הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע חמץ"

הוסרו 104 בתים ,  לפני 9 חודשים
קידוד קישורים
(קידוד קישורים)
'''מבצע חמץ''' הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של [[יפו]] ב[[מלחמת העצמאות]] על ידי חטיבות '[[ההגנה]]': [[חטיבת אלכסנדרוני|אלכסנדרוני]], [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ו[[חטיבת קרייתי|קרייתי]]. במבצע זה נכבשו כפרים ועיירות ערביות בסביבת [[יפו]] במטרה לבודד את העיר ולגרום לנפילתה. היישובים שנכבשו במבצע כללו את [[סלמה (יפו)|סלמה]], [[סאקיה]], [[כפר עאנה]] והמחנה ב[[תל ליטוינסקי]] (כיום בשטח [[אור יהודה]]), [[יאזור]] (אזור) ועוד. המבצע החל ב-[[28 באפריל]] [[1948]], מעט לאחר [[התקפת האצ"ל על יפו]], אשר הביאה להקדמת המבצע. המבצע הוביל להסרת האיום הערבי על דרום תל אביב. יפו עצמה לא נכבשה במבצע, אך המבצע הצליח ליצור את התנאים לנפילתה. במהלך המבצע התגברה בריחה המונית של ערבים מיפו וסביבתה, והדבר הביא לבסוף לכניעת העיר ב-13 במאי. מקור שמו של המבצע היא סמיכותו בזמן ל[[פסח]] תש"ח.
 
==רקע==
[[קובץ:Tel Aviv residents taking cover from Arab snipers fire in 1948.jpg|ממוזער|שמאל|300px|תושבים בת"א מתחבאים מצלפים ערבים 25.2.1948]]
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[יפו]], [[תל אביב במלחמת העצמאות]]}}
 
יפו, בה חיו לפני המלחמה כ- 90כ־90,000 תושבים ערבים, הייתה העיר הערבית הגדולה בישראל, ולה גבול ארוך למדי עם תל אביב וערים נוספות. עם פרוץ החלק הראשון של מלחמת העצמאות, יום אחרי [[כ"ט בנובמבר]], הותקפו שכונותיה ושכנותיה הדרומיות של תל אביב, [[רמת גן]], [[בת ים]], [[מקווה ישראל]], ושכונות מולדת וגרין שבפאתי [[חולון]] בירי צלפים, [[מקלע]]ים ומרגמות מעמדות של ערבים ביפו ובנותיה. ירי זה קטל במהלך 5 החודשים שעברו עד למבצע, עשרות יהודים ופצע מאות. הירי הצליח גם לשתק חלקים ניכרים מדרום תל אביב. אלפי פליטים יהודים, שנאלצו לנטוש את בתיהם, שוכנו במוסדות ציבוריים ובבתי-ספר. נוסף לנזקים אלה, נוכחות הכוחות הערבים והמתקפות ריקתו כוחות רבים של ההגנה והפלמ"ח שנדרשו לשם הגנת תל אביב והישובים הסמוכים.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1706 כיבוש יפו], אנציקלופדיה יהודית, דעת- לימודי יהדות ורוח, מכללת הרצוג- גוש עציון}}
 
ב-8 בדצמבר [[קרב שכונת התקווה|התקיפו]], כ-400 לוחמים ערביים, שיצאו מ[[סלמה (יפו)|סלמה]], בפיקודו של [[חסן סלאמה]] את [[שכונת התקווה]]. עד ינואר 1948, היוו הכפרים הערביים אשר ממזרח ליפו, [[אל ח'ירייה]], [[סקיה]], [[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]], [[יאזור]] וסלמה איום על התחבורה היהודית מתל אביב לחולון ומשם לירושלים ולמושבות הדרום בואכה [[נגב]]. התחבורה שבה והותקפה מ[[אבו כביר]] ו[[א-ריש]].{{הערה|{{דבר||3 ערבים נהרגו בתל א-ריש|1947/12/23|00110}}}} עקב כך הוסטה בינואר 48 התחבורה לנתיב חדש - [[דרך הביטחון]], בשולי השכונות הדרומיות של תל אביב (כיום [[דרך בן-צבי]]). דרך זו שימשה את תחבורת [[היישוב]] היהודי עד כיבוש האזור במבצע חמץ.
 
