הבדלים בין גרסאות בדף "ואנג ג'ינג-ויי"

נוספו 2,603 בתים ,  לפני שנתיים
הוספת מקור
(סקריפט החלפות (הייתה, ארצות הברית, וויכוח, לעיתים, על ידי, משא ומתן, כישלון), הסרת קישורים עודפים)
(הוספת מקור)
'''וואנג ג'ינגווי''' (ב[[אנגלית]]: Wang Jingwei) (נולד, [[4 במאי]] [[1883]] -נפטר [[10 בנובמבר]] [[1944]]), נולד כוואנג ז'אומינג, אך ידוע בעיקר בשם העט שלו "ג'ינגוויי", היה [[פוליטיקאי]] סיני. היה בתחילת דרכו חבר באגף השמאלי של ה[[קוומינטנג|קואומינטאנג]] (KMT), והוביל ממשלה ב[[ווהאן]] נגד ממשלת הימין, אך מאוחר הפך לאנטי קומוניסטי לאחר כישלון מאמציו לשתף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. האוריינטציה הפוליטית שלו פנתה ימינה לאחר ששיתף פעולה עם ה[[יפן|יפנים]].
 
וואנג היה מקורב ל[[סון יאט-סן|סאן יאט-סן]] בעשרים השנים האחרונות לחייו של סאן. לאחר מותו של סאן, וואנג ניהל מאבק פוליטי עם [[צ'יאנג קאי שק|צ'יאנג קאי-שק]] על השליטה בקואומינטאנג, אך הפסיד. וואנג נשאר בתוך הקואומינטאנג, אך המשיך להתווכח עם צ'יאנג עד פרוץ [[מלחמת סין-יפן השנייה]] ב -[[1937]], ולאחר מכן הוא קיבל הזמנה מהאימפריה היפנית להקים ממשלת משתפתי פעולה שנתמכת ביפן, בעיר [[נאנג'ינג]]. וואנג כיהן כראש המדינה של [[ממשלת בובות|ממשלת הבובות]] היפאנית עד מותו, זמן קצר לפני תום [[מלחמת העולם השנייה]]. אף על פי שהוא נחשב עדיין לתורם חשוב ב[[מהפכת שינהאי]], שיתוף הפעולה שלו עם יפן הקיסרית הוא נושא לוויכוח אקדמי, [1] [2] הניתוחים האופייניים מתייחסים אליו כ[[בגידה|בוגד]]. [3] ] [4]
 
== ילדות וחינוך ==
הוא נולד בסאנשוי, [[גואנגדונג]]. וואנג נסע ליפן כסטודנט בחסות ממשל [[שושלת צ'ינג]] ב -[[1903]]. כאיש צעיר, וואנג האשים את שושלת צ'ינג בפיגור של סין, וחוסר האונים שלה להדוף את ניצולה על ידי המעצמות ה[[אימפריאליזם|אימפריאליסטיות]] המערביות. עוד ביפן, וואנג התחיל לסמוך על סאן יאט-סן, והפך מאוחר יותר לאחד החברים החשובים ביותר של הקואומינטאנג. הוא היה בין הלאומנים הסינים ביפן שהושפעו מה[[אנרכיזם]] הרוסי ופרסם כמה מאמרים בכתבי עת של האנרכיסטים הסיניים בפאריס. [5]<ref>Biographical Dictionary of Republican China. Eds. Howard L. Boorman and Richard C. Howard,(New York: Columbia University Press, 1970), p. 369-370.</ref>
 
== קריירה מוקדמת ==
בשנים שקדמו ל[[מהפכת שינהאי]] בשנת [[1911]], היה וואנג פעיל בהתנגדות לממשלת צ'ינג. וואנג נודע בתקופה זו כנואם מצוין, ותומך נלהב בלאומיות הסינית. הוא נכלא על שתכנן את רצח של [[יורש עצר|יורש העצר]], הנסיך צ'ון, והודה באשמתו במשפט. הוא נשאר בכלא עד ל[[מרד ווצ'אנג]] והפך לגיבור לאומי עם שחרורו. [6] <ref>''he Biographical Dictionary of Republican China.'' Eds. Howard L. Boorman and Richard C. Howard,(New York: Columbia University Press, 1970), pp. 370–371.</ref>
 
במהלך המהפכה של שינהאי ולאחר מכן, חייו הפוליטיים של ואנג מתאפיינים בהתנגדותו לאימפריאליזם המערבי. בראשית המאה העשרים הוא החזיק בכמה משרות בממשלת המהפכה של סון יאט-סן ב[[גואנגג'ואו]], והיה היחיד מבין חבריו של סאן שליווה אותו לנסיעות מחוץ לתחום הקואומינטאנג (KMT) בחודשים שקדמו למותו של סאן.
 
