דאבת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Raistlin8r (שיחה | תרומות) מ עיצוב |
מ ויקיזציה |
||
שורה 2:
|כיתוב=מיקום הנקודות הרגישות
}}
'''דָּאֶבֶת''' או '''דָּאֶבֶת השרירים''' הוא השם העברי ל'''פיברומיאלגיה''' (באנגלית: '''Fibromyalgia'''), המכונה גם FMS ([[ראשי תיבות]] של '''F'''ibro'''m'''yalgia '''S'''yndrome), היא [[תסמונת]] מוכרת תחת שמות שונים ונחקרת מאז תחילת המאה ה-19. המונח "פיברומיאלגיה" הוטבע בשנת [[1976]] והוא [[הלחם בסיסים|הלחם]] שמשמעו [[כאב]]ים ב[[שריר]], כולל ב[[רקמת חיבור|רקמות החיבור]] הסיביות שלו. המונח מורכב מהמילה ה[[לטינית]] fibra, שמשמעה [[סיב]], יחד עם נגזרות של המילים ה[[יוונית|יווניות]] mys -μυς שריר ו-algos άλγος - כאב.
הדאבת מוגדרת כ[[תסמונת]] המתאפיינת בקבוצת תסמינים אופיינית, או כמחלה ([[ארגון הבריאות העולמי]], 1992), מקבוצת המחלות ה[[ראומטולוגיה|ראומטיות]]. ה[[תסמין|תסמינים]] והסימנים העיקריים שלה הם כאבים שריריים מפושטים באזורים רבים בגוף, רגישות כואבת במישוש לוחץ בנקודות מסוימות (tender points), בדרך כלל [[סימטריה|סימטריות]], בגוף, קפאון מסוים בתנועות בקימה בבקרים, [[
==מאפייני התסמונת==
שורה 19:
==תפוצה==
לפי מחקרים שונים התסמונת נפוצה מאוד וסובלים ממנה בין 2% ל-4% מכל קבוצת מדגם, ללא השפעות סוציו אקונומיות, אתניות או תרבותיות. מאפיין בולט קשור במינם של הלוקים בתסמונת. כיום נהוג להעריך כי 95% מהלוקים בתסמונת הן [[אישה|נשים]]. מדובר בנתון משמעותי עד כדי דרמטי. בנתון זה לבדו יש כדי להעלות השערה שמעורב מרכיב גנטי של [[
==גורמים אפשריים==
לא ידוע כיצד נגרמת התסמונת. לעומת זאת ידוע כי קיימת נטייה משפחתית לחלות בפיברומיאלגיה, ומחקרים שונים מצאו סמנים גנטיים הרומזים כי ה[[תורשה]] משחקת תפקיד בפתוגנזה של התסמונת. בימים אלו נערכים מחקרים גנטיים במטרה לזהות את ה[[גן (ביולוגיה)|גנים]] המעורבים, אולם מסתמן כי אין גן יחיד אשר אחראי להתפרצות התסמונת, אלא קיימת נטייה גנטית אשר מופעלת בתנאים סביבתיים מתאימים.
טראומות גופניות ובמיוחד חבלות צוואריות, נמצאו קשורות מבחינה סטטיסטית לעליית סיכון של התפרצות התסמונת. גם טראומות נפשיות פתאומיות (מוות של קרוב, מצבי דחק קיצוניים וכו') ומחלות זיהומיות (בעיקר ארוכות וקשות) כגון "[[מונונוקלאוזיס זיהומי|מחלת הנשיקה]]", עשויות להוות טריגר להתפרצות פיברומיאלגיה.
במקרים רבים התסמונת מתפתחת ללא גורם ברור.
אין הסכמה רחבה לגבי המנגנון אשר גורם לתסמונת. קיימות תאוריות רבות הקושרות את הסימפטומים הנלווים לתופעות פיזיולוגית כגון חסרים [[הורמון|הורמונליים]]. כמו כן יש הקושרים את הסימפטומים לתופעות פסיכולוגיות, וטוענים שמקורם של הסימפטומים הפיזיים הוא נפשי. הספרות המדעית חלוקה בנושא ועל כן גם הטיפולים המתאימים שונים, בהתאם לבעיה הגורמת למחלה.