יפו לא יועדה להיות חלק מהמדינה היהודית על פי [[תוכנית החלוקה]], אלא מובלעת ערבית ונמל לשימוש המדינה הערבית. השיקול המדיני היה שלא לתקוף אזורים שנכללו במדינה הערבית המיועדת לפני סיום [[המנדט הבריטי]]. בנוסף, שהה ביפו כוח בריטי, אשר לא ידוע היה איך ינהג במקרה של התקפה יהודית. כוח זה גם שמר על דרך יפו-[[רמלה]] (כיום [[כביש 44]], בקירוב) פתוחה, דבר שמנע ניתוק מוחלט של יפו. לכך נוסף השיקול הצבאי שלא לתקוף את יפו חזיתית. במקום זאת הוחלט לכבוש את כל הכפרים הערביים המקיפים את יפו, המשמשים גשר וקשר לאזורים ערביים אחרים בארץ, בהתאם ל[[תוכנית ד']]. ההנחה הייתה שמצבה הגאוגרפי של העיר יחייבה להיכנע עם צאת הבריטים, לאחר שתמצא מכותרת, בשכנות לתל אביב הגדולה והמפותחת ממנה. זו הייתה מטרת מבצע 'חמץ', אשר קיבל את שמו עם התקרב חג ה[[פסח]] תש"ח. ואכן, כחיזוק לאותה הנחה, כבר בחודשי המלחמה הראשונים החלה נטישה של תושבי יפו.
[[קובץ:מפת מבצע חמץ.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מפת מבצע חמץ]]
{{הפניה לערך מורחב|תוכנית ד'}}
המצע למבצע "חמץ" הוצא על ידי המטכ"ל ב-22 באפריל, כחלק מ[[תוכנית ד']], שהתאפיינה בתפישה התקפית. במקור תוכנית ד' תוכננה להיפתח לאחר יציאת הבריטים ואולם ביצועה הוקדם. במסגרת תוכנית ד' החלו כוחות ה"הגנה", במחצית השנייה של אפריל, בסדרת קרבות להשתלטות על הערים המעורבות. בין 18 ו-19 באפריל נכבשה [[טבריה]], בין 21 ו-23 באפריל נכבשה [[חיפה]], ובין 20 ו-30 באפריל נערכו הקרבות בירושלים במסגרת [[מבצע יבוסי]].{{הערה|שם=אצל|[http://www.gal-ed.co.il/etzel/info/hi_show.aspx?id=45652 פתיחת מבצע "חמץ" של ה"הגנה"], מוזיאון האצ"ל בתש"ח}}
 
לאור ניסיון הקרבות הללו הוחלט בדרג המדיני והצבאי, כי גם במרחב תל אביב יש לערוך מבצע השתלטות על השטח. לנוכח התערבות כוחות צבא בריטיים מול כוחות ה"הגנה" בקרבות שיח' ג'ראח וברדאר (באזור ירושלים), הוחלט לבחור פעולה שלא תביא להתנגשות ישירה עם הצבא הבריטי, ולהימנע מהתקפה חזיתית על יפו.{{הערה|שם=אצל}}
מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה, בגוש רמלה-לוד, באמצעות השתלטות על שני הצירים המוליכים מיפו ותל אביב מזרחה:{{הערה|שם=אצל}}
* '''ציר צפוני - יפו- כפר שלם - שדה התעופה -והעיר לוד''' - על ידי כיבוש מחנה [[תל ליטוינסקי]] (תל-השומר), אלחייריה (מסובים), העיירה [[סלמה (יפו)|סלמה]] (כפר-שלם), [[סקיה]] (אור-יהודה), [[כפר עאנה]] (נווה-מונוסון), ו[[יהודיה (עבאסיה)|יהודיה]] (יהוד, שם שכנה מפקדתו של חסן מלאמה).
* '''ציר דרומי - יפו - אזור - בית דגן והמשך לכיוון רמלה''' - על ידי כיבוש העיירה [[יאזור]] והכפר [[בית דג'אן|בית דג'ן]].
 
