ויקיפדיה

ממלכת אסטוריאס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
קו מפריד בטווח מספרים
שורה 5:
| מדינה=ממלכת אסטוריאס ([[עברית|עבר']])<br>Asturorum Regnum ([[לטינית|לטי']])
| סוג מדינה=לשעבר
| תמונה=[[קובץ:Emblema del Reino de Asturias.svg|130px|מרכז]]
| כיתוב=צלב אסטוריאס - סמל עתיק של ממלכת אסטוריאס.
| שם בשפת המקור=
שורה 29:
| תאריכי פירוק =[[925]]
| ישות קודמת=[[גותים|הממלכה הוויזיגותית]]
| ישות יורשת=[[קובץ:Leon banner.svg|border|35px]] [[ממלכת לאון]] <br>{{ש}}[[קובץ:Banner of arms of kingdom of Galice after Doetecum.svg|35px]] [[ממלכת גליסיה]]
| שליטים בולטים=
| שטח בעבר=60,000
| תאריך שטח בעבר=910
| אוכלוסייה בעבר=
| תאריך אוכלוסייה בעבר=
| אחוז מים=
| דת=[[נצרות]] ([[נצרות קתולית|רומית קתולית]]).
| מטבע=
| סימון מטבע=
שורה 54:
גאוגרפים מהעת העתיקה מביאים תאורים סותרים בנוגע לתיאור האתני הנ"ל. [[תלמי (אסטרונום)|תלמי]] אמר כי אזור ישובם של האסטורים התפשט לאורך האזור המרכזי של אסטוריאס של היום, בין הנהרות נאוויה וסלה, וכי זה היה הגבול עם הקנטברים. עם זאת, גאוגרפים אחרים ממקמים את הגבול בין האסטורים לקנטברים יותר מזרחה: יוליוס הונוריוס הצהיר בספרו "קוסמוגרפיה" שמעיינות נהר האברו היו ממוקמים בארץ האסטורים (sub asturibus). בכל מקרה הגבולות האתנים בהרים הקנטברים לא היו כל כך חשובים בזמן ההוא, כיוון שלכל העמים בצפון חצי האי האיברי היה את אותה תרבות ומנהגים.
 
מצב זה החל להשתנות בתקופת האימפריה הרומית המאוחרת ותחילת ימי הביניים, כאשר זהות אסטורית החלה להווצר בהדרגה: המאבק שנמשך מאות בשנים נגד הרומאים, ה[[ויזיגותים]], וה[[ונדלים]] יצר זהות אחת משותפת בין העמים ששכנו בהרים הקנטברים. במספר חפירות ארכאולוגיות בקסטרו של לה קאריסה (אזור העיר לנה) התגלו חורבות של קו הגנה שמטרתו העיקרית הייתה על העמקים של מרכז אסטוריאס מפני הפולשים מאזור המסטה דרך מעבר פאחארס: חוקרים מסיקים כי קיומם של ביצורים מעין אלה מראה על רמה גבוהה של ארגון ושיתוף פעולה בין השבטים האסטורים השונים במטרה להגן על עצמם מהפולשים הדרומיים. תוצאות בדיקת [[תיארוך באמצעות פחמן]] הראו שהחומה הוקמה בסביבות השנים 675-725675–725 לספירה, כאשר נערכו שני מסעות צבאיים נגד האסטורים: הראשון, בראשותו של המלך ה[[ויזיגותים|ויזיגותי]] [[ואמבה]]; והשני, של המושל המוסלמי [[מוסא אבן נוסייר]] בתקופת [[אל-אנדלוס#הכיבוש המוסלמי|הכיבוש המוסלמי של חצי האי האיברי]].
 
הזהות האסטורית שהחלה להווצר בהדרגה הביאה ליצירתה של ממלכת אסטוריאס אחרי הכתרת [[פלאגיוס, מלך אסטוריאס|פלאגיוס]] והניצחון על המוסלמים ב[[קרב קובאדונגה]]. ה"כרוניקה אלבלדנסה" (Chronica Albeldense) בתיאור הקרב ב[[קובאדונגה]], מצהיר כי {{ציטוטון|Regnum Asturorum divina providencia exoritur}} - "ההשגחה העליונה הביאה אלינו את מלך אסטוריאס".
שורה 67:
אחרי ההתקפה הראשונה של [[טארק בן זיאד|טאריק]], אשר ב-711 הגיע עד לטולדו, המשנה למלך מוסא אבן נוסייר חצה בשנה שלאחר מכן את מיצר גיברלטר והחל במבצע כיבוש רחב שכלל בין היתר את מרידה, טולדו, סרגוסה, ולרידה. בשלב האחרון של מבצע כיבוש זה הגיע אבן נוסייר לצפון מערב חצי האי שם הוא השיג שליטה על אזור לוגו וחיחון. בחיחון הוא הציב חיל משמר ברברי קטן בפיקודו של מושל, מונוזה, שמשימתו הייתה לבסס את השליטה המוסלמית על אסטוריאס. כדי להבטיח את כניעות האזור, מספר אצילים (ויש הטוענים כי פלאגיוס היה ביניהם, אך לטענה זו אין מקור ידוע) נלקחו בשבי מאסטוריאס לקורדובה.
 