===מצב "היפומטבולי"===
על פי התאוריה [[מטבוליזם|המטבולית]], פיברומיאלגיה נגרמת כתוצאה ממצב "היפומטבולי", כלומר מצב של [[מטבוליזם|חילוף חומרים]] נמוך. מצב זה נובע משימוש לא תקין ב[[הורמון]] [[בלוטת התריס]], אשר אחראי על קצב המטבוליזם בגוף. לפי התאוריה, ייתכן ש[[בדיקת דם|בדיקות הדם]] של בלוטת התריס תהיינה תקינות, אולם עדיין הגוף לא ינצל באופן מיטבי את ההורמון שנמצא בדם. הדבר ייתכן עקב תקלה בקולטנים של ההורמון בתאים, אשר צריכים לקלוט אותו ולהשתמש בו. כמו כן, לפי התאוריה, בחלק מן החולים קיימת גם בעיה בהמרת ההורמון [[תירוקסין|T4]] של בלוטת התריס, שהוא ההורמון הלא פעיל, אל ההורמון הפעיל [[תריודוטירונין|T3]], ומשום שלא מגיע מספיק T3 לתאים, נוצר גם כן מצב של מטבוליזם נמוך. התאוריה נתמכת בהשוואת הסימפטומים (אשר בעיקרם דומים\זהים) בין שתי התסמונות, בטמפרטורת גוף נמוכה המעידה על מצב היפומטבולי בחולי פיברומיאלגיה, במחקרים המציגים שכיחות גבוהה של הפרעות בבלוטת התריס בחולי פיברומיאלגיה, ובמחקרים בהם נוסה הטיפול בהצלחה בחולים.
{{הערה|שם=metab1|1=Lowe JC, Yellin J, Honeyman-Lowe G. Female fibromyalgia patients: lower resting metabolic rates than matched healthy controls. Med Sci Monit. 2006 Jul;12(7):CR282-9. Epub 2006 Jun 28. {{PMID|16810133}}.}}
{{הערה|שם=metab2|1=Garrison RL, Breeding PC. A metabolic basis for fibromyalgia and its related disorders: the possible role of resistance to thyroid hormone. Med Hypotheses. 2003 Aug;61(2):182-9. {{PMID|12888300}}.}}
שורה 35:
===מחסור בהורמון קורטיזול בבלוטת יותרת הכליה===
לאורך השנים בוצעו מחקרים רבים על תפקוד [[בלוטת יותרת הכליה]] בחולים בפיברומיאלגיה ו[[תסמונת התשישות הכרונית|תסמונת העייפות הכרונית]]. ההתמקדות הייתה ב[[הורמון]] החשוב ביותר, [[קורטיזול]]: נמדדו רמות קורטיזול ב[[דם]] וב[[שתן]], תחת תנאים שונים. השוו רמות קורטיזול בין קבוצות של חולים לקבוצות ביקורת במספר דרכים שונות. ברוב המכריע של המחקרים נמצא הבדל מובהק סטטיסטית המראה כי בממוצע, רמות הקורטיזול בחולים נמוכות יותר. כמו כן, ניסו במחקרים רבים לתת טיפול בקורטיזול לחולים, עם תוצאות מעורבות ומנוגדות בחלק מהמחקרים, ללא מסקנות חד משמעיות. בסקירה של כל המחקרים הללו שפורסמה בעיתון Journal of Chronic Fatigue Syndrome הוסקה המסקנה שקיימת בחלקם של החולים בתסמונת התשישות הכרונית וגם בחולי פיברומיאלגיה הפרעה בציר ה-HPA (ציר ההפיתלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה) אשר גורמת לייצור מופחת של קורטיזול ([[תת פעילות בלוטת יותרת הכליה|היפואדרנליזם]]), והוצע לתת טיפול לתקופת ניסיון. עם זאת לא הובהרה הסוגיה האם מדובר בגורם למחלה או תוצאה הנגרמת עקב המחלה.
