|
'''וואנג ג'ינגווי''' (ב[[אנגלית]]: Wang Jingwei) (נולד, [[4 במאי]] [[1883]] -נפטר [[10 בנובמבר]] [[1944]]), נולד כוואנג ז'אומינג, אך ידוע בעיקר בשם העט שלו "ג'ינגוויי", היה [[פוליטיקאי]] סיני. הוא היה בתחילהבתחילת דרכו חבר באגף השמאלי של הקואומינטאנגה[[קוומינטנג|קואומינטאנג]] (KMT), שהובילוהוביל ממשלה בווהאןב[[ווהאן]] נגד ממשלת הימין, אך מאוחר הפך להיות אנטי קומוניסטי לאחר כשלון מאמציו לשתף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. האוריינטציה הפוליטית שלו פנתה ימינה לאחר ששיתף פעולה עם היפניםה[[יפן|יפנים]].
וואנג היה מקורב לסאןל[[סון יאט-סן|סאן יאט-סן]] בעשרים השנים האחרונות לחייו של סאן. לאחר מותו של סאן, וואנג ניהל מאבק פוליטי עם [[צ'יאנג קאי שק|צ'יאנג קאי-שק]] על השליטה בקואומינטאנג, אך הפסיד. וואנג נשאר בתוך הקואומינטאנג, אך המשיך להתווכח עם צ'יאנג עד פרוץ [[מלחמת סין-יפן השנייה]] ב -[[1937]], ולאחר מכן הוא קיבל הזמנה מהאימפריה היפנית להקים ממשלהממשלת משתפתי פעולה ונתמכתשנתמכת ביפן, בעיר [[נאנג'ינג]]. וואנג כיהן כראש המדינה של [[ממשלת בובות|ממשלת הבובות]] היפאנית עד מותו, זמן קצר לפני תום [[מלחמת העולם השנייה]]. למרות שהוא נחשב עדיין לתורם חשוב במהפכתב[[מהפכת שינהאי]], שיתוף הפעולה שלו עם יפן הקיסרית הוא נושא לויכוח אקדמי, [1] [2] והסיפוריםהניתוחים האופייניים מתייחסים אליו כבוגדכ[[בגידה|בוגד]]. [3] ] [4]
== ילדות וחינוך ==
הוא נולד בסאנשוי, [[גואנגדונג]]. וואנג נסע ליפן כסטודנט בחסות ממשל [[שושלת צ'ינג]] ב -[[1903, והצטרף לטונגמנגואי ב -1905]]. כאיש צעיר, וואנג האשים את שושלת צ'ינג בפיגור של סין, וחוסר האונים שלה להדוף את ניצולה על ידי המעצמות האימפריאליסטיותה[[אימפריאליזם|אימפריאליסטיות]] המערביות. עוד ביפן, וואנג התחיל לסמוך על סאן יאט-סן, והפך מאוחר יותר לאחד החברים החשובים ביותר של הקואומינטאנג. הוא היה בין הלאומנים הסינים ביפן שהושפעו מהאנרכיזםמה[[אנרכיזם]] הרוסי ופרסם כמה מאמרים בכתבי עת של האנרכיסטים הסיניים בפאריס. [5]
== קריירה מוקדמת ==
בשנים שקדמו למהפכתל[[מהפכת שינהאי]] בשנת [[1911]], היה וואנג פעיל בהתנגדות לממשלת צ'ינג. וואנג נודע בתקופה זו כנואם מצוין, ותומך נלהב בלאומיות הסינית. הוא נכלא על שתכנן את רצח של [[יורש עצר|יורש העצר]], הנסיך צ'ון, והודה באשמתו במשפט. הוא נשאר בכלא עד למרדל[[מרד ווצ'אנג]] והפך לגיבור לאומי עם שחרורו. [6]
במהלך המהפכה של שינהאי ולאחר מכן, חייו הפוליטיים של ואנג מתאפיינים להתנגדותובהתנגדותו לאימפריאליזם המערבי. בראשית המאה העשרים הוא החזיק בכמה משרות בממשלת המהפכה של סון יאט-סן בגואנגגב[[גואנגג'ואו]], והיה היחיד מבין חבריו של סאן שליווה אותו לנסיעות מחוץ לתחום הקואומינטאנג (KMT) בחודשים שקדמו למותו של סאן.