אך, כפי שנכתב בכרוניקה הרוטנזית (הכרוניקה של אלפונסוס השלישי שבה נכתב כי פלאגיוס נחשב ליורש של מלכי טולדי, במטרה ברורה לייצר לגיטימיות פוליטית) וכן גם בכרוניקה של אל מקארי (היסטוריון מרוקאי מהמאה ה-16 שמת בקהיר, מצרים, ושייתכן כי הוא השתמש בכרוניקה הרוטנזית כדי לשכתב אותה שמונה מאות שנה לאחר מכן, ובכך להפוך את הכרוניקה שלו לחסרת תועלת כמסמך היסטורי), פלאגיוס נמלט מקורדובה בזמן שלטונו של אל-חור (717-718717–718) וחזרתו לאסטוריאס עוררה את המרד נגד השלטונות המוסלמיים של חיחון. זהותו של פלאגיוס, עם זאת, נותרה שאלה בלתי פתורה, וזוהי רק אחת מהתאוריות. מנהיג האסטורים, שזהותו נדונה עד היום על ידי ההיסטוריונים, היה בזמנו בביתו שבברס (Bres, במחוז פילוניה) ומונוזה שלח את כוחותיו לשם תחת הנהגתו של גנרל אל-קאמה. לאחר שהגיע לאוזנו הידיעה על בוא המוסלמים, פלאגיוס ורעיו חצו בחופזה את נהר פילוניה והלכו לכיוון הר אאוסווה שם הם מצאו מקלט באחת המערות, קובאדונגה. שם הם הצליחו לארוב לכוח המוסלמי, שחוסל בקרב. ההשערה המקובלת ביותר לגבי הקרב (אפוס כמתואר במקורות נוצריים, או תגרה קטנה במקורות מוסלמיים) היא שהטור הלוחמים המוסלמי מהצוקים ואז נפל חזרה לתוך העמקים לכיוון חיחון, אך הכוח מוסלמי המשיך להיות מותקף בזמן שהוא נסוג והוא כמעט חוסל. הניצחון - שהיה די קטן בממדיו, שכן רק מספר קטן של חיילים ברברים היו מעורבים בו - הביא לפלאגיוס יוקרה גדולה והציתה התקוממות רחבת ממדים על ידי האסטורים. תחת הנהגתו של פלאגיוס, ההתקפות על הברברים התגברו. מונוזה הרגיש שהוא מבודד באזור עוין, החליט לנטוש את חיחון ועבר לרמה (המֶסֶטַה) דרך נתיב המֶסַה. למרות זאת, הוא התגלה ונהרג על ידי האסטורים באולאלייס (היום במחוז גראדו). כאשר פלאגיוס הצליח לגרש את המורים מהעמקים המזרחיים של אסטוריאס, פלאגיוס תקף את העיר [[לאון (עיר)|לאון]], העיר המרכזית בצפון מערב חצי האי האיברי, לשלוט על מעברי ההרים, ובכך לבודד את האזור מהתקפה מורית אפשרית. פלאגיוס המשיך לתקוף את הברברים שנשארו מצפון להרים האסטורים עד לנסיגתם. לאחר מכן הוא השיא את בנו [[פאבילה, מלך אסטוריאס|פאבילה]] לבתו של [[פטרוס, דוכס קנטבריה]] צאצא לשושלת המלוכה האסטורית הקודמת.
 
