פתיחת התפריט הראשי

שינויים

ברגע שתמר הצליחה בגיבוש כוחה ומצאה תומכים אמינים כמו: [[דוד סוסלן]], בית מחארגרדזלי {{אנ|Zakarids–Mkhargrdzeli}}, בית תורלי {{אנ|House of Toreli}} ומשפחות אצולה אחרות, היא חידשה את מדיניות ההתפשטות של קודמיה. מאבקי ירושה של שושלות אצולה גאורגיה יחד עם המאבקים של יורשי [[השושלת הסלג'וקית|האימפריה הסלג'וקית הגדולה]] כמו האטאבגים האילדניזים של אזרבייג'ן {{אנ|Eldiguzids}}, שירוואנשאח{{הערה|שם=שירוואנשאח|1='''[[שירוואנשאח]]''' (شروان شاه) {{אנ|Shirvanshah}} - תוארם של השליטים ה[[האימפריה הפרסית|פרסים]] מ[[ימי הביניים]], שהיו ממוצא ערבי, באזור [[אזרבייג'ן]] של היום.}} והאחלטשאש,{{הערה|1='''אחלטשאש''' {{אנ|Shah-Armens}} - תארם של שליטי [[הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה]] במאות [[המאה ה-11|ה-11]]-ו[[המאה ה-12|ה-12]]. לעיתים נקראים גם [[שאה|שאים]] ארמנים}} האטו את הדינמיקה של הישגי הגאורגים בתקופת שלטונם של [[דוד הבנאי]], הסבא של תמר ואביה [[גיאורגי השלישי, מלך גאורגיה|גיאורגי השלישי]]. עם זאת, בתקופתה של תמר, שבו הגאורגים להיות פעילים ובאופן נמרץ יותר בעשור השני לשלטונה.
 
בתחילת שנות ה-90 של [[המאה ה-12]], החל השלטון הגאורגי להתערב ביחסים בין האילדניזים {{אנ|Eldiguzids}} והשירוואנים {{הערה|שם=שירוואנשאח}}. הגאורגים נעזרו בנסיכים מרדניים בני המקום והפכו את שירוואן {{אנ|Shirvan}} למדינה כפופה שהעלתה מיסיםמסים {{אנ|Tributary state}} לגאורגיה. בשנתהאטבג {{אנ|Atabeg}} {{הערה|1='''[[1193אטבג]]''' {{אנ|Atabeg}} - שליט של [[אזרבייג'ן]]}} האילדניזי, ניהלואבו בכר {{אנ|Nusrat al-Din Abu Bakr}}, ניסה לבלום את התקדמות הגאורגים. הוא עמד מערכותבראש מוצלחותקואליציה לכיבוששל העריםצבאות [[בארדאבאסלאם|מוסלמיים]] ואבל ספג תבוסה מוחצת מהצבא הגאורגי בראשות דוד סוסלן. בקרב המכריע, [[ארזורוםקרב שמכור]], ולהבסתשהתקיים בשנת [[1195]], ניצחו הגאורגים ניצחון מוחץ. שלל ושבויים רבים נתפסו בקרב, וכן דגלו של ה[[סלגח'וקיםליף]], במתקפת(הועבר חורףלמנזר חאחולי {{אנ|Khakhuli Monastery}}. הגאורגים השתלטו על גדות[[עיר הנהרבירה|עיר בירתם]] שמכור (כיום [[אראסשמקיר]] (Şəmkir) ב[[טורקיה]]) והאזורים הסמוכים אליה. השטחים הכבושים הועברו לשירוואנשאח{{הערה|שם=שירוואנשאח}} בתנאים של [[וסאל]]יות. משם צעד הצבא הגאורגי בראשות תמר ל[[גנג'ה]]. אף על פי ששנה לאחר מכן הייתה לאבו בכר האפשרות להחזיר לידיו את השלטון הוא ויתר על כך משום שהבין שלא יוכל לשרוד גיחות גאורגיות נוספות.
 
