אביבה קרינסקי – הבדלי גרסאות

* בספרה '''המוטיב וה[[סמל]]''' (1985) תשומת הלב מופנית לדרך ההבעה בספרות בזיקתה לאמנויות נוספות כ[[ציור]], [[קולנוע]], [[מוזיקה]]. ההתמקדות היא בסמל ובמוטיב כמפתחות לגילוי משמעויות היצירה ודרכי ארגונה. משמעות הסמל, תפקידו ביצירה ודרכי השפעתו על הקורא מודגמים בציור "[[גרניקה (ציור)|גרניקה]]" מאת [[פיקאסו]], בסרט "שכנים" בבימוי מקלרן, בשירים מאת [[איתמר יעוז-קסט]] ו[[יהודה עמיחי]]. בסיפורת ביצירות משל [[ס. יזהר]], [[בנימין תמוז]], [[עמוס עוז]], [[אהרון ראובני]], [[א. ב. יהושע]], [[אהרון אפלפלד]], [[אלבר קאמי]]. המוטיב מודגם בציורים "[[שיעור האנטומיה של ד"ר טולפ|שיעור באנטומיה של ד"ר טולפ]]" של [[רמברנדט]], וב"[[חדר שינה בארל]]" של [[ואן גוך]], בסרט "בלוז לעיר הגדולה" בבימוי ואן דר לינדן ובלחן של א. פיאמנטה לשיר של [[רחל המשוררת|רחל]] "[[רק על עצמי]]". בספרות מודגם המוטיב בשיר מאת [[ח. נ. ביאליק]] ובמחזה מאת [[טנסי ויליאמס]]. התוכנית הופקה בעזרת הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, הוצגה בכנס לרכזים פדגוגיים בתערוכת "אלפא-ביתא" ב[[יריד המזרח]] ובהשתלמויות מורים לספרות מטעם [[משרד החינוך]] והתרבות.

* הספר '''בעקבות הכוכב האבוד. עיון והנחיה בקריאת "[[הנסיך הקטן]]"''' (1992) מתמקד ברובדי המשמעות השונים של היצירה, בייחוד בהקשרה התרבותי-ספרותי. לראשונה, יוצרת המחברת זיקה בין יצירותיו של [[אנטואן דה סנט-אכזופרי]] "הנסיך הקטן" ו"ארצו של אדם" לפילוסופיה [[אקזיסטנציאליזם|האקזיסטנציאליסטית]] של [[ז'אן פול סארטר]] בן זמנו וארצו. היצירה מוארת גם על רקע יצירות ספרות משל סופרים אחרים בעלות מאפיינים אקזיסטנציאליסטיים שנכתבו בזמנו. גם ההקשר ההיסטורי-חברתי זוכה להארה בספר: אירועי [[מלחמת העולם השנייה]] הבאים לידי ביטוי בו. קשרים לסיפור העממי ול[[מיתוס]]ים וליצירות ספרות הנכתבות היום נוצרים גם הם בספר ונכללת בו אנתולוגיה של שירים משל משוררים ישראליים המתייחסים ל"הנסיך הקטן" לצורך אמירה שלהם על העולם: [[רוני סומק]], [[מוטי בהרב]], [[דליה רביקוביץ]], [[מאיר ויזלטיר]], [[יעקב בסר]]. חלק אחר בספר עוסק בהנחיות לקריאת הסיפור ללומדים בחטיבה העליונה ובשיטה חדשנית להוראתו בלתי מקובלת בעיקר בהוראה העל-יסודית. הספר זכה בפרס [[לוין קיפניס]] ב-1992 על החלק העיוני שבו.

* הספר '''פו הדב והפילוסופיה של האחר''' (2000) הוא [[מחקר]] מקיף על [[פילוסופיה|הפילוסופיה]] של ה"אחר" של [[אדמונד הוסרל]] בן זמנו של [[אלן אלכסנדר מילן]], מחבר "[[פו הדב]]", וביטוייה לא רק בספר זה, אלא גם בספריו האחרים של מילן למבוגרים, גם אלה שלא תורגמו עדיין לעברית, כגון [[מחזה|המחזות]] "האמת על בליידס", "דלת השנהב" [[רומן|והרומן]] "קלוי מר". פרק רחב עוסק באופק הציפיות של קוראיו הראשונים ובספר כחלק מהקשר ספרותי רחב: מילן כממשיכו של [[הנריק איבסן]] וכיוצר במקביל ל[[ברנרד שאו]] ול[[קנת גרהם]] וכמקדים יצירות ספרות עכשוויות משל יוצרים ישראליים ולא ישראליים כגון [[ט. כרמי]], [[רוני סומק]], [[מילן קונדרה]]. כנגד המציעים [[מוסר השכל]] חד משמעי ל"פו הדב" וכנגד תפיסתו כספר לילדים פשטני מוצעת קריאה מחדש של הסיפור שבה מודגשים דווקא מורכבותו ותחכומו. אף הפילוסופיה של האחר אמנם מהדהדת בסיפור, אך מילן אינו חוזר ומאשר אותה, אלא מציג אותה וגם מבקר אותה.

* '''הספר ביוגרפיות מקצועיות - כלי בהכשרת המורה ל[[ספרות]]''' (2001) נענה לאתגר לבדוק כיצד ניתן לשלב בהוראה ובלמידה של הספרות את הפרקטיקה הרפלקטיבית שלפיה המורה עצמו נתפס כאחראי להתפתחותו. הספר מזמן למורים לספרות ולמתכשרים להוראתה נרטיבים – קטעים מביוגרפיות מקצועיות של מורים וותיקים לספרות. בנרטיבים אלה משוקע ידע ייחודי הצומח עם ההתנסות בהוראת הספרות. משהופכים נרטיבים אלה לציבוריים הם מאפשרים דיאלוג בין הלומדים לבין עצמם, ביניהם לבין עמיתיהם וביניהם לבין כותבי הנרטיבים. דיאלוג זה מעודד את הלומדים [[רפלקציה (חינוך)|לרפלקציה]] על התנסויותיהם הם בהוראה ובכך הוא עשוי לתרום להעמקת ההבנה שלהם את עצמם כמורים. קריאת נרטיבים אלה היא קריאה "ספרותית" המערבת מושגים [[מטפורה|כמטפורה]] [[דימוי|ודימוי]] ככותרות ממצות של הנרטיבים, מימוש הציפיות מהכותרות בקריאת סיפורי החיים של הזולת ואחרים.