הוא נחשב לאחד המתמודדים העיקריים להחליף את סאן כמנהיג, אבל בסופו של דבר איבד שליטה על המפלגה והצבא לצל[[צ'יאנג קאי שק|צ'יאנג קאי-שק]]. [7] וואנג איבד לחלוטין את השליטה במפלגה ב -[[1926]], ונשלח עם משפחתו ל״חופשה באירופה״. באותו הזמן ציאנג קאי צ׳ק נלחם בקומוניסטיםב[[קומוניזם|קומוניסטים]], והוא חשש שוואנג יטרפד את מהלכיו בהיותוכי שלראה וואנגבוואנג אוהד השמאל בעיניו. [8]
== מנהיג ממשלת ווהאן ==
במהלך [[המשלחת הצפונית]], וואנג היה הדמות המובילה בקואומינטאנאג שקרא להמשך שיתוף הפעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. למרות שוואנג שיתף פעולה עם הקומוניסטים הסיניים בווהאן, הוא התנגד באופן פילוסופי לקומוניזם והתייחס בחשד ליועצי הקומינטרןה[[קומינטרן]]. הוא לא האמין שקומוניסטים יכולים להיות פטריוטים אמיתיים או לאומנים סיניים אמיתיים. [10]
בתחילת [[1927]], זמן קצר לפני שצ'יאנג כבש את [[שאנגחאי|שנחאי]] והעביר את הבירה לנאנגל[[נאנג'ינג]], סיעתו של וואנג הכריזה על בירת הרפובליקה כווהאןכ[[ווהאן]]. בעודו מנסה להנהיג את הממשלה מווהאן, היה וואנג ראוי לציון על שיתוף הפעולה ההדוק שלו עם דמויות קומוניסטיות מובילות, כולל [[מאו דזה-דונג|מאו צה-טונג]], [[צ'ן דו-שיו]] ובורודין, ומדיניות הרפורמה הפרובוקטיבית של סיעותיו. מאוחר יותר האשים וואנג את כישלון ממשלת ווהאן באימוץ יתר על המידה של סדר היום הקומוניסטי. ממשלתו של וואנג התנגדה לצ'יאנג קאי-שק, שהיה בעיצומו של טיהור דמים של קומוניסטים בשנחאי.
צ'יאנג קאי-שק כבש את שנחאי באפריל [[1927]], והחל בדיכוי דמים של קומוניסטים החשודים ב"טרור הלבן ". בתוך שבועות ספורים לאחר דיכוי הקומוניסטים בשנחאי, הותקפה ממשלת השמאל של וואנג על-ידי משטר הקואומיטאנאג והתפוררה, והותירה את צ'יאנג כמנהיגה הלגיטימי היחיד של הרפובליקה. כוחות צ׳יאנג כבשו שטחים שנשלטו בעבר על ידי וואנג, וביצעו מעשי טבח של קומוניסטים חשודים באזורים אלה. סביב [[צ'אנגשה]] לבדה, למעלה מעשרת אלפים בני אדם נהרגו בעשרים יום. מתוך חשש מעונש כאוהד קומוניסטיכקומוניסטי, הביע וואנג בפומבי אמונים לצ'יאנג ונמלט לאירופהל[[אירופה]]. [12]
== בממשלת צ'יאנג ==
ב- [[1931]] הצטרף וואנג לממשלה נגד צ'יאנג בגואנגגב[[גואנגג'ואו]]. לאחר שצ'יאנג הביס את המשטר הזה, וונג השלים עם ממשלת נאנג'ינג של צ'יאנג והפך לדמות פוליטית בולטת במשך רוב העשור. וואנג מונה לראש הממשלה בדיוק כשהחל הקרב בשנחאי (1932). היו לו סכסוכים תכופים עם צ'יאנג וניסהוהוא ניסה להתפטר במחאה כמה פעמים .
כתוצאה ממאבקי הכוח הללו בתוך הקומומינטאנגהקוומינטאנג, נאלץ וואנג לבלות את רוב זמנו בגלות. הוא נסע לגרמניהל[[גרמניה]] וקיים קשר עם [[אדולף היטלר]]. כמנהיג הפלג השמאלי של הקואומינטאנג ואדם שהיה קשור קשר הדוק עם ד"ר סאן.
