הבדלים בין גרסאות בדף "ואנג ג'ינג-ויי"

נוספו 418 בתים ,  לפני שנתיים
תמונה
(תמונות)
(תמונה)
 
ממשלת ההצלה הלאומית של "הרפובליקה הסינית", שוונג עמד בראשה, הוקמה על שלושת העקרונות של פאן-אסיאתיות, אנטי-קומוניזם ואופוזיציה לצ'יאנג קאי-שק. וואנג המשיך לשמור על קשריו עם ה[[נאציזם|נאצים]] הגרמנים ועם ה[[פשיזם|פאשיסטים]] ה[[איטלקים]]. <ref>"Wang Ching-wei". Encyclopædia Britannica.</ref> <ref>Lifu Chen and Ramon Hawley Myers. ''The storm clouds clear over China: the memoir of Chʻen Li-fu, 1900–1993.'' p. 141. (1994)</ref>
[[קובץ:Wang Jingwei 1.JPG|ממוזער|וואנג ג׳ינגווי, במדים, כנראה שנת 1943]]
 
בשטחי סין הכבושים על ידי יפן עלו מחירי המצרכים הבסיסיים, באופן משמעותי, עם התרחבות המאמץ המלחמתי של יפן. בשנחאי ב־[[1941]] המחירים ההמירו פי 11. התושבים המקומיים פנו ל[[שוק שחור|שוק השחור]] כדי להשיג את הפריטים הדרושים. אזרחים סינים בשירות היפנים צנזרו מידע ופגעו במתנגדים לכיבוש היפני. היפנים הקימו גם מרכזי מעצר לשבויי מלחמה.
 
מאחר שלממשלת וואנג הייתה הסמכות רק בשטחים שהיו תחת כיבוש צבאי יפני, הייתה כמות מוגבלת של פקידים נאמנים לוואנג שיכולים היו להקל על סבלם של הסינים תחת הכיבוש. וואנג וממשלתו לא היו פופולריים בקרב האוכלוסייה הסינית, שראתה בהם בוגדים הן למדינה הסינית והן לזהות הסינית. <ref>Frederic Wakeman, Jr. “Hanjian (Traitor) Collaboration and Retribution in Wartime Shanghai.” In Wen-hsin Yeh, ed. Becoming Chinese: Passages to Modernity and Beyond. (Berkeley: University of California Press, 2000), 322.</ref> שלטונו של וואנג התערער ללא הרף על ידי התנגדות וחבלה.
 
== מורשת ==
וואנג נחשב כבוגד על ידי רוב ההיסטוריונים הסינים שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הן ב[[טאיוואן|טייוואן]] והן ב[[סין (אזור)|סין]]. שמו הפך לשם נרדף לבוגד או לבגידה בסין ובטייוואן. הממשלה הקומוניסטית האשימה את וואנג לא רק בשיתוף הפעולה שלו עם היפנים, אלא גם על הפעולות האנטי-קומוניסטיות שלו. לעומת זאת הקואומיטאנאג הדגיש את שיתוף הפעולה שלו עם יפן ואת הבגידה שלו בצ'יאנג קאי-שק. שני הצדדים הפחיתו בחשיבות הקשר המוקדם שלו עם סאן יאט-סן משום ששיתוף הפעולה שלו בסופו של דבר עם יפן. <ref>ang Ke-Wan, “Irreversible Verdict? Historical Assessments of Wang Jingwei in the People’s Republic and Taiwan.” Twentieth Century China. Vol. 28, No. 1. (November 2003), 59.</ref><ref>David P. Barrett and Larry N. Shyu, eds.; ''Chinese Collaboration with Japan, 1932–1945: The Limits of Accommodation'' Stanford University Press 2001.</ref> <ref>Ch'i Hsi-sheng, ''Nationalist China at War: Military Defeats and Political Collapse, 1937–1945'' University of Michigan Press, 1982.</ref>
 
== חיים אישיים ==