ההנחה של פיקוד ה"הגנה" היתההייתה, כי ניתוק יפו מהעורף הערבי והטלת מצור עליה יביאו לנפילתה ללא קרב, לאחר הפינוי הבריטי, וכי אין טעם להסתבך בלחימה קשה בשטח בנוי, או בקרב עם הבריטים, כאשר קיימת חלופה טובה יותר. שיקולים אלה קבעו את העקרונות למבצע "חמץ" - טיהור השטח מכוחות אויב ב"גישה עקיפה", באמצעות כיבוש יעדים משניים, שבהם אין לבריטים עניין, שיביאו לכיתור ונפילת היעד העיקרי - יפו.{{הערה|שם=אצל}}
 
מטרה נוספות של המבצע, באמצעות כיבוש אותם יישובים, היו חיזוק הקשר בין צפון הארץ לדרומה, שכן כפרים אלה, אם כי לא ניתקו את הדרך, יצרו צוואר בקבוק מבחינה זו. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", "יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר" וכי אין לבצע [[ביזה]].{{הערה|שם=בני מוריס|[[בני מוריס]] '''1948''', עמוד 175}}
 
מטה "חמץ" תכנן את כיתור יפו בשני שלבים:
* בשלב ראשון תכבוש חטיבת "אלכסנדרוני" את השטחים הבאים: מחנה תל-ליטווינסקי והכפרים סאקיה וח'יריה, תוך ביצוע פעולת הסחה נגד ראש-העין. חטיבת "קרייתי" תטריד את סלמה ואת השכונות הצפון-מזרחיות של יפו (אבו כביר, גבעת בית המטבחיים שמדרום-מערב לה, וכביש יפו-רמלה בקטע המערבי שלו), והשכונה הדרומית (ג'באליה), ותתבסס בשטחים שייכבשו במרחבה. חטיבת "גבעתי" תכבוש את תל אלריש וסכנת-דרוויש ותפשוט על מטה הכוח הערבי ביפו (בית "ביבי" בצומת שדרות המלך ג'ורג' והכביש לג'באליה). בו בזמן המשיך האצ"ל בפעילות שלו בצפון יפו (מנשיה) והטריד את מרכזה בירי מרגמות 3 אינץ'.{{הערה|שם=אצל}}
* בשלב שני תכבוש חטיבת "אלכסנררוני" את סלמה, חטיבת "קרייתי" תחזיק בשטחים שנכבשו בשלב א' ותתבסס בשטחים שייכבשו במרחבה, וחטיבת "גבעתי" תכבוש את יאזור.{{הערה|שם=אצל}}
 
===הצד היהודי===
כמפקד המבצע התמנה [[דן אבן]], מפקד [[חטיבת אלכסנדרוני]].
18 כוחות משנה משלוש חטיבות - 'אלכסנדרוני', [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ו[[חטיבת קרייתי|קרייתי]] - נטלו חלק במבצע, ואלה מנו כ-1,600 חיילים. כן עמדו לרשות כוח 'ההגנה' ששה משוריינים. המבצע החל בלילה שבין ה-27 וה-28 באפריל.
 
ימים אחדים קודם המבצע הגיע לידי 'ההגנה' משלוח ראשון של תותחי 20 מ"מ, תותחי נ"מ אשר הוחלט להשתמש בארבעה מהם למטרות קרקעיות במבצע זה. כן כלל הנשק המסייע ארבע מרגמות שלושה אינץ', שלוש מרגמות [[דווידקה]] וארבעה מקלעים כבדים.
 
