פתיחת התפריט הראשי

שינויים

תמר ביקשה לעשות שימוש בחולשתה של [[האימפריה הביזנטית]] ותבוסת הצלבנים ל[[השושלת האיובית|סולטאן האיובי]], [[צלאח א-דין]], במטרה להעלות את מעמדה של גאורגיה בזירה הבינלאומית ולמלא את התפקיד המסורתי של הכתר הביזנטי כמגן הנוצרים ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. [[מיסיון|מיסיונרים]] נוצרים גאורגים היו פעילים ב[[צפון הקווקז]], וקהילות של נזירים גאורגים היו מפוזרות בכל רחבי המזרח התיכון. הרשומות ההיסטוריות של תמר משבחות את ההגנה האוניברסלית של ה[[נצרות]] ותמיכתה בכנסיות ומנזרים מ[[מצרים]] ועד ל[[בולגריה]] ו[[קפריסין]].
 
חצר המלוכה הגאורגי דאג בעיקר למרכזים הנזיריים הגאורגיים בארץ הקודש {{אנ|Holy Land}}. עד ל[[המאה ה-12|מאה ה-12]] נרשמו שמונה מנזרים ב[[ירושלים]]. הביוגרף של צלאח א-דין, באהא א-דין איבן שאדאד {{אנ|Baha ad-Din ibn Shaddad}} דיווח כי לאחר ה[[המצור על ירושלים (1187)|כיבוש האיובי של ירושלים]], בשנת [[1187]], שלחה תמר שליחים לסולטאן וביקשה שיוחזר הרכוש שהוחרם מהמנזרים הגאורגים בירושלים. תגובתו של צלאח א-דין לא נרשמה אולם נראה כי בקשתה נשאה פרי. [[ז'אק דה ויטרי]], שמונה לתפקיד ה[[בישוף|הגמון]] של [[עכו]] זמן קצר לאחר מותה של תמר, נותן עדות נוספת לנוכחות הגאורגית בירושלים. הוא כתב כי הגאורגים, בניגוד לצליינים הנוצרים האחרים, זכו למעבר חופשי לתוך העיר עם דגלים פרושים. איבן שאדאד דיווח כי תמר הציעה לצלאח א-דין 200,000 מטבעות זהב במאמציה להשיג את שרידי [[הצלב האמיתי]]. הצעת המחיר הייתה גבוהה יותר מהצעת הקיסר הביזנטי. צלאח א-דין לקח את השרידים הקדושים כשלל ב[[קרב קרני חיטין|קרב חיטין]]. אולם מאמציה לא נשאו פרי.
 
==תור הזהב==