צ'יאנג רצה שוואנג יכהן בממשלה גם כדי להגן על המוניטין ה"מתקדם" של ממשלתו, אשר מנהלת [[מלחמת אזרחים]] עם הקומוניסטים. בדרך זו חשב ציאנג להגן על ממשלתו מפני ביקורת ציבורית נרחבת על מדיניותו: קודם להביס את הקומוניסטים, ולאחר מכן להתעמת עם יפן. למרות העובדה שוואנג וצ'יאנג לא אהבו ולא האמינו זה בזה, צ'יאנג היה מוכן לעשות פשרות כדי לשמור על וואנג כראש ממשלה. [15] 214-215 ואנג וצ'יאנג היו שונים בדעתם - וואנג היה פסימי מאוד לגבי היכולת של סין לנצח במלחמה הבאה עם יפן והתנגד לבריתות עם כל המעצמות הזרות אם תפרוץ המלחמה.
בהיותו מתנגד לכל מאמץ שיכפיף את סין ליפן, ראה וואנג את המעצמות כבריתכ[[ברית המועצות|ברית-המועצות ]], [[הממלכה המאוחדת|בריטניה ]] וארצותו[[ארצות הברית|ארצות-הברית ]] כאיום שווהדומה על סין. הוא טען כי על סין להביס את יפן לבדםלבדה, אם הם רוצים לשמור על עצמאותם. [154] אבל בו בזמן, האמין וואנג כי סין מפגרת מדי פעם מבחינה כלכלית כדי לנצח במלחמה נגדאת יפן, אשר עברה מודרניזציה אגרסיבית מאז [[1867 ]] . לפיכך הפך לסנגור של הימנעות ממלחמה עם יפן כמעט בכל מחיר וניסה לנהל משא ומתן על הסכם עם יפן אשר ישמור על עצמאותה של סין. [16]: 236 ▼ואנג וצ'יאנג היו שונים בדעתם - וואנג היה פסימי מאוד לגבי היכולת של סין לנצח במלחמה הבאה עם יפן והתנגד לבריתות עם כל המעצמות הזרות אם תפרוץ המלחמה.
צ'יאנג האמין כי אם תוכנית המודרניזציה שלו תתבצע ,, סין תנצח במלחמה הבאה, ואם תבוא המלחמה לפני שתוכניות המודרניזציה שלו תושלם ,, הוא יהיה מוכן להתקשר עם כל כוח זר להביס את יפן אפילו עם ברית המועצות הסובייטית, שתמכה בקומוניסטים הסינים במלחמת האזרחים. צ'יאנג היה אנטי-קומוניסט הרבה יותר מאשר וואנג, אבל צ'יאנג היה גם "ריאליסט" כשהכריז על עצמו כבעלת ברית עם ברית המועצות. בטווח הקצר, וואנג וצ'יאנג הסכימו על המדיניות של "פיוס פנימי תחילה, אחר כך התנגדות ליפן", [17]: 237 ▼▲בהיותו מתנגד לכל מאמץ שיכפיף את סין ליפן, ראה וואנג את המעצמות כברית-המועצות, בריטניה וארצות-הברית כאיום שווה על סין. הוא טען כי על סין להביס את יפן לבדם, אם הם רוצים לשמור על עצמאותם. [154] אבל בו בזמן, האמין וואנג כי סין מפגרת מדי פעם מבחינה כלכלית כדי לנצח במלחמה נגד יפן, אשר עברה מודרניזציה אגרסיבית מאז 1867 . לפיכך הפך לסנגור של הימנעות ממלחמה עם יפן כמעט בכל מחיר וניסה לנהל משא ומתן על הסכם עם יפן אשר ישמור על עצמאותה של סין. [16]: 236
האפקטיביות של הקואומינטאנג נפגעה ללא הרף על ידי מנהיגות לא מגובשת, ומאבקים אישיים, כמו בין וואנג לצ'יאנג. בדצמבר [[1935 ]] עזב וואנג לצמיתות את ראשות הממשלה לאחר שנפצע קשה במהלך ניסיון ההתנקשותהתנקשות חודש קודם לכן. ▼▲צ'יאנג האמין כי אם תוכנית המודרניזציה שלו תתבצע,, סין תנצח במלחמה הבאה, ואם תבוא המלחמה לפני שתוכניות המודרניזציה שלו תושלם,, הוא יהיה מוכן להתקשר עם כל כוח זר להביס את יפן אפילו עם ברית המועצות הסובייטית, שתמכה בקומוניסטים הסינים במלחמת האזרחים.
