תו (מוזיקה) – הבדלי גרסאות

הגבהה של חצי טון (למשל מדו לדו דיאז) מחושבת על ידי הכפלתו ב-1.05946309 (<math>\sqrt[12]{2}</math>) כאשר החישוב מתחיל בדרך כלל מ-442 [[הרץ]] לתו לה. הגבהה של טון שלם תהיה הכפלה ב-1.12246204 (הכפלה פעמיים של חצי טון). התדירות של התו מוכפלת במעבר ל[[אוקטבה]] הבאה. תדירותו של התו מי, למשל, היא כ-330 הרץ, ובאוקטבה שמעליה תדירותו כ-660 הרץ.

 

 

הסימנית <math>\flat</math> ([[במול]]) מורה לנגן את התו יותר '''נמוך''' בחצי טון מאשר התו הנתון.

על כיצד לבטל דיאז כפול או במול כפול אין הסכמה גורפת: יש שייכתבו סימן של דיאז רגיל ולידו סימן של בקר, ובכך יבטלו חצי עלייה בדיאז הכפול, ויש שייכתבו שני סימני בקר על מנת לבטל את הדיאז או הבמול הכפול, ויש שייכתבו סימן בקר אחד על מנת לבטל את הדיאז או הבמול הכפול.

 

כפי שניתן לראות בפסנתר, יש מחזוריות לתווים: כל רצף של 12 קלידים (כלומר, כל אוקטבה) חוזר על עצמו לאורך הפסנתר, כך:

 

בכלי נגינה בעלי מנעד רחב כמו [[פסנתר]] ו[[נבל]], יהיו מצוירות שתי חמשות: אחת (העליונה) עם מפתח סול, ואחת (התחתונה) עם מפתח פה. המפתח יכול להשתנות במהלך יצירה, על מנת להקל על קריאת התווים.

 

 

יש כלים כגון [[חצוצרה]], או [[קלרינט]] המנגנים ב[[טרנספוזיציה (מוזיקה)|טרנספוזיציה]], כלומר שהתו דו שלהם הוא התו סי במול של נגן הפסנתר. לכלי אחד יכולות להיות כמה סוגים ולכל אחד טרנספוזיציה שונה, למשל קיימת חצוצרה בסי במול (כלומר כל דו של חצוצרה שווה סי במול של פסנתר), וחצוצרה בדו. קיים גם קלרינט בסי במול, בלה, ובמי במול. על המעבד המוזיקלי לבחור את הכלי בהתאם, בטרנספוזיציה המתאימה לסולם של היצירה, כדי שיהיה נוח לנגן לנגן את התווים, למשל על מנת להשיג את התו '''דו''' - על נגן הקלרינט בסי במול לנגן את התו '''[[רה]]''', ועל נגן הקלרינט בלה לנגן '''מי במול'''. בשל כך, על המעבד לשלוט בקריאה וכתיבת תווים לכלי זה כדי לכתוב את התווים הנכונים.