הוא נחשב לאחד המתמודדים העיקריים להחליף את סאן כמנהיג, אבל בסופו של דבר איבד שליטה על המפלגה והצבא ל[[צ'יאנג קאי שק|צ'יאנג קאי-שק]]. [7]<ref>Spence, Jonathan D. (1999) The Search for Modern China, W.W. Norton and Company. pp. 321–322</ref> וואנג איבד לחלוטין את השליטה במפלגה ב -[[1926]], ונשלח עם משפחתו ל״חופשה באירופה״. באותו הזמן ציאנג קאי צ׳ק נלחם ב[[קומוניזם|קומוניסטים]], והוא חשש שוואנג יטרפד את מהלכיו כי ראה בוואנג אוהד השמאל. [8]<ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. Zhou Enlai: A Political Life Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.34</ref>
 
== מנהיג ממשלת ווהאן ==
במהלך [[המשלחת הצפונית]], וואנג היה הדמות המובילה בקואומינטאנאג שקרא להמשך שיתוף הפעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. למרות שוואנג שיתף פעולה עם הקומוניסטים הסיניים בווהאן, הוא התנגד באופן פילוסופי לקומוניזם והתייחס בחשד ליועצי ה[[קומינטרן]]. הוא לא האמין שקומוניסטים יכולים להיות פטריוטים אמיתיים או לאומנים סיניים אמיתיים. [10]<ref>Dongyoun Hwang. Wang Jingwei, The National Government, and the Problem of Collaboration. PhD Dissertation, Duke University. UMI Dissertation Services, Ann Arbor Michigain. 2000, p. 148.</ref>
 
בתחילת [[1927]], זמן קצר לפני שצ'יאנג כבש את [[שאנגחאי|שנחאי]] והעביר את הבירה ל[[נאנג'ינג]], סיעתו של וואנג הכריזה על בירת הרפובליקה כ[[ווהאן]]. בעודו מנסה להנהיג את הממשלה מווהאן, וואנג היה בשיתוף פעולה הדוק עם דמויות קומוניסטיות מובילות, כולל [[מאו דזה-דונג|מאו צה-טונג]], [[צ'ן דו-שיו]] ובורודין. מאוחר יותר האשים וואנג את כישלון ממשלת ווהאן באימוץ יתר על המידה של סדר היום הקומוניסטי. ממשלתו של וואנג התנגדה לצ'יאנג קאי-שק, שהיה בעיצומו של טיהור דמים של קומוניסטים בשנחאי.
 
צ'יאנג קאי-שק כבש את שנחאי באפריל [[1927]], והחל בדיכוי דמים של קומוניסטים החשודים ב"טרור הלבן ". בתוך שבועות ספורים לאחר דיכוי הקומוניסטים בשנחאי, הותקפה ממשלת השמאל של וואנג על ידי משטר הקואומיטאנאג והתפוררה, והותירה את צ'יאנג כמנהיגה הלגיטימי היחיד של הרפובליקה. כוחות צ׳יאנג כבשו שטחים שנשלטו בעבר על ידי וואנג, וביצעו מעשי טבח של קומוניסטים חשודים באזורים אלה. סביב [[צ'אנגשה]] לבדה, למעלה מעשרת אלפים בני אדם נהרגו בעשרים יום. מתוך חשש מעונש כקומוניסטי, הביע וואנג בפומבי אמונים לצ'יאנג ונמלט ל[[אירופה]]. [<ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life.'' Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.38. Retrieved 12] March 2011.</ref>
 
== בממשלת צ'יאנג ==
כתוצאה ממאבקי הכוח הללו בתוך הקוומינטאנג, נאלץ וואנג לבלות את רוב זמנו בגלות. הוא נסע ל[[גרמניה]] וקיים קשר עם [[אדולף היטלר]]. כמנהיג הפלג השמאלי של הקואומינטאנג ואדם שהיה קשור קשר הדוק עם ד"ר סאן.
 