בשנת [[1936 ]], וואנג התעמת עם צ'יאנג על [[מדיניות חוץ|מדיניות החוץ ]]. בתפנית אירונית, טען וואנג השמאלני ה"מתקדם "כי הוא מקבל את ההצעה הגרמנית-יפנית כי סין תחתום על האמנה נגד הקומינטרן ואילו צ'יאנג ״הימנית" הריאקציונר "רצה התקרבות עם בריתלברית המועצות. ]: 237-238 במהלך [[תקרית שיאן ]] בשנת [[1936 ]], שבה צ'יאנג נלקח בשבי על ידי הגנרל שלו, [[ג'אנג קסליאנג ]], וואנג העדיף לשלוח צבא לתקוף את ג'אנג. אבל אשתו של צ'יאנג, [[סונג מיילינג|סונג מיי לינג ]] וגיסה, סונג, חששו שפעולה כזו תוביל למותו של צ'יאנג ולהחלפתו על ידי וואנג, כך שהם התנגדו לפעולה זו . [16] ▼צ'יאנג אנטי-קומוניסט הרבה יותר מאשר וואנג, אבל צ'יאנג היה גם "ריאליסט" שהכריז על עצמו כבעלת ברית עם ברית המועצות. בטווח הקצר, וואנג וצ'יאנג הסכימו על המדיניות של "פיוס פנימי תחילה, אחר כך התנגדות ליפן", [17]: 237
וואנג ליווה את הממשלה עד הנסיגה לצל[[צ'ונגצ'ינג ]] במהלך [[מלחמת סין-יפן השנייה ]] (1937-1945). וואנג היה בתחילה חלק מהקבוצה שתמכה במלחמה, אך לאחר שהצליחו היפנים לכבוש שטחים גדולים של סין, וואנג נודע בהשקפתו הפסימית באשר לסיכוייה של סין במלחמה נגד יפן. [17] הוא השמיע לעתים קרובות דעות תבוסתניות בפגישות של אנשי המפלגה, והמשיך להביע את דעתו שהאימפריאליזםשה[[אימפריאליזם]] המערבי הוא הסכנה הגדולה ביותר לסין, הרבה למגינת לבולבם של מקורביו. וואנג האמין כי סין צריכה להגיע להסדר מוסכם עם יפן כדי שאסיהש[[אסיה]] תתנגד למעצמות המערב. ▼▲האפקטיביות של הקואומינטאנג נפגעה ללא הרף על ידי מנהיגות לא מגובשת, ומאבקים אישיים, כמו בין וואנג לצ'יאנג. בדצמבר 1935 עזב וואנג לצמיתות את ראשות הממשלה לאחר שנפצע קשה במהלך ניסיון ההתנקשות חודש קודם לכן.
▲בשנת 1936, וואנג התעמת עם צ'יאנג על מדיניות החוץ. בתפנית אירונית, טען וואנג השמאלני ה"מתקדם "כי הוא מקבל את ההצעה הגרמנית-יפנית כי סין תחתום על האמנה נגד הקומינטרן ואילו צ'יאנג ״הימנית" הריאקציונר "רצה התקרבות עם ברית המועצות. ]: 237-238 במהלך תקרית שיאן בשנת 1936, שבה צ'יאנג נלקח בשבי על ידי הגנרל שלו, ג'אנג קסליאנג, וואנג העדיף לשלוח צבא לתקוף את ג'אנג. אבל אשתו של צ'יאנג, סונג מיי לינג וגיסה, סונג, חששו שפעולה כזו תוביל למותו של צ'יאנג ולהחלפתו על ידי וואנג, כך שהם התנגדו לפעולה זו . [16]
▲וואנג ליווה את הממשלה עד הנסיגה לצ'ונגצ'ינג במהלך מלחמת סין-יפן השנייה (1937-1945). וואנג היה בתחילה חלק מהקבוצה שתמכה במלחמה, אך לאחר שהצליחו היפנים לכבוש שטחים גדולים של סין, וואנג נודע בהשקפתו הפסימית באשר לסיכוייה של סין במלחמה נגד יפן. [17] הוא השמיע לעתים קרובות דעות תבוסתניות בפגישות של אנשי המפלגה, והמשיך להביע את דעתו שהאימפריאליזם המערבי הוא הסכנה הגדולה ביותר לסין, הרבה למגינת לבו של מקורביו. וואנג האמין כי סין צריכה להגיע להסדר מוסכם עם יפן כדי שאסיה תתנגד למעצמות המערב.
