ואנג ג'ינג-ויי – הבדלי גרסאות

וואנג היה מקורב לסאן יאט-סן בעשרים השנים האחרונות לחייו של סאן. לאחר מותו של סאן, וואנג ניהל מאבק פוליטי עם צ'יאנג קאי-שק על השליטה בקואומינטאנג, אך הפסיד. וואנג נשאר בתוך הקואומינטאנג, אך המשיך להתווכח עם צ'יאנג עד פרוץ מלחמת סין-יפן השנייה ב -1937, ולאחר מכן הוא קיבל הזמנה מהאימפריה היפנית להקים ממשלה משתפתי פעולה ונתמכת ביפן בעיר נאנג'ינג. וואנג כיהן כראש המדינה של ממשלת הבובות היפאנית עד מותו, זמן קצר לפני תום מלחמת העולם השנייה. למרות שהוא נחשב עדיין לתורם חשוב במהפכת שינהאי, שיתוף הפעולה שלו עם יפן הקיסרית הוא נושא לויכוח אקדמי, [1] [2] והסיפורים האופייניים מתייחסים אליו כבוגד. [3] ] [4]

הוא נולד בסאנשוי, גואנגדונג. וואנג נסע ליפן כסטודנט בחסות ממשל שושלת צ'ינג ב -1903, והצטרף לטונגמנגואי ב -1905. כאיש צעיר, וואנג האשים את שושלת צ'ינג בפיגור של סין, וחוסר האונים שלה להדוף את ניצולה על ידי המעצמות האימפריאליסטיות המערביות. עוד ביפן, וואנג התחיל לסמוך על סאן יאט-סן, והפך מאוחר יותר לאחד החברים החשובים ביותר של הקואומינטאנג. הוא היה בין הלאומנים הסינים ביפן שהושפעו מהאנרכיזם הרוסי ופרסם כמה מאמרים בכתבי עת של האנרכיסטים הסיניים בפאריס. [5]

בשנים שקדמו למהפכת שינהאי בשנת 1911, היה וואנג פעיל בהתנגדות לממשלת צ'ינג. וואנג נודע בתקופה זו כנואם מצוין, ותומך נלהב בלאומיות הסינית. הוא נכלא על שתכנן את רצח של יורש העצר, הנסיך צ'ון, והודה באשמתו במשפט. הוא נשאר בכלא עד למרד ווצ'אנג והפך לגיבור לאומי עם שחרורו. [6]

במהלך המהפכה של שינהאי ולאחר מכן, חייו הפוליטיים של ואנג מתאפיינים להתנגדותו לאימפריאליזם המערבי. בראשית המאה העשרים הוא החזיק בכמה משרות בממשלת המהפכה של סון יאט-סן בגואנגג'ואו, והיה היחיד מבין חבריו של סאן שליווה אותו לנסיעות מחוץ לתחום הקואומינטאנג (KMT) בחודשים שקדמו למותו של סאן.

במהלך המשלחת הצפונית, וואנג היה הדמות המובילה בקואומינטאנאג שקרא להמשך שיתוף הפעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. למרות שוואנג שיתף פעולה עם הקומוניסטים הסיניים בווהאן, הוא התנגד באופן פילוסופי לקומוניזם והתייחס בחשד ליועצי הקומינטרן. הוא לא האמין שקומוניסטים יכולים להיות פטריוטים אמיתיים או לאומנים סיניים אמיתיים. [10]

בתחילת 1927, זמן קצר לפני שצ'יאנג כבש את שנחאי והעביר את הבירה לנאנג'ינג, סיעתו של וואנג הכריזה על בירת הרפובליקה כווהאן. בעודו מנסה להנהיג את הממשלה מווהאן, היה וואנג ראוי לציון על שיתוף הפעולה ההדוק שלו עם דמויות קומוניסטיות מובילות, כולל מאו צה-טונג, צ'ן דו-שיו ובורודין, ומדיניות הרפורמה הפרובוקטיבית של סיעותיו. מאוחר יותר האשים וואנג את כישלון ממשלת ווהאן באימוץ יתר על המידה של סדר היום הקומוניסטי. ממשלתו של וואנג התנגדה לצ'יאנג קאי-שק, שהיה בעיצומו של טיהור דמים של קומוניסטים בשנחאי.

צ'יאנג קאי-שק כבש את שנחאי באפריל 1927, והחל בדיכוי דמים של קומוניסטים החשודים ב"טרור הלבן ". בתוך שבועות ספורים לאחר דיכוי הקומוניסטים בשנחאי, הותקפה ממשלת השמאל של וואנג על-ידי משטר הקואומיטאנאג והתפוררה, והותירה את צ'יאנג כמנהיגה הלגיטימי היחיד של הרפובליקה. כוחות צ׳יאנג כבשו שטחים שנשלטו בעבר על ידי וואנג, וביצעו מעשי טבח של קומוניסטים חשודים באזורים אלה. סביב צ'אנגשה לבדה, למעלה מעשרת אלפים בני אדם נהרגו בעשרים יום. מתוך חשש מעונש כאוהד קומוניסטי, הביע וואנג בפומבי אמונים לצ'יאנג ונמלט לאירופה. [12]

ואנג וצ'יאנג היו שונים בדעתם - וואנג היה פסימי מאוד לגבי היכולת של סין לנצח במלחמה הבאה עם יפן והתנגד לבריתות עם כל המעצמות הזרות אם תפרוץ המלחמה.