{{הערה|שם=Holtorf|1=Kent Holtorf, [http://www.hormoneandlongevitycenter.com/nss-folder/pictures/JOURNAL_CFSF.pdf Diagnosis and Treatment of Hypothalamic-Pituitary-Adrenal (HPA) Axis Dysfunction in Patients with Chronic Fatigue Syndrome (CFS) and Fibromyalgia (FM)], Journal of Chronic Fatigue Syndrome 14:3 2008}}
שורה 41:
===סיבות פסיכולוגיות===
הוצעה [[השערה (מדע)|היפותזה]], אשר לפיה הקיום של מספר [[הפרעה נפשית|הפרעות פסיכולוגיות]] יחדיו יכול לתרום להתפתחות התסמינים האופייניים ל[[תסמונת]], במקרה זה [[תסמונת המעי הרגיז]]. כדי לבדוק את ההיפותזה בוצעה סקירה של כל המאמרים שפורסמו בנושאים אלה. נמצא שקיימת קורלציה גבוהה בין [[דכדוך|דיכאון]], [[חרדה]], והפרעות פסיכיאטריות לבין הפרעות ב[[מערכת העיכול]]. נמצא שקיימת [[מתאם|קורלציה]] גבוהה בפיברומיאלגיה, אשר בה 49% סובלים מתסמונת המעי הרגיז, תסמונת התשישות הכרונית (51%), ועוד מחלות. על פי כותב המאמר, תוצאות הסקירה מרמזות על כך שקיים גורם משותף לביטוי של תסמונת המעי הרגיז בכל המחלות, והוא כנראה פסיכולוגי. הוא טוען שכל הפרעה פיזיולוגית כזו נובעת משילוב של ביטוי של גורמים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים.{{הערה|1=Whitehead WE, Palsson O, Jones KR, Systematic review of the comorbidity of irritable bowel syndrome with other disorders: what are the causes and implications? Gastroenterology 122:4, p.1140-56 2002. {{PMID|11910364}}}}
כמו כן נמצא קשר בין [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית]] (PTSD) לתסמונת הפיברומיאלגיה.
{{הערה|1=Amital D, Fostick L, Polliack ML, Segev S, Zohar J, Rubinow A, Amital H (Nov 2006). "Posttraumatic stress disorder, tenderness, and fibromyalgia syndrome: are they different entities?". J Psychosom Res 61 (5): 663–9.}}
שורה 52:
doi:10.1016/S0924-9338(00)00397-7. {{PMID|10954873}}.
}}
כמו כן נמצא שמתח שכזה, יכול לגרום לתת-פעילות ב[[בלוטת יותרת הכליה]] שהיא אחד החשודים כגורמים לפיברומיאלגיה. במקרה שכזה ייתכן שהמתח שגרם לתת הפעילות יאובחן בטעות כתסמונת פסיכיאטרית, אף על פי שהוא יכול להגיב טוב לטיפול בהורמון הטבעי קורטיזול. נמצא שהסימפטומים של מחסור בקורטיזול מאוד דומים לאלה של [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית|תסמונת פוסט טראומטית]] ותסמונות דומות ולכן קשה להבחין ביניהם. כמו כן האבחנה של מחסור בקורטיזול כמעט ואינה נשקלת בסיטואציות שכאלה.{{הערה|1=Schuder SE. Stress-induced hypocortisolemia diagnosed as psychiatric disorders responsive to hydrocortisone replacement. Ann N Y Acad Sci. 2005 Dec;1057:466-78. {{PMID|16399913}}.}}
===רגישות לחומרים===
דו"ח מקרה (case report) בודד משנת 2001 דיווח על הפוגה מלאה או כמעט-מלאה של תסמיני הדאבת בארבע מטופלות שקיבלו על עצמן משטר-תזונה נטול [[מונוסודיום גלוטמט|מונוסודיום גלוטומט]].{{הערה|1=
Relief of fibromyalgia symptoms following discontinuation of dietary excitotoxins. Ann
Pharmacotherapy. 2001 Jun;35(6):702-6. {{PMID|11408989}}.
}} מאז לא פורסמו מחקרים נוספים התומכים באפשרות לזיקה בין חומצה גלוטמית לבין דאבת, או מסבירים אותה.
