטרים|3474760|23 בנובמבר 2007}}}}.
המלחמה באפגניסטן דחקה חלק מאנשי הטליבאן מעבר לגבול, והם השתלטו על חלקים נרחבים באזור ההררי של [[פקיסטן]] ומקיימים שם שלטון [[גרילה]] אסלאמיסטי{{הערה|{{nrg|סוכנויות הידיעות|נשיא פקיסטן: הטליבאן כבשו שטחים במדינתי|853/663|15 בפברואר 2009||}}}}. באמצע פברואר 2009, הודה [[נשיא פקיסטן]] [[אסיף עלי זרדרי]] כי הטליבאן ביסס את שלטונו בשטחים נרחבים בארצו, וכי הורה על גיוס 120 אלף חיילים כדי לטפל באנשי הטליבאן{{הערה|{{ynet|רויטרס|נשיא פקיסטן: אנו במאבק הישרדות מול טליבאן|3671454|14 בפברואר 2009}}}}.
ביולי 2007 פרסמה ממשלת פקיסטן כי היא תעניק פרס של 615 אלף דולר לכל מי שיביא ללכידתו של [[בייטוללה מחסוד]] (בָּאיתוּללָה מֶהסוּד), מנהיג הטליבאן בפקיסטן, שנחשד בייזום הפיגוע במלון מריוט וחיסול [[בנזיר בוטו]]{{הערה|{{ynet||פקיסטן: מנהיג הטליבאן סוחר בילדים לפיגועים|3742934|7 ביולי 2009}}}}. ובנוסף גם ממשלת ארצות הברית השיתה על ראשו פרס גבוה של 5 מיליון דולר.
ב-5 באוגוסט 2009 נהרג בייטוללה מחסוד עם אחת מנשותיו בתקיפת [[מל"ט]] אמריקני על בית חמיו של מחסוד{{הערה|{{ynet|סוכנויות הידיעות|הטליבאן בפקיסטן מאשר: מנהיגנו נהרג|3758590|7 באוגוסט 2009}}}}{{הערה|{{ynet|סוכנויות הידיעות|פקיסטן: אשת מנהיג הטליבאן נהרגה בתקיפה|3757425|5 באוגוסט 2009}}}}.
ב-[[13 במאי]] [[2011]] שני מחבלים מתאבדים התפוצצו במתקן אימונים ב[[פקיסטן]], ולפחות 80 בני אדם נהרגו ועוד עשרות נפצעו. דובר הטליבאן
הודיע כי זו הייתה הנקמה הראשונה למותו של [[אוסאמה בן לאדן]], מנהיג [[אל קאעידה]].{{הערה|1=שני מחבלים התפוצצו בפקיסטן, 80 אנשים מתו. הטליבאן: נקמה ראשונה למוות בן לאדן. http://news.walla.co.il/?w=/16/1822965}}
ב-[[2 בנובמבר]] [[2013]] חיסלה [[ארצות הברית]] את מנהיג הטליבאן "חכימוללה מחסוד" בפקיסטן על ידי ירי [[כלי טיס בלתי מאויש|ממזל"ט]].
ב[[מאי]] [[2016]] חיסלה [[ארצות הברית]] את מנהיג הטליבאן [[אחטר מוחמד מנסור]] באמצעות [[כלי טיס בלתי מאויש]].
ב-21 באפריל 2017, התרחשה [[מתקפת הטליבאן בבסיס שאהין]] בעיר [[מזאר-י שריף]], אשר נחשבת להתקפה הקטלנית ביותר שביצע הארגון עד כה על [[בסיס צבאי]] באפגניסטן.
בינואר 2019 פורסם כי מתגבש הסכם שלום בין ארצות הברית לבין הטליבאן שיביא לנסיגת הכוחות הצבאיים של ארצות הברית מאפגניסטן בתמורה להסכמת הטליבאן למנוע מארגוני טרור לפעול באפגניסטן.
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{ynet|קלריסה ווארד, CNN|מסע לארץ הטליבאן|5475763|9 במרץ 2019}}
* {{הארץ|דייוויד רוד|כתב "ניו יורק טיימס" שנחטף באפגניסטאן מספר על 5 חודשים בשבי הטליבאן|1.1287739|30/10/09}}
* {{הארץ|דייוויד רוד|עלילות כתב "ניו יורק טיימס" בשבי הטליבאן, כתבה שנייה בסדרה|1.1288801|06/11/09}}
* {{הארץ|דייוויד רוד|עלילות כתב "ניו יורק טיימס" דייוויד רוד בשבי הטליבאן, להביט מבפנים על עולמם של לוחמי הג'יהאד|1.1290026|13/11/09}}
* {{הארץ|דייוויד רוד|עלילות כתב "ניו יורק טיימס" דייוויד רוד בשבי הטליבאן, ההתקפה מהאוויר שהעמידה אותי בסכנת חיים|1.1291043|20/11/09}}
* {{הארץ|דייוויד רוד|עלילות כתב "ניו יורק טיימס" דייוויד רוד בשבי הטליבאן, הבריחה הלילית מהשבי|1.1292135|27/11/09}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:טליבאן|*]]
| 