בהיותו מתנגד לכל מאמץ שיכפיף את סין ליפן, ראה וואנג את המעצמות כברית-המועצות, בריטניה וארצות-הברית כאיום שווה על סין. הוא טען כי על סין להביס את יפן לבדם, אם הם רוצים לשמור על עצמאותם. [154] אבל בו בזמן, האמין וואנג כי סין מפגרת מדי פעם מבחינה כלכלית כדי לנצח במלחמה נגד יפן, אשר עברה מודרניזציה אגרסיבית מאז 1867 . לפיכך הפך לסנגור של הימנעות ממלחמה עם יפן כמעט בכל מחיר וניסה לנהל משא ומתן על הסכם עם יפן אשר ישמור על עצמאותה של סין. [16]: 236

צ'יאנג האמין כי אם תוכנית המודרניזציה שלו תתבצע,, סין תנצח במלחמה הבאה, ואם תבוא המלחמה לפני שתוכניות המודרניזציה שלו תושלם,, הוא יהיה מוכן להתקשר עם כל כוח זר להביס את יפן אפילו עם ברית המועצות הסובייטית, שתמכה בקומוניסטים הסינים במלחמת האזרחים.

צ'יאנג אנטי-קומוניסט הרבה יותר מאשר וואנג, אבל צ'יאנג היה גם "ריאליסט" שהכריז על עצמו כבעלת ברית עם ברית המועצות. בטווח הקצר, וואנג וצ'יאנג הסכימו על המדיניות של "פיוס פנימי תחילה, אחר כך התנגדות ליפן", [17]: 237

האפקטיביות של הקואומינטאנג נפגעה ללא הרף על ידי מנהיגות לא מגובשת, ומאבקים אישיים, כמו בין וואנג לצ'יאנג. בדצמבר 1935 עזב וואנג לצמיתות את ראשות הממשלה לאחר שנפצע קשה במהלך ניסיון ההתנקשות חודש קודם לכן.

בשנת 1936, וואנג התעמת עם צ'יאנג על מדיניות החוץ. בתפנית אירונית, טען וואנג השמאלני ה"מתקדם "כי הוא מקבל את ההצעה הגרמנית-יפנית כי סין תחתום על האמנה נגד הקומינטרן ואילו צ'יאנג ״הימנית" הריאקציונר "רצה התקרבות עם ברית המועצות. ]: 237-238 במהלך תקרית שיאן בשנת 1936, שבה צ'יאנג נלקח בשבי על ידי הגנרל שלו, ג'אנג קסליאנג, וואנג העדיף לשלוח צבא לתקוף את ג'אנג. אבל אשתו של צ'יאנג, סונג מיי לינג וגיסה, סונג, חששו שפעולה כזו תוביל למותו של צ'יאנג ולהחלפתו על ידי וואנג, כך שהם התנגדו לפעולה זו . [16]

בסוף 1938 עזב וואנג את צ'ונגצ'ינג ועבר להאנוי, הודו הצרפתית, שם שהה במשך שלושה חודשים והודיע ​​על תמיכתו בהסדר עם היפנים. [17] בתקופה זו נפצע בהתנקשות של סוכני הקואומינטאנג. וואנג טס לשנחאי, שם נכנס למו"מ עם שלטונות יפן. הפלישה היפאנית נתנה לו את ההזדמנות שאותה ביקש זה זמן רב להקים ממשלה חדשה מחוץ לשליטתו של צ'יאנג קאי-שק.

ב -30 במארס 1940, וואנג הפך לראש המדינה של מה שנודע כמשטר וואנג ג'ינגוויי (רשמית "הממשלה הלאומית המתחדשת של הרפובליקה הסינית"), שבסיסה בנאנג'ינג. בנובמבר 1940 חתמה ממשלת וואנג על הסכם "סין-יפנית" עם היפנים, מסמך שמאשר את 21 הדרישות של יפן לוויתורים פוליטיים, צבאיים וכלכליים רחבים. [17]

ביוני 1941 נאם וואנג בשידור רדיו מטוקיו, שבו שיבח את יפן, אישר את כניסתה לסין, מתח ביקורת על ממשלת קואומינטנג, והתחייב לעבוד עם האימפריה היפנית כדי להתנגד לקומוניזם ולאימפריאליזם המערבי. [18]אבל באותו הזמן, וואנג המשיך לתאם את הפוליטיקה בתוך המשטר שלו, עם היחסים הבינלאומיים של צ'יאנג והמעצמות הזרות, אחרי שתפס את המובלעות הבינלאומיות בשנחאי ב -1943, ולאחר שהמדינות המערביות הסכימו לבטל את מעמד האקס-טריטוריאליות. [19]

