שיכון צמרת – הבדלי גרסאות

{{שכונה|מפה={{ממי}}|תמונה={{איןמפה תמונהדינמית|יישור=מרכזcenter|זום=13}}}}

'''שיכון צמרת''' הוא [[שכונה|שכונת]] [[וילה|וילות]] ב[[צפון תל אביב]] שהוקמה על [[נכסי נפקדים]] כשיכון עבור פקידי ממשלה ועובדי [[עיריית תל אביב]].

השיכון הוקם על 13 דונם של נכסי נפקדים בצפון תל אביב ליד [[כיכר המדינה]] ויועד לפקידי ממשלה. ביולי 1951 פורסם בעיתונות שהשטח חולק ל-26 מגרשים וניתן במחיר מוזל לפקידים בכירים בשירות המדינה שהיו אחראים על הרכוש הנטוש. רשימת מקבלי המגרשים כללה את [[פנחס לבון]] (שטען ששמו הוכנס ללא ידיעתו ודרש שיוצא מהרשימה){{הערה|שם=מייזלס56|{{מעריב|מ. מייזלס|שיכון צמרת במהדורה שנייה|1956/08/01|00206}}}}, [[מזכ"ל ההסתדרות]] [[מרדכי נמיר]], קלרה אהרונוביץ אשתו של [[זלמן ארן]], [[דוד הורוביץ]] שהיה מנכ"ל [[משרד האוצר]] שניהל את נכסי הנפקדים, האפוטרופוס לנכסי נפקדים דב שפריר, האפוטרופוס לנכסי נפקדים משה פורת, המפקח על נכסי נפקדים חיים רייזל, מרדכי זגגי [[החשב הכללי]], ד"ר יצחק בזנר ממשרד האוצר, אלכסנדר גל, צבי פריהר, ראש מינהל התכנון [[אריה שרון]] ועוזר ראש מנהל התכנון [[יצחק פרלשטיין]]{{הערה|{{הבוקר||האפוטרופוס חילק רכוש נטוש בין מקורביו בממשלה ובמפא"י|1951/07/13|00114}}}}, מילמן גיסו של דב שפריר.

[[ועדת הכספים]] של הכנסת דרשה ממבקר המדינה לבדוק את הנושא{{הערה|{{הצופה||וועדת הכספים מבקרת קשה|1951/08/03|00109}}}}. בעקבות הפרסומים שהיו בעיצומן של [[הבחירות לכנסת השנייה]] דרשה [[מפא"י]] מאנשיה לוותר על ההשתתפות בפרויקט וחלק מהמשתכנים אכן ויתרו על ההשתתפות. השאר עמדו על כך שיקבלו את המגרשים שלטענתם רכשו במחיר מלא ובאוגוסט 1953 פסק [[פנחס רוזן]], שנקבע כ[[בוררות|בורר]] בעניין, שהרוכשים יקבלו מגרשים קטנים יותר תמורת 35 ל"י לדונם. שטח נוסף נמכר בסמיכות לשטח הראשוני לעובדי עיריית תל אביב, עובדי האפוטרופוס ועובדי משרד המסחר והתעשייה. שטח זה נודע כשיכון זבדיאל{{הערה|{{מעריב||אושר שיכון צמרת|1953/04/09|00315}}}}. על מכירת השטח הנוסף הוציא [[מבקר המדינה]] דו"ח ביקורת שביקר את המכירה{{הערה|{{דבר||פרשת שיכון זבדיאל|1957/02/17|00307}}}}{{הערה|{{שערים||מה קרה בשיכון זבדיאל?|1957/02/18|00200}}}}.

בשנת 1956 הוחל בבניית הבתים{{הערה|שם=מייזלס56}}, ואלו הושלמו עד סוף שנות ה-50{{הערה|{{מעריב|מ. מייזלס|משיכון הצמרת לשיכון הבכירים|1957/02/14|00201}}}}{{הערה|{{דבר||ילדי גבעת עמל אינם הולכים לביה"ס|1959/09/03|00405}}}}. הבתים שנבנו היו קטנים יחסית ונבנו בסגנונות שונים{{הערה|שם=גודוביץ|{{כלכליסט|דקל גודוביץ|פארק צמרת האמיתי|3438599|2 בדצמבר 2010}}}}. בשנת 1969 שונתה תוכנית המתאר כך שבסמיכות לשכונה הותר לבנות בניינים של 4-54–5 קומות. עם זאת, בשכונה עצמה נאסר לבנות רבי קומות{{הערה|{{מעריב||סערה בשיכון הצמרת בתל אביב|1969/06/15|01104}}{{ש}}{{דבר|דנקה הרניש|שיכון הצמרת שוב אינו איזור וילות אקסלוסיבי|1969/06/17|00803}}}}.

במאה ה-21 השכונה עוברת תהליך איטי של הריסת בתים ישנים והקמת בתים חדשים וגדולים יותר במקומם. השכונה היא מהיקרות בישראל ומגרשים נמכרים במעל 10 מיליון ש"ח{{הערה|שם=גודוביץ}}.