גאוגרפיה תרבותית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 27:
בשנות השבעים הראשונות החלה להצטבר ביקורת כנגד הגישה הכמותית בגאוגרפיה אנושית, והיא דורבנה גם על ידי מחקרים בתחום הגאוגרפיה התרבותית. חוקרים שונים כגון [[אי פו טואן]], [[אדוארד רלף|אדוארד ראלף]] ו[[אן באטימר]] {{אנג|Anne Buttimer}}, היו המבשרים של התקופה הפוסט-פוזיטיבסטית ויצרו את ״הגאוגרפיה התרבותית החדשה״. כדוגמה הספר ״[[טופופיליה]]״ של טואן, תיאר את הבנת הנוף התרבותי והפיסי על ידי האדם כתוצר של עמדותיו החברתיות ותרבותו והוסיף מושגים כפרספציה היינו, תפיסת הנוף ודימוייו כמרכיב חשוב בהבנת היחסים בין הסובב לאדם.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Tuan, Yi-Fu|שם=, Topophilia a Study of Environmental Perception, Attitudes and Values,|מקום הוצאה=New York|מו"ל=Prentice-Hall,|שנת הוצאה=1974}}}}{{הערה|פורטוגלי, י., 2000, ״1500 מילה ויותר על הגאגרפיה של האדם:מסע לתוך הדיסצפלינה״, תאוריה וביקורת, 16, עמ 213-2}}
 
הגאוגרפיה התרבותית החדשה נשענה על תאוריות כמו של [[מישל פוקו]] (M. Foucault) והמגוון של תאוריות חברתיות [[פוסטקולוניאליזם|פוסט קולוניאליות]]. בתקופה חדשה זו נעשה מאמץ גדול לפרק את המושג תרבות כדי לחשוף את הכוחות שפועלים במרחב ויוצרים את תחושת המקום. במילים אחרות, הזרם החדש של הגאוגרפיה התרבותית, יש בו נקודות מוצא תאורטיות רבות, ואיננו כופה גישת מחקר או רעיונות תאורתיים אחידים. החוקרים יוצאים מתאוריות שונות חלקן ביקורתיות וידועות: מרקסיזם, פמיניזם, פוסט קולוניאליזם. על מנת לבחון מהם הכוחות היוצרים את תחושת המקום, חלק מתאוריות אלה הדגישו את יחסי הכוחות בתוך החברה והתרבות, כגורמים לעיצוב הנוף וליצירת ״[[תחושת המקום]]״ {{אנג|Sensesense of Placeplace}} השונה מאדם לאדם ומחברה לחברה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Johnson, Ronald|שם=Geography and Geographers Anglo-American Human Geography since 1945,|מו"ל=Eduard Arnold|שנת הוצאה=1979}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Peet, Richard|שם=Modern Geographical Thought|מו"ל=Blackwell|שנת הוצאה=1998}}}}
 
המחקרים החדשים בגאוגרפיה התרבותית נוגעים בהבדלים בהתנהגות ובתחושת המרחב על פי משתני כמו המגדר, מוצא (למשל חווית המרחב של מהגרים) או גיל (למשל חווית המקום של ילדים). יש אפילו מחקרים בגאוגרפיה של המוזיקה או בהבטים פוליטיים ותרבותיים של המרחב כמו שמות מקומות. ישנם גאוגרפים תרבותיים המעמיקים עבודתם לתחומי העמדות הערכיות, רעיונות חברתיים, שפות, מבנים ארגוניים והדרך בה הם מעצבים את הנוף מעשי ידי האדם. כמו כן בתקופה החדשה של הגאוגרפיה התרבותית נוצרו מושגים שלא היו קיימים קודם כמו ״תחושת מקום״, או ״[[דימויי מקום]]״ (Perception) שמרחיבים ומעמיקים את הפרשנות של הנוף על ידי הגאוגרפיה התרבותית.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Relph, Edward|שם=Place and Placelessness|מו"ל=London: Pion|שנת הוצאה=1976}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Crag, Mike|שם=Cultural Geography|מו"ל=Routledge Contemporary Human Geography Series|שנת הוצאה=1998}}}}