בסין תחת המשטר של וואנג היתה גישה גדולה יותר למוצרי ״מותרות״ בזמן המלחמה. היפנים נהנו מדברים כמו גפרורים, אורז, תה, קפה, סיגרים, מזונות ומשקאות אלכוהוליים, שכולם היו נדירים ביפן, אך מוצרי הצריכה נעשו נדירים יותר אחרי שיפן נכנסה למלחמת העולם השנייה. בשטחי סין הכבושים ביפן עלו מחירי הצרכים הבסיסיים, באופן משמעותי, עם התרחבות המאמץ המלחמתי של יפן.

בשנחאי ב- 1941 המחירים ההמירו פי 11. חיי היומיום היו קשים לעתים קרובות ברפובליקה הסינית של נאנג'ינג הלאומנית בשליטה ממשלתית, והלכו וגברו ככל שהמלחמה פנתה נגד יפן (1943). התושבים המקומיים פנו לשוק השחור כדי להשיג את הפריטים הדרושים. אזרחים סינים בשירות היפנים צנזרח מידע, פיקחו על כל התנגדות,ופגעו המתנגדים. היפנים הקימו גם מרכזי מעצר של שבויי מלחמה, מחנות ריכוז.

מאחר שממשלת וואנג קיבלה את הסמכות רק על שטחים שהיו תחת כיבוש צבאי יפני, היתה כמות מוגבלת של פקידים נאמנים לוואנג שיכולים היו להקל על סבלם של הסינים תחת הכיבוש היפני. וואנג וממשלתו לא היו פופולריים בקרב האוכלוסייה הסינית, שראתה בהם בוגדים הן למדינה הסינית והן לזהות הסינית של האן. [22] שלטונו של וואנג התערער ללא הרף על ידי התנגדות וחבלה.

במארס 1944 יצא וואנג ליפן כדי לעבור טיפול רפואי בפציעה שהותיר אחריו ניסיון התנקשות ב -1939. [23] [24] [25] הוא מת בנאגויה ב -10 בנובמבר 1944, פחות משנה לפני כניעתה של יפן לבעלות הברית, ובכך נמנע מלהעמידו לדין על בגידה. רבים מחסידיו הבכירים שראו את סוף המלחמה הוצאו להורג. וואנג נקבר בנאנג'ינג ליד המאוזוליאום של סון יאט-סן, בקבר בנוי להפליא. זמן קצר לאחר התבוסה של יפן, ממשלת קואומינטאנג בראשות צ'יאנג קאי-שק העבירה את בירתה לנאנג'ינג, הרסה את קברו של וואנג ושרפה את הגופה. כיום, האתר מוקדש לביתן קטן המציין את וואנג כבוגד.

על תפקידו במלחמה וואנג נחשב בוגד על ידי רוב ההיסטוריונים הסינים שלאחר מלחמת העולם השנייה הן בטייוואן והן בסין. שמו הפך ל"בוגד "או" בגידה "ביבשת סין ובטייוואן. הממשלה הקומוניסטית האשימה את וואנג לא רק על שיתוף הפעולה שלו עם היפנים, אלא גם על האנטי-קומוניזם שלו. לעומת זאת הקואומיטאנאג הדגיש את שיתוף הפעולה שלו ואת הבגידה שלו בצ'יאנג קאי-שק. שני הצדדים הפחיתו בחשיבות הקשר המוקדם שלו עם סאן יאט-סן בגלל שיתוף הפעולה שלו בסופו של דבר עם יפן. [26]

אנשי האקדמיה ממשיכים לדון בשאלה האם יש לגנות אותו לחלוטין כבוגד. יש כאלה המאמינים כי מורשת וואנג צריכה להיות מוערכת מחדש להצביע על כך שהוא עבד עם היפנים כדרך של הצלה עבור ארצו במצב נואש. [27] [28]

וואנג היה נשוי לצ'ין ביג'ון והיו להם שישה ילדים, חמישה מהם שרדו לבגרות. בנו הבכור של וונג, וונג'ין, נולד בצרפת ב -1913. בתו הבכורה של וואנג, וונצ'ינג, נולדה בצרפת ב -1915 והיתה אחרי 1948 מורה בהונג קונג, פרשה לארה"ב ב -1984 ונפטרה בשנת 2015. [29] בתו השנייה ואנג וונבין, נולדה ב -1920. בתו השלישית וונקסון, נולדה בגואנגג'ואו ב -1922 ונפטרה ב -2002 בהונג קונג. בנו השני של וואנג, ונטי, נולד ב -1928, וחי בסין.