== הברית עם מעצמות הציר ==
בסוף [[1938]] עזב וואנג את צ'ונגצ'ינג ועבר להאנויל[[האנוי]], [[הודו-סין]] הצרפתית, שם שהה במשך שלושה חודשים והודיע על תמיכתו בהסדר עם היפנים. [17] בתקופה זו נפצע בהתנקשות של סוכני הקואומינטאנג. וואנג טס לשנחאי, שם נכנס למו"מ עם שלטונות יפן. הפלישה היפאנית נתנה לו את ההזדמנות שאותה ביקש זה זמן רב להקים ממשלה חדשה מחוץ לשליטתו של צ'יאנג קאי-שק.
ב -[[30 במרץ|30 במארס]] [[1940]], וואנג הפך לראש המדינה של מה שנודע כמשטר וואנג ג'ינגווייינגווי (רשמית "הממשלה הלאומית המתחדשת של הרפובליקה הסינית"), שבסיסה בנאנגב[[נאנג'ינג]]. בנובמבר [[1940]] חתמה ממשלת וואנג על הסכם "סין-יפנית" עם היפנים, מסמך שמאשר את 21 הדרישות של יפן לוויתורים פוליטיים, צבאיים וכלכליים רחבים. [17]
ביוני [[1941]] נאם וואנג בשידורב[[שידור רדיו]] מטוקיומ[[טוקיו]], שבו שיבח את יפן, אישר את כניסתה לסין, מתח ביקורת על ממשלת קואומינטנג, והתחייב לעבוד עם האימפריה היפנית כדי להתנגד לקומוניזם ולאימפריאליזם המערבי. [18] אבל באותו הזמן, וואנג המשיך לתאם את הפוליטיקה בתוך המשטר שלו, עם היחסים הבינלאומיים של צ'יאנג והמעצמות הזרות,. אחרי שתפסשנתפסו את המובלעותה[[המובלעת הבינלאומית בשנחאי|מובלעות הבינלאומיות]] בשנחאי ב -[[1943]], ולאחר שהמדינות המערביות הסכימו לבטל את מעמדמעמדן האקס-טריטוריאליות. [19]
ממשלת ההצלה הלאומית של "הרפובליקה הסינית", שוונג עמד בראשה, הוקמה על שלושת העקרונות של פאן-אסיאתיות, אנטי-קומוניזם ואופוזיציה לצ'יאנג קאי-שק. וואנג המשיך לשמור על קשריו עם הנאציםה[[נאציזם|נאצים]] הגרמנים ועם הפאשיסטיםה[[פשיזם|פאשיסטים]] האיטלקיםה[[איטלקים]]. [20] [21]
בשטחי סין הכבושים על ידי יפן עלו מחירי המצרכים הבסיסיים, באופן משמעותי, עם התרחבות המאמץ המלחמתי של יפן. בשנחאי ב- [[1941]] המחירים ההמירו פי 11. התושבים המקומיים פנו ל[[שוק שחור|שוק השחור]] כדי להשיג את הפריטים הדרושים. אזרחים סינים בשירות היפנים צנזרו מידע ופגעו במתנגדים לכיבוש היפני. היפנים הקימו גם מרכזי מעצר לשבויי מלחמה.
== מינהלת משטר וואנג ג'ינגוויי ==
בסין תחת המשטר של וואנג היתה גישה גדולה יותר למוצרי ״מותרות״ בזמן המלחמה. היפנים נהנו מדברים כמו גפרורים, אורז, תה, קפה, סיגרים, מזונות ומשקאות אלכוהוליים, שכולם היו נדירים ביפן, אך מוצרי הצריכה נעשו נדירים יותר אחרי שיפן נכנסה למלחמת העולם השנייה. בשטחי סין הכבושים ביפן עלו מחירי הצרכים הבסיסיים, באופן משמעותי, עם התרחבות המאמץ המלחמתי של יפן.
בשנחאי ב- 1941 המחירים ההמירו פי 11. חיי היומיום היו קשים לעתים קרובות ברפובליקה הסינית של נאנג'ינג הלאומנית בשליטה ממשלתית, והלכו וגברו ככל שהמלחמה פנתה נגד יפן (1943). התושבים המקומיים פנו לשוק השחור כדי להשיג את הפריטים הדרושים. אזרחים סינים בשירות היפנים צנזרח מידע, פיקחו על כל התנגדות,ופגעו המתנגדים. היפנים הקימו גם מרכזי מעצר של שבויי מלחמה, מחנות ריכוז.