===הצד הערבי===
בסאקיה ובח'יריה היו כמה עשרות לוחמים מקומיים. בנוסף, כ-30 לוחמים מן החוץ תגברו את ח'יריה. גם בסלאמה וביאזור שהו כמה עשרות לוחמים מקומיים, ולאלה נוספו כ-50 לוחמים מן החוץ. [[תל א-ריש]], אשר חלש על מבואותיה המזרחיים של חולון, היה מבוצר היטב, והוחזק על ידי מספר כיתות של לוחמים ערבים. אלה צוידו, בין היתר, במספר מקלעים ובמרגמות שני אינץ'. מספרם הכולל של הלוחמים הערבים ביפו ובסביבתה עמד על כמה מאות, ובתוכם גדוד של [[צבא ההצלה]] בפיקודו של מישל עיסא, ובו כ-300 לוחמים, אשר ממש לפני המבצע, הסתננו אל יפו, ולרשותם שלושה משוריינים ושני תותחי 75 מ"מ. אלה האחרונים הוצבו ביאזור והפגיזו את דרום תל אביב, תוך שהם גורמים למספר אבדות. עם בואו, עיסא נטל את הפיקוד על יפו וסביבתה. המפקד אותו החליף, נאג'ם אל-דין, סירב לקבל את מרותו, ועזב את יפו עם מספר דומה של לוחמים.
 
==אירועים לפני המבצע==
===כיבוש מחנה תל ליטוינסקי (תל השומר) על ידי חטיבת אלכסנדרוני===
המחנה הצבאי הבריטי ב[[תל ליטוינסקי]] היווה נקודת מפתח חיונית. המחנה שלט על דרך לוד שעברה מדרום לו וחיברה את יפו-סלמה-חיריה-כפר ענא ויהודיה, ושימשה עורק תחבורה חיוני לכפרים הערביים ששכנו לאורכו. המחנה היה סמוך ליישובים היהודיים באזור: רמת גן, בני ברק, כפר אז"ר וקיבוץ אפעל. היה חשש כי העברת המחנה הבריטי לידי הערבים, עלולה
הייתה להוות איום ממשי על כל יישובי גוש דן. עם התקרב מועד הפינוי הבריטי מהארץ, החלו הערבים להכניס למחנה מספר רב של חמושים במסווה של עובדים. הללו היו מתושבי הסביבה וכן אנשיו המאומנים של [[חסן סלמה]] מפקד הכוחות הערבים במחוז לוד. הדבר בוצע בהעלמת עין של הבריטים.{{הערה|שם=אלכסנדרוני|[https://www.alexandroni.org/litwinski/ כיבוש מחנה תל ליטוינסקי (תל השומר)], אתרה של חטיבת אלכסנדרוני}}
 
התנהגות זו של הבריטים עוררה את דאגת פיקוד חטיבת אלכסנדרוני, כי הבריטים ימסרו את המחנה לערבים והתברר כי זו אכן כוונתם. בעקבות כך יצא אל המחנה סיור של אנשי גדוד 33 של החטיבה, במסווה של עובדי [[חברת חשמל]] כדי לאסוף מודיעין ולאכין תוכנית לכיבושו. ב-15 באפריל 1948, נכנסו כוחות של גדוד 33 בסדר גודל של פלוגה, בפורצם את גדרות המחנה מכיוון כפר אז"ר. בשעת הצהריים התקבלו ידיעות על ריכוזים גדולים של כוחות ערבים שעלולים לבוא לסיוע. פלוגה ב' מגדוד 32, הגיע לסייע לכוח במקום. הקרב, שהתנהל מבית לבית, נמשך כל היום. תגבורת של ערבים שהגיעו למקום נפגעה מאש כוחותינו והתפזרה. המחנה הגדול נכבש, פרט למובלעת צרה בדרום, שנכבשה מאוחר יותר, במבצע "חמץ". במהלך הקרב נהרגו שלושה לוחמים עבריים וכחמישים ערבים.{{הערה|שם=אלכסנדרוני}}
 
===התקפת האצ"ל על יפו===
{{ערך מורחב|התקפת האצ"ל על יפו}}
כוחות האצ"ל תקפו ב-25 באפריל את יפו, הכוחות ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הערבים שגובתה בעזרה צבאית של כוחות בריטיים. האצ"ל הצליח לכבוש את שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], אשר הוותה 'אצבע' הבולטת לתוך תל אביב.
 