בשנת [[1199]] זכו צבאות תמר בניצחון גדול נוסף כאשר שני האחים זכריה {{אנ|Zakare II Zakarian}} ואיוון מחארגרדזלי {{אנ|Ivane I Zakarian}} הצליחו לנשל את שושולתשושלת [[שאדאדיד]] {{אנ|Shaddadids}} {{הערה|שם=שאדאדיד|1='''[[שאדאדיד]]''' {{אנ|Shaddadids}} - היא [[שושלת]] מלוכה [[כורדים|כורדית]] ששלטה בחלקים נרחבים של [[ארמניה]] ו[[אראן]] (آران) בשנים [[951]]-[[המאה ה-12]]}} מ[[אנימאני (ארמניה){{אנ|אני]]Ani}}{{הערה|שם=אני|1='''[[אני (ארמניה)|אני]]''' (Անի){{אנ|Ani}} - הבירה לשעבר של [[ממלכת ארמניה (ימי הביניים)]]}} ו[[ארמניה הזקארידית|קיבלו אישור מהמלכה להחזיק בה כנחלתם]]. מבסיסם באני התקדמו האחים מחארגרדזלי לשטחי מרכז ארמניה וכבשו מידי השושלות המוסלמיות מצודה אחר מצודה: [[בג'ני]] (Բջնի){{אנ|Bjni}} נכבשה ב-[[1201]] ו[[דוויןודווין (ארמניה){{אנ|דווין]]Dvin (Դվինancient city)}} ב-[[1203]].
ה[[אטבג]]{{הערה|1='''[[אטבג]]''' - שליט של [[אזרבייג'ן]]}} האילדניזי, [[אבו בכר (אטבג)|אבו בכר]], ניסה לבלום את התקדמות הגאורגים. הוא עמד בראש קואליציה של צבאות [[אסלאם|מוסלמיים]] אבל ספג תבוסה מוחצת מהצבא הגאורגי בראשות מידי דוד סוסלן. בקרב מכריע, [[קרב שמכור]], שהתקיים בשנת [[1195]], ניצחו הגאורגים ניצחון מוחץ. שלל ושבויים רבים נתפסו בקרב, וכן דגלו של ה[[ח'ליף]], (הועבר ל[[כנסיית חאחולי]] ([[טאו (מחוז היסטורי)|טאו]]). ה[[גאורגים]] השתלטו על [[עיר בירה|עיר בירתם]] שמכור (כיום [[שמקיר]] (Şəmkir) ב[[טורקיה]]) והאזורים הסמוכים אליה. השטחים הכבושים הועברו לשירוואנשאח{{הערה|שם=שירוואנשאח}} בתנאים של [[ואסל]]יות. משם צעד הצבא הגאורגי בראשות תמר ל[[גנג'ה]]. אף על פי ששנה לאחר מכן הייתה לאבו בכר האפשרות להחזיר לידיו את השלטון אולם ויתר על כך משום שהבין שלא יוכל לשרוד גיחות גאורגיות נוספות.
 
[[סולימאן השני, סולטאן רום{{אנ|סולימאןSuleiman השני]],II (Rûm)}}{{הערה|1='''[[סולימאן השני רוח אד-דין, סולטאן רום]]''' {{אנ|Suleiman II (Rûm)}} נקרא גם רוח אד-דין סולימאן שח (رکن الدین سلیمان شاه).}} סולטאן [[סולטנות רום]], הודאג מההצלחות הגאורגיות של הממלכה ה[[נצרות|נוצרית]]. הוא אסף את האמירויות הווסליות שלו באזור וצעד עימן לכיוון גאורגיה. אולם המחנה שלו הותקף והושמד ב[[קרב בסיאן]] בשנת [[1203]] או [[1204]]. ההיסטוריון של תמר תיאר כיצד הצבא הגאורגי בראשות דוד סוסלן התארגן בעיר החצובה בסלע, [[ורדזיה]], לפני צעידתו לבסיאן ואיך תמר המלכה נאמה בפני צבאה ממרפסת הכנסייה בוורדזיה. הכוחות הגאורגים מנו כ-80,000 חיילים כנגד כ-300,000 חיילים הסלג'וקים.
בשנת [[1199]] זכו צבאות תמר בניצחון גדול נוסף כאשר שני האחים זכריה ואיוון מחארגרדזלי הצליחו לנשל את שושולת [[שאדאדיד]]{{הערה|שם=שאדאדיד|1='''[[שאדאדיד]]''' - היא [[שושלת]] מלוכה [[כורדים|כורדית]] ששלטה בחלקים נרחבים של [[ארמניה]] ו[[אראן]] (آران) בשנים [[951]]-[[המאה ה-12]]}} מ[[אני (ארמניה)|אני]]{{הערה|שם=אני|1='''[[אני (ארמניה)|אני]]''' (Անի) - הבירה לשעבר של [[ממלכת ארמניה (ימי הביניים)]]}} ו[[ארמניה הזקארידית|קיבלו אישור מהמלכה להחזיק בה כנחלתם]]. מבסיסם באני התקדמו האחים מחארגרדזלי לשטחי מרכז ארמניה וכבשו מידי השושלות המוסלמיות מצודה אחר מצודה: [[בג'ני]] (Բջնի) נכבשה ב-[[1201]] ו[[דווין (ארמניה)|דווין]] (Դվին) ב-[[1203]].
 