מאחר שממשלתשלממשלת וואנג קיבלה אתהיתה הסמכות רק על שטחיםבשטחים שהיו תחת כיבוש צבאי יפני, היתה כמות מוגבלת של פקידים נאמנים לוואנג שיכולים היו להקל על סבלם של הסינים תחת הכיבוש היפני. וואנג וממשלתו לא היו פופולריים בקרב האוכלוסייה הסינית, שראתה בהם בוגדים הן למדינה הסינית והן לזהות הסינית של האן. [22] שלטונו של וואנג התערער ללא הרף על ידי התנגדות וחבלה.
האסטרטגיה של מערכת החינוך המקומית היתה ליצור כוח עבודה מתאים לתעסוקה במפעלים ובמכרותוב[[כרייה|מכרות]], ולעבודתול[[עבודת כפייה|עבודת כפיים]]. היפנים גם ניסו להציג את תרבותם לסינים. היו קריאות לפיתוח חינוכי סיני משמעותי יותר., מקדשים של שינטו ומרכזי תרבות דומים נבנו על מנת להחדיר את התרבות והערכים של יפן. פעולות אלה נעצרו בסוף המלחמה.
== מוות ==
במארס [[1944]] יצא וואנג ליפן כדי לעבור טיפול רפואי בפציעה שהותיר אחריו ניסיון [[התנקשות]] ב -[[1939]]. [23] [24] [25] הוא מת בנאגויהב[[נגויה|נאגויה]] ב -[[10 בנובמבר]] [[1944]], פחות משנה לפני [[כניעת יפן|כניעתה של יפן]] לבעלותל[[בעלות הברית]], ובכך נמנע מלהעמידו לדין על בגידה. רבים מחסידיו הבכירים שראו את סוף המלחמה הוצאו להורג. וואנג נקבר בנאנגב[[נאנג'ינג]] ליד המאוזוליאוםה[[מאוזוליאום]] של סון יאט-סן, בקבר בנוי להפליא. זמן קצר לאחר התבוסה של יפן, ממשלת קואומינטאנג בראשות צ'יאנג קאי-שק העבירה את בירתה לנאנגל[[נאנג'ינג|נאנג'ינג,]] הרסה את קברו של וואנג ושרפה את הגופה. כיום,בהווה האתרבאתר מוקדשיש לביתןציון קטןלוואנג המצייןהמגדיר את וואנגאותו כבוגד.
== מורשת ==
על תפקידו במלחמה וואנג נחשב בוגדכבוגד על ידי רוב ההיסטוריונים הסינים שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הן בטייוואןב[[טאיוואן|טייוואן]] והן בסיןב[[סין (אזור)|סין]]. שמו הפך ל"בוגדלשם "או"נרדף בגידהלבוגד "ביבשת סיןאו לבגידה בסין ובטייוואן. הממשלה הקומוניסטית האשימה את וואנג לא רק על שיתוףבשיתוף הפעולה שלו עם היפנים, אלא גם על הפעולות האנטי-קומוניזםקומוניסטיות שלו. לעומת זאת הקואומיטאנאג הדגיש את שיתוף הפעולה שלו עם יפן ואת הבגידה שלו בצ'יאנג קאי-שק. שני הצדדים הפחיתו בחשיבות הקשר המוקדם שלו עם סאן יאט-סן בגלל שיתוף הפעולה שלו בסופו של דבר עם יפן. [26]
אנשי האקדמיה ממשיכים לדוןלהתלבט בשאלה האם יש לגנות אותו לחלוטין כבוגד. יש כאלה המאמינים כי מורשת וואנג צריכה להיות מוערכת מחדש להצביעולהצביע על כך שהוא עבד עם היפנים כדרך של הצלה עבור ארצו במצב נואש. [27] [28]
== חיים אישיים ==
וואנג היה נשוי לצ'ין ביג'ון והיו להם שישה ילדים, חמישה מהם שרדו והגיעו לבגרות. בנו הבכור של וונג, וונג'ין, נולד בצרפתב[[צרפת]] ב -[[1913]]. בתו הבכורה של וואנג, וונצ'ינג, נולדה בצרפת ב -[[1915]] והיתה אחרי [[1948]] מורה בהונגב[[הונג קונג]], פרשהעברה לארה"ב ב -[[1984]] ונפטרה בשנת [[2015]]. [29] בתו השנייה ואנג וונבין, נולדה ב -[[1920]]. בתו השלישית וונקסון, נולדה בגואנגגב[[גואנגג'ואו]] ב -[[1922]] ונפטרה ב -2002 בהונג קונג. בנו השני של וואנג, ונטי, נולד ב -[[1928]], וחי בסין.
== הערות שוליים ==
| 