לאחר הכיבוש, האצ"ל נדרש על ידי הבריטים לפנות את השכונה, ובמשא ומתן בין האצ"ל לבין 'ההגנה' והבריטים סוכם, כי 'ההגנה' תכנס לשכונה, הבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם, והם יפרידו בין היהודים לערבים. בעקבות התקפת ה[[אצ"ל]], גברה מאד הנטישה של תושבי יפו והכפרים, אשר נמשכה עד ל-[[13 במאי]] [[1948]].
===חטיבת 'אלכסנדרוני' וכיבוש אל-ח'ירייה סלמה===
[[קובץ:סיפור כיבוש מחנה תל השומר במלחמת העצמאות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיפור קרב הכיבוש של מחנה תל השומר במלחמת העצמאות, באנדרטת חטיבת אלכסנדרוני, בית החולים תל-השומר]]
חטיבת אלכסנדרוני הייתה הזרוע הצפונית של המלקחיים שנועדו לכתר את יפו, ומשימתה בשלב הראשון הייתה לנתק את הכביש סלמה-יהודיה על ידי כיבוש הכפרים חיריה וסקיה ([[אור יהודה]] של היום). לאחר השלמת כיבוש החלק הדרומי של מחנה [[תל ליטוינסקי]] שחלקו הצפוני נכבש כבר ב-[[14 באפריל]] [[1948]]. משימותיה של חטיבת אלכסנדרוני הוכתרו בהצלחה, והתקפות הנגד הערביות מכיוון סלמה ו[[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]] נהדפו.
 
ב-25 באפריל כבשו חיילי אלכסנדרוני את הכפרים [[כפר עאנה|עאנה]] (בן כ-3000 תושבים) ו[[סאקיה]] (1000 תושבים).
ב-[[28 באפריל]] כבש גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני את הכפר [[אל-ח'ירייה]]. לפי ההיסטוריון [[בני מוריס]], הכפר נכבש ללא קרב, ותושביו "החלו לנוס בבהלה ברגע שטורי ההגנה קרבו או שמטחי האש שלה פגעו בכפרים". עוד כותב מוריס כי בהתקפה נהרגו ארבעה גברים ושלוש נשים מתושבי אל-חירייה, וכי שני גברים נוספים הוצאו להורג מיד לאחר הכיבוש באשמת הריגת איש "הגנה". אנשי הכפר נלקחו כולם כשבויים, ובהמשך שוחררו הנשים והילדים מתחת לגיל 11. לפי מוריס פנו תושבי הכפר לכוחות ההגנה בבקשה לחזור לביתם תוך נכונות "לקבל על עצמם את מרות השלטון היהודי", אך כפי הנראה בקשתם נדחתה.
 
סלמה היה היישוב הערבי הגדול ביותר שנכבש במבצע, כאשר במקור התגוררו בו מעל 6,730 תושבים. כבר בדצמבר 1947 ביצעו כוחות של חטיבת גבעתי וה[[פלמ"ח]] תקיפה כושלת על סלמה שכונתה "מבצע יהושע". בחודשים שלאחר מכן בוצעו תקיפות נוספות של "ההגנה" על סלמה, כמו למשל [[מבצע נזלת]]. במשך תקופה זו המשיכו ערביי סלמה לירות לעבר שכונות יהודיות{{הערה|{{דבר||ההגנה התקיפה מרכזי פורעים בסלמה|1948/01/02|00106}} {{ש}} {{דבר||גוש דן עומד איתן במערכת היישוב|1948/01/19|00302}}}}. באפריל [[1948]] נערכו שתי התקפות נוספות של "ההגנה" על סלמה, שבעקבותיהן התגבר זרם התושבים הנמלטים מהעיירה. ב-[[28 באפריל]] החלה [[חטיבת קרייתי|חטיבת "קרייתי"]] של ההגנה להטריד את סלמה מכיוון מערב. בעקבות פעילות "ההגנה" נמלטו תושבי הכפר ומגיניו לעבר יפו.
 