צ'יאנג רצה שוואנג יכהן בממשלה גם כדי להגן על המוניטין ה"מתקדם" של ממשלתו, אשר מנהלת [[מלחמת אזרחים]] עם הקומוניסטים. בדרך זו חשב ציאנג להגן על ממשלתו מפני ביקורת ציבורית נרחבת על מדיניותו: קודם להביס את הקומוניסטים, ולאחר מכן להתעמת עם יפן. למרות העובדה שוואנג וצ'יאנג לא אהבו ולא האמינו זה בזה, צ'יאנג היה מוכן לעשות פשרות כדי לשמור על וואנג כראש ממשלה. [15]<ref>So, 214Wai Chor (April 2002). "The Making of the Guomindang's Japan Policy, 1932-2151937: The Roles of Chiang Kai-Shek and Wang Jingwei". Modern China. 28 (2): 213–251.</ref> ואנג וצ'יאנג היו שונים בדעתם - וואנג היה פסימי מאוד לגבי היכולת של סין לנצח במלחמה הבאה עם יפן והתנגד לבריתות עם כל המעצמות הזרות אם תפרוץ המלחמה.
 
בהיותו מתנגד לכל מאמץ שיכפיף את סין ליפן, ראה וואנג את המעצמות כ[[ברית המועצות|ברית-המועצות]], [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] ו[[ארצות הברית|ארצות-הברית]] כאיום דומה על סין. הוא טען כי על סין להביס את יפן לבדה, אם הם רוצים לשמור על עצמאותם. [154] אבל בו בזמן, האמין וואנג כי סין מפגרת מבחינה כלכלית כדי לנצח במלחמה את יפן, אשר עברה מודרניזציה אגרסיבית מאז [[1867]] . לפיכך הפך לסנגור של הימנעות ממלחמה עם יפן כמעט בכל מחיר וניסה לנהל משא ומתן על הסכם עם יפן אשר ישמור על עצמאותה של סין. [16]<ref>Barnouin, Barbara and Yu Changgen. Zhou Enlai: 236A Political Life. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.66. Retrieved 12 March 2011.</ref>
 
צ'יאנג האמין כי אם תוכנית המודרניזציה שלו תתבצע, סין תנצח במלחמה הבאה, ואם תבוא המלחמה לפני שתוכניות המודרניזציה שלו תושלם, הוא יהיה מוכן להתקשר עם כל כוח זר להביס את יפן אפילו עם ברית המועצות הסובייטית, שתמכה בקומוניסטים הסינים במלחמת האזרחים. צ'יאנג היה אנטי-קומוניסט הרבה יותר מאשר וואנג, אבל צ'יאנג היה גם "ריאליסט" כשהכריז על עצמו כבעלת ברית עם ברית המועצות. בטווח הקצר, וואנג וצ'יאנג הסכימו על המדיניות של "פיוס פנימי תחילה, אחר כך התנגדות ליפן". <ref>Cheng, [17]Pei-Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.) ''The Search for Modern China: 237A Documentary Collection'', W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331</ref>
 
האפקטיביות של הקואומינטאנג נפגעה ללא הרף על ידי מנהיגות לא מגובשת, ומאבקים אישיים, כמו בין וואנג לצ'יאנג. בדצמבר [[1935]] עזב וואנג לצמיתות את ראשות הממשלה לאחר שנפצע קשה במהלך ניסיון התנקשות חודש קודם לכן.
 
בשנת [[1936]], וואנג התעמת עם צ'יאנג על [[מדיניות חוץ|מדיניות החוץ]]. בתפנית אירונית, טען וואנג השמאלני ה"מתקדם "כי הוא מקבל את ההצעה הגרמנית-יפנית כי סין תחתום על האמנה נגד הקומינטרן ואילו צ'יאנג ״הימנית" הריאקציונר "רצה התקרבות לברית המועצות.<ref>Wang ]Jingwei. "Radio Address by Mr. Wang Jingwei, President of the Chinese Executive Yuan Broadcast on 24 June 1941" The Search for Modern China: 237A Documentary Collection. Cheng, Pei-238Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.). W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331.</ref> במהלך [[תקרית שיאן]] בשנת 1936, שבה צ'יאנג נלקח בשבי על ידי הגנרל שלו, [[ג'אנג קסליאנג]], וואנג העדיף לשלוח צבא לתקוף את ג'אנג. אבל אשתו של צ'יאנג, [[סונג מיילינג|סונג מיי לינג]] וגיסה, סונג, חששו שפעולה כזו תוביל למותו של צ'יאנג ולהחלפתו על ידי וואנג, כך שהם התנגדו לפעולה זו .<ref>Barnouin, [16]Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life.'' Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.66. Retrieved 12 March 2011</ref>
 