בחפירות ארכאולוגיות שנעשו בשנים האחרונות בהר הומון ובלה קאריסה (ליד עמקי הוארנה ופאחרס) נמצאו ביצורים המתוארכים לסוף המאה השביעית ותחילת המאה השמינית. ביצורים אלו כללו מגדלי שמירה, וחפיר ברוחב של כמעט שני מטרים, אשר ייתכן בהם הבנייה וההגנה נעשו על ידי אלפי חיילים. דבר זה כמובן הצריך רמה גבוהה של ארגון ומנהיגות תקיפה, וייתכן שזו נעשתה על ידי פלאגיוס בעצמו{{הערה|1=[http://www.lne.es/secciones/noticia.jsp?pNumEjemplar=1295&pIdSeccion=38&pIdNoticia=412025 המומחים חושבים כי ייתכן שבלה-קאריסה התקיימו ההתקפות הצבאיות שלפי הקרב בקובאדונגה] {{ספרדית}}}}. מסיבה זו המומחים מביאים בחשבון כי ייתכן ובניית הביצורים נעשתה במטרה למנוע מה[[מורים]] להיכנס לתוך אסטוריאס דרך מעברי ההרים במסה (Mesa) ובפאחרס (Pajares).
שורה 80:
אלפונסוס החל בהתפשטות הטריטוריאלית של הממלכה הנוצרית הקטנה ממושבו בפיקוס דה אירופה, בהתקדמו מערבה ל[[גליסיה]] ודרומה בהתקפות חוזרות ונשנות בעמק ה[[דורו]] וכובש תוך כדי ערים וכפרים ומעביר את יושביהם צפונה לאזורים בטוחים יותר. דבר זה הוביל להתרוקנות מתושבים של הרמה, אשר יצר את המדבר של עמק הדוארו ושימש כמגן בפני התקפות מוריות אפשריות.
 
תאוריית ההתרוקנות מאוכלוסייה, כפי שמגן עליה [[קלאודיו סאנצ'ס-אלבורנוס]], מוטלת בספק כיום, לפחות לגבי גודלה. ישנם שני טיעונים המשמשים כדי להפריך את תאוריה זו: ראשית, הטופונימיה הקטנה נשמרה בהרבה מחוזות; שנית, ישנם הבדלים ביולוגיים (כמו ב-[[DNA]] לדוגמה) ותרבותיים בין תושבי האזור הקנטברי לתושבי הרמה המרכזית. מה שנכון הוא שבמחצית הראשונה של המאה השמינית היה תהליך של גידול באוכלוסייה הכפרית שהביא לדלדול ונטישה של חיי העיר, וכן ארגון האוכלוסייה על בסיס קהילות קטנות של רועים. להתהליך זה היו מספר גורמים: נפילתה המוחלטת של מערכת הייצור המבוססת על עבדות ושמוצאה מימי ה[[אימפריה הרומית]] המאוחרת, התרבות המגפות באזור, ונטישת הגדודים הברברים את [[אל-אנדלוס]] בעקבות המרד הברברי בשנים 740-741740–741. כל הסיבות האלו הוביאו ליצירת אזור שהיה מאוכלס בדלילות ושבידד את ממלכת אסטוריאס מהתקפות מוריות והביא להתחזקותה ההדרגתית.
 
המערכות של המלכים אלפונסו הראשון ופרואלה בעמק הדוארו קרוב לודאי לא היו שונים מהפשיטות שהאסטורים עשו בתקופה הפרה-רומאית. ההתפשטות הראשונית של ממלכת אסטוריאס הייתה בעיקר בתוך הטריטוריה הקנטברית (מגליסיה ל[[ארץ הבסקים]]) והיה זה רק בתקופתם של [[אורדוניו הראשון, מלך אסטוריאס|אורדוניו הראשון]], ו[[אלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס|אלפונסו השלישי]] שממלכת אסטוריאס החלה לנקוט בצעדים משמעותיים כדי להתפשט לכיוון השטחים שנמצאים מדרום להרי קנטבריה.
שורה 87:
 
===התפתחויות פוליטיות וחברתיות===
מקורות כתובים הם תמצות של ימי מלכותם של [[אאורליוס, מלך אסטוריאס|אאורליוס]], [[סילו, מלך אסטוריאס|סילו]], [[מאורגטוס, מלך אסטוריאס|מאורגטוס]], ו[[ורמונדוס הראשון, מלך אסטוריאס|ורמונדוס הראשון]]. בדרך כלל תקופה זו, שמתוארכת להיות בין השנים 768-791768–791, נחשבת כתקופה שבה יש עמימות גדולה לגביה וכן נסיגה של הממלכה. ראיה זו, המוגנת על ידי מספר היסטוריונים, אשר אפילו נתנו לה שם בהיסטוריה של ממלכת אסטוריאס כתקופת "המלכים העצלים", נוצרה בשל הרושם כי לא נעשו שום פעילויות צבאיות נגד [[אל-אנדלוס]] באותה תקופה. עם זאת, בתקופה זו היו שינויי צורה פנימיים חשובים ביותר ורלוונטיים להיסטוריה של ממלכת אסטוריאס. כולם הכינו והיוו בסיס, בכל המובנים, להתחזקותה והתפשטותה של ממלכת אסטוריאס בעתיד.
 