בליל ה-29 באפריל תקפו יחידות של [[חטיבת אלכסנדרוני]] את העיירה משני כיוונים שונים - כוח אחד נע מכיוון אל-ח'ירייה מערבה וכוח נוסף יצא מכיוון שכונת התקווה מזרחה, הכוחות התוקפים מצאו את סלמה ריקה מבני אדם וכבשו אותה.{{הערה|שם=סלמה ויעזור|1={{דבר||סלמה ויעזור נכבשו|1948/05/02|00207}}}}.
 
יחידת המורכבת מסיירים ומחבלנים פשטה על הגשר שעל [[נחל איילון]], פוצצה אותו וכך נותקה יפו מכיוון מזרח.
===חטיבת 'גבעתי' בקרב תל א-ריש===
[[קובץ:Tel Giborim pillbox.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הפילבוקס בתל גיבורים (תל א ריש)]]
בלילה, אור ליום ה-[[28 באפריל]], תקף כוח מקובץ של גדוד 52 של [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]], בפיקודו של [[יעקב פרי (פרולוב)]], את [[תל א-ריש]]. שממנו ירו הערבים על [[חולון]]. הערבים ניצלו את יתרון הגובה של תל א-ריש, שחלשה על סביבותיה מרום 44 מטרים, והציבו עליה שני [[מקלע כבד|מקלעים כבדים]] מדגם [[שפנדאו]]. בנוסף, בראש התל הייתה עמדת [[פילבוקס]] מבוצרת. מטרת תקיפת המקום הייתה לפוצץ את הפילבוקס. [http://www.palmach.org.il/memorial/fighterpage/?itemId=6288]
 
היציאה של הכוח מ[[מקווה ישראל]] התעכבה כיוון שלא הוכנה מראש פרצה בגדר לשם כך. ההודעה על האיחור ביציאה לא הגיעה לתותחנים. אלה פתחו באש בשעה המקורית, וכך אבד יתרון ההפתעה. ההתקפה החלה בשעה 02:00 והתל נכבש במהרה ללא התנגדות ממשית. כוח חסימה שנועד למנוע הגעת תגבורות ערביות, לא מנע מן הערבים להתרכז לצורך התקפה. אלה, לוחמים מ[[צבא ההצלה]], רוב גדודו של עיסא, התקדמו בשני צירים בחיפוי משוריין, והחלו מיד בהתקפת נגד חזקה על הכוחות שלא התבצרו כיאות. המגינים הופתעו, עד מהרה המפקדים איבדו שליטה על כוחותיהם, ושני משוריינים שנשלחו לעזרה, קצרה ידם להושיע. הפקודה לא הגיעה, כנראה, עד לאנשי העמדה הקדמית ואנשיה נהרגו בקרב. [http://www.palmach.org.il/memorial/fighterpage/?itemId=6288] כוח [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] נאלץ לסגת לכיוון [[מקוה ישראל]] באבידות כבדות - 36 הרוגים, מתוכם שבעה נעדרים, וכ-100 פצועים{{הערה| בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת הנעדרים}}. לכוחות הערבים היו בקרב 30 הרוגים ו-62 פצועים.
 
===כיבוש יאזור בידי לוחמי 'גבעתי'===
[[קובץ:Holon-S-704.jpg|ממוזער|קבר שייח' אל-קטנאן]]
העיירה [[יאזור]] השתרעה על פני שטח של 11,800 דונם ואוכלוסיית המקום לפני המלחמה עמדה על כ-4,000 תושבים. החל מדצמבר 1947 היו תקריות שונות במקום, תושבי העיירה ירו על כלי רכב יהודים שחלפו במקום ואילו כוחות אצ"ל והגנה תקפו אותה. ב-14 בפברואר תקפו כוחות גבעתי ביאזור במסגרת פעולת יאזור ב[[מבצע יונה]] (ע"ש יונה רסין) ופוצצו מספר מבנים. ב-20 בפברואר תקפו כוחות ה"הגנה" והפלמ"ח את מפקדת אנשי חסן סלאמה ביאזור.
 