וואנג ליווה את הממשלה עד הנסיגה ל[[צ'ונגצ'ינג]] במהלך [[מלחמת סין-יפן השנייה]] (1937-1945). וואנג היה בתחילה חלק מהקבוצה שתמכה במלחמה, אך לאחר שהצליחו היפנים לכבוש שטחים גדולים של סין, וואנג נודע בהשקפתו הפסימית באשר לסיכוייה של סין במלחמה נגד יפן. [17]<ref>Cheng, Pei-Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.) ''The Search for Modern China: A Documentary Collection'', W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331</ref> הוא השמיע לעיתים קרובות דעות תבוסתניות בפגישות של אנשי המפלגה, והמשיך להביע את דעתו שה[[אימפריאליזם]] המערבי הוא הסכנה הגדולה ביותר לסין, למגינת לבם של מקורביו. וואנג האמין כי סין צריכה להגיע להסדר מוסכם עם יפן כדי ש[[אסיה]] תתנגד למעצמות המערב.
 
== הברית עם מעצמות הציר ==
בסוף [[1938]] עזב וואנג את צ'ונגצ'ינג ועבר ל[[האנוי]], [[הודו-סין]] הצרפתית, שם שהה במשך שלושה חודשים והודיע ​​על תמיכתו בהסדר עם היפנים. [17] בתקופה זו נפצע בהתנקשות של סוכני הקואומינטאנג. וואנג טס לשנחאי, שם נכנס למשא ומתן עם שלטונות יפן. הפלישה היפאנית נתנה לו את ההזדמנות שאותה ביקש זה זמן רב להקים ממשלה חדשה מחוץ לשליטתו של צ'יאנג קאי-שק.
 
ב -[[30 במרץ|30 במארס]] [[1940]], וואנג הפך לראש המדינה של מה שנודע כמשטר וואנג ג'ינגווי (רשמית "הממשלה הלאומית המתחדשת של הרפובליקה הסינית"), שבסיסה ב[[נאנג'ינג]]. בנובמבר 1940 חתמה ממשלת וואנג על הסכם "סין-יפנית" עם היפנים, מסמך שמאשר את 21 הדרישות של יפן לוויתורים פוליטיים, צבאיים וכלכליים רחבים. [17]<ref>Cheng, Pei-Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.) ''The Search for Modern China: A Documentary Collection'', W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331</ref>
 
ביוני [[1941]] נאם וואנג ב[[שידור רדיו]] מ[[טוקיו]], שבו שיבח את יפן, אישר את כניסתה לסין, מתח ביקורת על ממשלת קואומינטנג, והתחייב לעבוד עם האימפריה היפנית כדי להתנגד לקומוניזם ולאימפריאליזם המערבי. [18] אבל באותו הזמן, וואנג המשיך לתאם את הפוליטיקה בתוך המשטר שלו, עם היחסים הבינלאומיים של צ'יאנג והמעצמות הזרות. אחרי שנתפסו ה[[המובלעת הבינלאומית בשנחאי|מובלעות הבינלאומיות]] בשנחאי ב -[[1943]], ולאחר שהמדינות המערביות הסכימו לבטל את מעמדן האקס-טריטוריאליות. [19]<ref>Spence, Jonathan D. (1999) ''The Search for Modern China'', W.W. Norton and Company. p. 449.</ref>
 
ממשלת ההצלה הלאומית של "הרפובליקה הסינית", שוונג עמד בראשה, הוקמה על שלושת העקרונות של פאן-אסיאתיות, אנטי-קומוניזם ואופוזיציה לצ'יאנג קאי-שק. וואנג המשיך לשמור על קשריו עם ה[[נאציזם|נאצים]] הגרמנים ועם ה[[פשיזם|פאשיסטים]] ה[[איטלקים]]. [20]<ref>"Wang [21]Ching-wei". Encyclopædia Britannica.</ref> <ref>Lifu Chen and Ramon Hawley Myers. ''The storm clouds clear over China: the memoir of Chʻen Li-fu, 1900–1993.'' p. 141. (1994)</ref>
 
בשטחי סין הכבושים על ידי יפן עלו מחירי המצרכים הבסיסיים, באופן משמעותי, עם התרחבות המאמץ המלחמתי של יפן. בשנחאי ב־[[1941]] המחירים ההמירו פי 11. התושבים המקומיים פנו ל[[שוק שחור|שוק השחור]] כדי להשיג את הפריטים הדרושים. אזרחים סינים בשירות היפנים צנזרו מידע ופגעו במתנגדים לכיבוש היפני. היפנים הקימו גם מרכזי מעצר לשבויי מלחמה.
 