בדו"ח מקרה אחר משנת 2008 על אישה שנהגה לשתות כשמונה ליטרים של [[תה]] חזק ביום במשך 37 שנים ברציפות, נמצא כי תסמיני הדאבת ממנה סבלה האישה נבעו מהרעלת [[פלואוריד]] ([[פלואורוזה|פלואורוזיס]]). ריכוז הפלואור בדמה היה גבוה בכחמישים אחוז מהרף התקין העליון וצריכת הפלואור היומית שלה הוערכה בכ-47.3 מ"ג, מהם כ-35 מ"ג פלואור שמקורם בתמצית התה.{{הערה|1=Whyte MP, Totty WG, Lim VT, Whitford GM. Skeletal fluorosis from instant tea. J Bone Miner Res. 2008 May;23(5):759-69. {{PMID|18179362}}.}} מאז לא דווח על מקרים של הרעלת פלואור שהתפרשה כדאבת בקרב אנשים שצרכו תה או משקאות אחרים בשיעורים מקובלים.
===גורמים גנטיים וסביבתיים===
הוצעה [[השערה (מדע)|היפותזה]], לפיה גורמים גנטיים וסביבתיים יחדיו יוצרים אינטראקציה הגורמת לפיתוח הסימפטומים האופייניית לתסמונות. אלה לטענת הכותב נגרמים על ידי כשל בתפקוד [[מערכת העצבים המרכזית]], הכוללת את ציר ה-HPA, את המסלולים היוצרים כאב, ואת [[מערכת העצבים האוטונומית]]. תקלות אלה גורמות לתקלות בתפקוד [[מערכת החיסון]], אשר לפי ההיפותזה הן התוצאה ולא הגורם למחלה.{{הערה|1=Clauw DJ, Chrousos GP. Chronic pain and fatigue syndromes: overlapping clinical and neuroendocrine features and potential pathogenic mechanisms. Neuroimmunomodulation. 1997 May-Jun;4(3):134-53. {{PMID|9500148}}.}}
במחקרים שבחנו את תסמונת הפיברומיאלגיה במשפחות, נמצא שבמשפחות מסוימות נפוצה יותר התסמונת, ולכן הדבר מרמז על קשר תורשתי לפיברומיאלגיה.
שורה 76:
קיימים מקרים ספורים של חולים שטוענים כי החלימו מהתסמונת ואולם, מרבית דיווחי השפור (שאינם רבים) מתארים שיפור בהתמודדות עם תסמיני הפיברומיאלגיה ולאו דווקא החלמה.
פרוטוקול הטיפול הרפואי בפיברומיאלגיה מציע תרופות המיועדות להקל על הכאב והמלצה על פעילות גופנית מבוקרת. [[טיפול קוגניטיבי-התנהגותי|טיפול קוגניטיבי התנהגותי]] מומלץ גם הוא במטרה לאפשר התמודדות טובה ויעילה יותר עם המצב הפתולוגי.
בשל יעילותו המוגבלת של הטיפול הקונבנציונאלי, פונים חולים רבים לטיפולים שאינם מקובלים עדיין על הקהילה הרפואית - מטיפולים משלימים, דרך שינויי תזונה ונטילת [[תוסף תזונה|תוספי מזון]], [[קנאביס רפואי]], [[תרופה|תרופות]] ועד ל[[כירורגיה|ניתוחים]].
שורה 108:
[[קובץ:Triiodothyronine.svg|שמאל|ממוזער|180px|המבנה הכימי של T3]]
הטיפול המטבולי מתאים לתאוריה על פיה פיברומיאלגיה נובעת מהתנגדות ל[[הורמון]] [[בלוטת התריס]], ושימוש לקוי בהורמון. מאחר שעל פי התאוריה, הקולטנים של הורמון בלוטת התריס בתאים אינם מצליחים להשתמש כראוי בהורמון בדם, הפתרון שהוצע הוא טיפול במינונים גבוהים מאוד של הורמון בלוטת התריס. זאת למרות שייתכן שעל פי בדיקות הדם של בלוטת התריס, הכל תקין. על פי התאוריה, טיפול בהורמון T4 בלבד כפי שמקובל כיום אינו מתאים, משום שבמקרים רבים ההורמון אינו מומר באופן תקין להורמון הפעיל [[תריודוטירונין|T3]]. לכן מוצע טיפול בעזרת ההורמון T3 בלבד, בעלייה הדרגתית מאוד אך המגיעה למינונים גבוהים (75–150 מק"ג).