בשנת [[1206]] כבש מחארגרדזלי את [[קארס (עיר)|קארס]] בשם הכתר הגאורגי, אולם בשנת [[1209]] נהדפו כוחותיהם מחומות אחטל.{{הערה|1='''[[אחטל]]''' או '''אהלאט''' (ב[[טורקית עות'מאנית]]: اخلاط) או '''חלאט''' (ב[[ארמנית]]: Խլաթ) הייתה עיר היסטורית ב[[ביטליס (נפה)|נפת ביטליס]] שב[[טורקיה]] כיום}} זה עיכב את המאבק על אדמות [[ארמניה]], והותיר את אזור [[ימת ואן]], בעמדה מוגנת יחסית תחת אדוניהם החדשים מ[[השושלת האיובית]]. בשנת [[1209]], החריבו האחים מחארגרדזלי את [[ארדביל]]. הרשומות תולדות גאורגיה וגם הרשומות של תולדות ארמניה מספרות כי הסיבה לכך הייתה נקמה כנגד השליטים המוסלמיים המקומיים על תקיפת העיר אני{{הערה|שם=אני}} וטבח האוכלוסייה הנוצרית שבה. בפרץ האחרון הגדול, גייסו האחים מחארגרדזלי צבא בכל האזורים שבהם שלטה תמר כולל שטחי ה[[וסל|ווסל]]ים, וצעדו דרך [[נחיצ'יבאן (עיר)|נחיצ'יבאן]] ו[[גוג'ולפא (אזרבייג'ן){{אנ|ג'ולפא]]Julfa, ל[[מאראנד]]Azerbaijan (مرندcity)}} למאראנד {{אנ|Marand}}, [[תבריז]] ו[[קזווין]] (قزوین) בצפון [[איראן]]. בדרכם בזזו כמה יישובים.
[[סולימאן השני, סולטאן רום|סולימאן השני]],{{הערה|1='''[[סולימאן השני רוח אד-דין, סולטאן רום]]''' נקרא גם רוח אד-דין סולימאן שח (رکن الدین سلیمان شاه).}} סולטאן [[סולטנות רום]], הודאג מההצלחות הגאורגיות של הממלכה ה[[נצרות|נוצרית]]. הוא אסף את האמירויות הווסליות שלו באזור וצעד עימן לכיוון גאורגיה. אולם המחנה שלו הותקף והושמד ב[[קרב בסיאן]] בשנת [[1203]] או [[1204]]. ההיסטוריון של תמר תיאר כיצד הצבא הגאורגי בראשות דוד סוסלן התארגן בעיר החצובה בסלע, [[ורדזיה]], לפני צעידתו לבסיאן ואיך תמר המלכה נאמה בפני צבאה ממרפסת הכנסייה בוורדזיה. הכוחות הגאורגים מנו כ-80,000 חיילים כנגד כ-300,000 חיילים הסלג'וקים.
 
בשנת [[1206]] כבש מחארגרדזלי את [[קארס (עיר)|קארס]] בשם הכתר הגאורגי, אולם בשנת [[1209]] נהדפו כוחותיהם מחומות אחטל.{{הערה|1='''[[אחטל]]''' או '''אהלאט''' (ב[[טורקית עות'מאנית]]: اخلاط) או '''חלאט''' (ב[[ארמנית]]: Խլաթ) הייתה עיר היסטורית ב[[ביטליס (נפה)|נפת ביטליס]] שב[[טורקיה]] כיום}} זה עיכב את המאבק על אדמות [[ארמניה]], והותיר את אזור [[ימת ואן]], בעמדה מוגנת יחסית תחת אדוניהם החדשים מ[[השושלת האיובית]]. בשנת [[1209]], החריבו האחים מחארגרדזלי את [[ארדביל]]. הרשומות תולדות גאורגיה וגם הרשומות של תולדות ארמניה מספרות כי הסיבה לכך הייתה נקמה כנגד השליטים המוסלמיים המקומיים על תקיפת העיר אני{{הערה|שם=אני}} וטבח האוכלוסייה הנוצרית שבה. בפרץ האחרון הגדול, גייסו האחים מחארגרדזלי צבא בכל האזורים שבהם שלטה תמר כולל שטחי ה[[וסל|ווסל]]ים, וצעדו דרך [[נחיצ'יבאן (עיר)|נחיצ'יבאן]] ו[[ג'ולפא (אזרבייג'ן)|ג'ולפא]] ל[[מאראנד]] (مرند), [[תבריז]] ו[[קזווין]] (قزوین) בצפון [[איראן]]. בדרכם בזזו כמה יישובים.
[[קובץ:Iviron Aug2006.jpg|180px|ממוזער|[[מנזר איווירון]] ב[[הר אתוס]], מרכז גדול של התרבות הנוצרית שהועדף על ידי הכתר הגאורגי]]
[[קובץ:MinzarHamatzleva ST 04.jpg|180px|ממוזער|[[מנזר המצלבה]] ב[[ירושלים]] שאוכלסה על ידי נזירים גאורגים בעבר. הייתה תחת חסותה של תמר המלכה]]