ראשית, המרד הפנימי הראשון, הונהג על ידי מאורגטוס (783-788783–788), התרחש בשנים הללו. המרד הדיח את אלפונסו השני מכס המלוכה (למרות שהוא חזר להיות מלך בשנים 791-842791–842), והתחיל סדרה של מרידות שמנהיגיהם היו בקבוצות הארמון העולות, ואדונים פאודלים אשר, על בסיס ההתפתחות הכלכלית הגדלה באזור, ניסו להדיח את משפחת המלוכה השולטת שמוצאה מפלאגיוס. המרידות החשובות של נפוסיאנו, אלדרואיטו, ופיניולו, התרחשו בזמן שלטונו של [[רמירו הראשון, מלך אסטוריאס|רמירו הראשון]] (842-850), נעשו על רקע ההתפתחות הכלכלית, חברתית, פוליטית, ותרבותית בממלכת אסטוריאס במאה השמינית והתשיעית לספירה.
 
שנית, מרידות שכנות על ידי בסקים וגליסים נכשלו, ובוטלו על ידי המלכים האסטורים. מרידות אלו, בתורם, ניצלו את המרידות הפנימיות בחלקים המרכזים והמזרחיים של אסטוריאס, וכן, ספקו עזרה לטוען לכתר זה או אחר: פעם בצורת מתן מקלט לאלפונסוס השני באדמות [[אלאבה]], לאחר מנוסתו; פעם בעזרה למרד של במקצת מן האזורים האסטורים; ובפעם אחרת בהיענות של הגליסים למרותו של רמירו הראשון.
שורה 95:
לבסוף, עדויות אחרות מצביעות על התפתחויות פנימיות חשובות בממלכת אסטוריאס באותו הזמן. מרידות של עבדים משוחררים התרחשו בזמן מלכותו של אאורליוס. יחסי הבעלות בין אדונים ועבדים התפוגגו בהדרגה. עובדה זו, בנוסף לגידול בתפקידו של היחיד והמשפחה המצומצמת והפגיעה שנוצרה כתוצאה מכך בתפקיד שמילאה המשפחה המורחבת עד לאותו הזמן, היא עוד אות לכך שחברה חדשה החלה להווצר באסטוריאס בסוף המאה השמינית ותחילת המאה התשיעית.
 
פרואלה (758-768758–768) נורש בידי [[אאורליוס, מלך אסטוריאס|אאורליוס]] (768-774), נכדו של פטרוס, דוכס קנטבריה, אשר ייסד את חצר המלוכה באזור שבו היום נמצא מחוז סן מרטין דל ריי אאורליו, אשר לפנים השתייך ללאנגראו, בתקופת שנות שלטונו. [[סילו, מלך אסטוריאס|סילו]] (774-783) ירש את אארליוס לאחר מותו, והעביר את חצר המלכות ל[[פראביה]], ולאחר מכן הוא נשא לאישה את [[אדוסינדה]], אחת מבנותיו של אלפונסו הראשון, ולפיכך גם נכדתו של פלאגיוס.
 
אלפונסו השני נבחר להיות מלך לאחר מותו של סילו, אך מאורגטוס אירגן אופוזיציה חזקה והכריח את המלך החדש לסגת לאדמות באזור אלאבה (אימו של אלפונסוס, מוניה, הייתה בסקית), ולהחזיק משם את הכס האסטורי. מלך זה, למרות המוניטין הרע שההיסטוריה ייחסה לו, היה ביחסים טובים עם באטוס מליאבנה, מי שכנראה היה הדמות התרבותית החשובה ביותר בממלכה באותו הזמן. אלפונסוס תמך בו נגד האדופציאניזם. לפי האגדה, מאורגטוס היה בנו הממזר של אלפונסוס מאישה מורית, והוא יחס לו את המתנה של מאה בתולות. אלפונסו נורש על ידי [[ורמונדוס הראשון, מלך אסטוריאס|ורמונדוס הראשון]], אחיו של אאורליוס, הוא כונה "ה[[דיאקון]]", וזאת למרות שהוא נשבע רק שבועות זוטרות מאוד. ורמונדוס ויתר על כס המלוכה לאחר מפלה צבאית, ואת שאר חייו הוא בילה במנזר.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ממלכת_אסטוריאס"