במהלך מבצע חמץ, ב-[[30 באפריל]] [[1948]] נכנס ליאזור כוח של חטיבת גבעתי וכבש אותה ללא התנגדות ממשית .{{הערה|{{דבר||שם=סלמה ויעזור נכבשו|1948/05/02|00207}}}} הבריטים לא השלימו עם תפיסת יאזור על ידי היהודים מחשש לפגיעה בתנועה ל[[יפו]]. הם הגישו [[אולטימטום]] לנסיגת כוחות גבעתי מיאזור ואיימו בהפגזה. לבסוף הוסכם שהכוחות ישארו ביאזור ורק שורת הבתים לאורך הכביש תשאר באחריות בריטית.{{הערה|{{דבר||בלחץ הצבא פונה חלק מיאזור|1948/05/04|00118}}}} כך היה עד לפנוי הבריטים מארץ ישראל, עם זאת מוכתר הכפר ביקש להתיר לפועלים חקלאיים לחזור לכפר ולעבד את האדמה.{{הערה|{{המשקיף||מוכתר יאזור מבקש מה"ההגנה" רשות להביא לכפר‭לכפר" ‬פועליםפועלים חקלאיים|1948/05/09|00430}}}} עם כיבוש המקום נטשו התושבים את יאזור ורובם ברחו למחנה הפליטים ב[[רפיח]].{{הערה|{{מעריב|מנחם תלמי|פגישה עם מכרים וותיקים - עם תושבי יאזור ויפו במחנות הפליטים ברצועה|1956/11/30|00600}}}}
 
צעדים אלה גרמו לכך שלמרות הכישלון בתל א-ריש, בכל זאת הודק המצור על יפו גם בגזרת 'גבעתי'.
המבצע הביא להסרת האיומים המידיים על תל אביב. כוחות 'ההגנה' בתל אביב, אשר השתחררו מעול ההגנה על עירם וסביבתה, יכולים היו להתפנות למשימות בחלקי הארץ השונים, ולכך נודעו השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת.
 
השפעה חשובה נוספת הייתה הידוק המצור על יפו ויצירת התנאים לנפילתה. כמו כן גרם המבצע למנוסה של עשרות אלפי ערבים מיפו והכפרים שהקיפו אותה.
 
===מצור על יפו, בריחת תושבים וכניעת העיר===
ההנחת המבצע הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שיגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים והנחה זו התממשה. ב-[[30 באפריל]] הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. רוב מוחלט של תושבי העיר הערבים נמלטו ממנה.
 
המבצע הוביל לבריחת רוב התושבים הערבים של יפו. כדי למנוע את עזיבת התושבים, הטילה "הועדה הלאומית הערבית" ביפו מס מיוחד על היוצאים. לאחר שהעזיבה לא קטנה, איימה המליציה העירונית בהחרמת רכוש העוזבים ואף בעונש [[מוות]]{{הערה| יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 146}}. למרות זאת רוב תושבי העיר נמלטו דרך הנמל והפליגו בעיקר ל[[ביירות]] ול[[עזה]]. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד, 1400 מהם גברים, מכל שכבות החברה{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 404}}.{{הערה|במוזיאון האצ"ל מעריכים את האוכלוסייה המקורית של העיר ב-90 אלף תושבים}}
אלפי תושבים אחרים עזבו את הכפרים והעיירות שהקיפו את יפו. חלק מהישובים נהרסו וחלקם יושבו בהמשך על ידי עולים יהודים.
 
התקדמות ההגנה וכיבוש סלמה ויאזור גרמה לנטישת כפרים נוספים באזור.
 