מאחר שלממשלת וואנג הייתה הסמכות רק בשטחים שהיו תחת כיבוש צבאי יפני, הייתה כמות מוגבלת של פקידים נאמנים לוואנג שיכולים היו להקל על סבלם של הסינים תחת הכיבוש. וואנג וממשלתו לא היו פופולריים בקרב האוכלוסייה הסינית, שראתה בהם בוגדים הן למדינה הסינית והן לזהות הסינית. [22]<ref>Frederic Wakeman, Jr. “Hanjian (Traitor) Collaboration and Retribution in Wartime Shanghai.” In Wen-hsin Yeh, ed. Becoming Chinese: Passages to Modernity and Beyond. (Berkeley: University of California Press, 2000), 322.</ref> שלטונו של וואנג התערער ללא הרף על ידי התנגדות וחבלה.
 
האסטרטגיה של מערכת החינוך המקומית הייתה ליצור כוח עבודה מתאים לתעסוקה במפעלים וב[[כרייה|מכרות]], ול[[עבודת כפייה|עבודת כפיים]]. היפנים גם ניסו להציג את תרבותם לסינים, מקדשים של שינטו ומרכזי תרבות דומים נבנו על מנת להחדיר את התרבות והערכים של יפן. פעולות אלה נעצרו בסוף המלחמה.
 
== מוות ==
במארס [[1944]] יצא וואנג ליפן כדי לעבור טיפול רפואי בפציעה שהותיר אחריו ניסיון [[התנקשות]] ב -[[1939]]. [23]<ref>Lifu [24]Chen [25]and Ramon Hawley Myers. The storm clouds clear over China: the memoir of Chʻen Li-fu, 1900–1993. p. 141. (1994)</ref> הוא מת ב[[נגויה|נאגויה]] ב -[[10 בנובמבר]] 1944, פחות משנה לפני [[כניעת יפן|כניעתה של יפן]] ל[[בעלות הברית]], ובכך נמנע מלהעמידו לדין על בגידה. רבים מחסידיו הבכירים שראו את סוף המלחמה הוצאו להורג. וואנג נקבר ב[[נאנג'ינג]] ליד ה[[מאוזוליאום]] של סון יאט-סן, בקבר בנוי להפליא. זמן קצר לאחר התבוסה של יפן, ממשלת קואומינטאנג בראשות צ'יאנג קאי-שק העבירה את בירתה לנאנג'ינג, הרסה את קברו של וואנג ושרפה את הגופה. בהווה באתר יש ציון לוואנג המגדיר אותו כבוגד.
 
== מורשת ==
וואנג נחשב כבוגד על ידי רוב ההיסטוריונים הסינים שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הן ב[[טאיוואן|טייוואן]] והן ב[[סין (אזור)|סין]]. שמו הפך לשם נרדף לבוגד או לבגידה בסין ובטייוואן. הממשלה הקומוניסטית האשימה את וואנג לא רק בשיתוף הפעולה שלו עם היפנים, אלא גם על הפעולות האנטי-קומוניסטיות שלו. לעומת זאת הקואומיטאנאג הדגיש את שיתוף הפעולה שלו עם יפן ואת הבגידה שלו בצ'יאנג קאי-שק. שני הצדדים הפחיתו בחשיבות הקשר המוקדם שלו עם סאן יאט-סן משום ששיתוף הפעולה שלו בסופו של דבר עם יפן. [26]<ref>ang Ke-Wan, “Irreversible Verdict? Historical Assessments of Wang Jingwei in the People’s Republic and Taiwan.” Twentieth Century China. Vol. 28, No. 1. (November 2003), 59.</ref>
 
אנשי האקדמיה ממשיכים להתלבט בשאלה האם יש לגנות אותו כבוגד. יש כאלה המאמינים כי מורשת וואנג צריכה להיות מוערכת מחדש ולהצביע על כך שהוא עבד עם היפנים כדרך הצלה עבור ארצו במצב נואש. [27] [28]
 
== חיים אישיים ==