הטיפול נקרא "טיפול מטבולי" משום שבנטילת ההורמון של בלוטת התריס, בעצם כופים על הגוף קצב מטבולי גבוה יותר. כדי שיעמוד בקצב שנכפה עליו, מומלץ לשלב בתוכנית הטיפול [[תזונה]] נכונה, [[פעילות גופנית]] וטיפול בתוספים שונים (כמו [[מולטיויטמין]], קומפלקס [[ויטמין B]], ו[[חומצות שומן אומגה 3|אומגה 3]]). כל אלה חיוניים כדי שהגוף יעמוד בדרישות המטבוליות שמציב הקצב המטבולי החדש שנוצר.
נערך מחקר שבו השתתפו 77 חולות פיברומיאלגיה אשר בלוטת התריס שלהם תקינה על פי הבדיקות. הן קיבלו [[טיפול הורמונלי]] בהורמון T3 ובנוסף קיבלו הנחיות לשינוי באורח החיים ובתזונה. 58 (75%) דיווחו על שיפור מהטיפול, ובנוסף נמצא שיפור במדדי הכאב. מתוך אלה שדיווחו על שיפור, 23 (40%) דיווחו שלא נשארו סימפטומים של המחלה, 21 (36%) דיווחו על סימפטומים קלים שנשארו, 11 (19%) דיווחו על סימפטומים בינוניים, ו-3 (5%) דיווחו על סימפטומים קשים שנשארו.
{{הערה|שם=metab1}}
שורה 118:
[[קובץ:Cortisol2.svg|שמאל|ממוזער|180px|המבנה הכימי של קורטיזול]]
ב[[מרץ]] [[2008]] פורסם מאמר בכתב העת המדעי Journal of Chronic Fatigue Syndrome.
לטענת המאמר, חולים בפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית סובלים ברובם המוחלט (קרוב ל-100%) מ[[תת פעילות בלוטת יותרת הכליה|היפואדרנליזם]] (תת-פעילות של בלוטת יותרת הכליה), אשר לא ניתן לאבחנה בבדיקות הדם הדינאמיות המקובלות. לטענתו, הם יכולים לשפר רבות את מצבם בעזרת [[טיפול הורמונלי]] בהורמון [[קורטיזול]] במינון נמוך (5–15 מ"ג ליום שבו לא נצפו תופעות לוואי). המאמר מפרט בהרחבה מדוע ללקיחת מינונים נמוכים של קורטיזול אין תופעות לוואי לא בהפחתת מסת העצם, לא בדיכוי מערכת החיסון ולא בדיכוי הפרשת הקורטיזול של הגוף, כפי שידוע שקיימות בלקיחת מינונים גבוהים. הטיפול נבדק על יותר מ-4,000 חולים כחלק מטיפול משולב, ונמצא שאינו מזיק ומאוד בטיחותי. לאחר טיפול משולב שבו נכלל קורטיזול במינון זה, רמות האנרגיה עלו ביותר מפי 2 עד הפגישה הרביעית עם הרופא, ולאחר מכן המשיכו לעלות עוד.{{הערה|שם=Holtorf}}
===טיפול באצטיל-L-קרניטין===
שורה 129:
Rheumatology international 2001;20(3):105-8. }}{{הערה|1=וכן [http://www.springerlink.com/content/bgnucb74pdymgcpp/ מחקר משלים]}}
===טיפול ב[[רפואה היפרברית|תא לחץ]]===
חוקרים מאוניברסיטאות תל אביב ובן-גוריון וממספר מרכזים רפואיים בארץ, בשיתוף עם עמיתים מ[[אוניברסיטת רייס]] בארצות הברית, פיתחו טיפול חדשני ואפקטיבי לפיברומיאלגיה: חשיפה ב[[רפואה היפרברית|תא לחץ]] לאוויר עשיר בחמצן. במחקר זה נמצא כי הטיפול הביא לשיפור משמעותי אצל 70% מהנשים הממשתתפות.{{הערה|1={{הידען|אוניברסיטת תל אביב|מחקר: טיפול בתא לחץ משפר את מצבן של נשים הסובלות מפיברומיאלגיה|hyperbaric-chamber-therapy-improves-the-situation-of-women-with-fibromyalgia-1706051|17 ביוני 2015}}}}
==ראו גם==
*
== לקריאה נוספת ==
| |||