עם נפילת יאזור נטשו הערבים גם את [[בית דג'אן]], בו התגוררו לפני המלחמה כ-3,000 תושבים. בסוף אפריל 1948 עברו אלה, בחסות המשטרה הבריטית, ל[[רמלה]], ונטישתם הושלמה ב-1 במאי.{{הערה|שם=גלבר|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 108, 163, 176 ו-291}}{{הערה|{{דבר||מנוסת בהלה של הערבים באזור יפו נמשכת|1948/05/02|00401}}}}. הכפר נכבש ב-15-14 במאי 1948 על ידי חטיבת 'קרייתי'. על אדמות הכפר הוקמו בהמשך היישובים [[בית דגן]], משמר השבעה, גנות, חמד וכן מספר שכונות של [[ראשון לציון]].
 
עם נפילת יאזור נטשו הערבים גם את [[בית דג'אן]], בו התגוררו לפני המלחמה כ-3,000 תושבים. בסוף אפריל 1948 עברו אלה, בחסות המשטרה הבריטית, ל[[רמלה]], ונטישתם הושלמה ב-1 במאי.{{הערה|שם=גלבר|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 108, 163, 176 ו-291}}{{הערה|{{דבר||מנוסת בהלה של הערבים באזור יפו נמשכת|1948/05/02|00401}}}}. הכפר נכבש ב-15-14 במאי 1948 על ידי חטיבת 'קרייתי'. על אדמות הכפר הוקמו בהמשך היישובים [[בית דגן]], משמר השבעה, גנות, חמד וכן מספר שכונות של [[ראשון לציון]].
בדיווח מ-30 באפריל נמסר כי תושבי [[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]], כפר גדול בן כ-5,600 תושבים, עזבו את הכפר.{{הערה|{{דבר||מנוסת הבהלה של הערבים מאזור יפו נמשכת|1948/05/02|00401}}}}{{הערה|[[בני מוריס]], '''[[לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949]]''' {{אנגלית}}, עמ' 217. ניתן לצפייה ב[[גוגל ספרים]]: http://books.google.co.il/books?id=uM_kFX6edX8C&printsec=frontcover&dq=benny+morris&q=&hl=en#v=onepage&q=benny%20morris&f=false}} הכפר נכבש מאוחר יותר ב[[מבצע דני]] ב-10 ביולי 1948. על חורבות הכפר הוקמה העיר [[יהוד]], ואדמותיו סופחו גם ליישובים סביון, מגשימים, גני תקוה וגני יהודה.
 
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://moreshet-map.org.il/step-2/%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2מבצע-%D7%97%D7%9E%D7%A5חמץ-%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9וכיבוש-%D7%99%D7%A4%D7%95יפו/ מבצע חמץ וכיבוש יפו], אתרי מלחמת העצמאות, האתר מציג בטקסט ועל גבי מפה את אתרי מלחמת העצמאות, כפי שמופו על ידי מחלקת היסטוריה של צה"ל בשנת 1954.
* [https://www.alexandroni.org/hamez/ מבצע חמץ – כיבוש אזור אור יהודה], אתרה של חטיבת אלכסנדרוני
* [https://www.alexandroni.org/salame/ הפשיטה על סלמה], אתרה של חטיבת אלכסנדרוני
;תמונות:
* [[בוריס כרמי]], [http://meitarcollection.co.il/209673 עמדות של ההגנה בשכונת שפירא בתל אביב בגבול יפו], אוסף מיתר, 29.11.1947
* בוריס כרמי, [http://meitarcollection.co.il/211131 אוהלים של מפוני יפו], עקורים יהודים מיפו בכפר הערבי [[סומייל]], לימים במרכז תל אביב, אוסף מיתר, 01.12.1947
* בוריס כרמי, [http://meitarcollection.co.il/209753 חברי האצ"ל בעמדות בגבול יפו], אוסף מיתר, 01.01.1948
* בוריס כרמי, [http://meitarcollection.co.il/209743 חברי ההגנה בעמדות בגבול יפו], אוסף מיתר, 01.01.1948