|
הנסיך יוזף פרדיננד נולד בו[[וינה]] ב-[[28 באוקטובר]] [[1692]], ל[[מקסימיליאן השני עמנואל, הנסיך הבוחר מבוואריה]] ול[[מריה אנטוניה מאוסטריה]], בתם של [[לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] ו[[מרגריטה תרסה מספרד]]. הוא היה נינו של [[פליפה הרביעי, מלך ספרד]] ואחיינו הגדול של [[קרלוס השני, מלך ספרד]].
אמו נפטרה זמן קצר אחרי לידתו והוא נשאר באחריות סבו, הקיסר הרומי הקדוש לאופולד הראשון, מאחר שאביו שהה ב[[בריסל (מחוז)|בבריסל,בריסל]], שם כיהן כמושל [[ארצות השפלה הספרדיות|הולנד ההולנדי]] ממרץ [[1692. ב -[[2 במאי]] [[1693]] יצא יוסףיוזף פרדיננד, מלווה במשרתת לשעבר של אמו, מו[[וינה|מווינה]] ל[[מינכן|למינכן]], לשם הגיע ב-[[2 ביוני|2]] או ב- [[3 ביוני]].
אמו של קרלוס השני, [[מריאנה מאוסטריה]], תמכה במועמדותו של מקסמיליאן עמנואל, חברהנסיך הבוחריםהבוחר של בוואריהמבוואריה, בעלה של נכדתה מריה אנטוניה, ואחרולאחר מכן כךבמועמדותו של יוסףיוזף פרדיננד (שהיה צאצא של המלך ההבסבורגי הראשון בספרד, [[פליפה הראשון, מלך קסטיליה|פיליפ הראשון מקסטיליה]], בשלושים בדרכים שונות). הטענה הבווארית מצאה תומכים רבים בקרב האצילים שלא היו מרוצים מהקליקה הגרמנית של [[מריה אנה מנויבורג|מריאנה מניוברג]], אשתו של צ'ארלסקרלוס השני. על ערש דווי אילץ הקיסר לאופולד הראשון את בתו, מריה אנטוניה (אמו של נסיךיוזף הבחירותפרדיננד), לוותר על זכויות הירושה שלה כדי להגביל את כוחותיו של התינוק.
כתוצאה מעובדות אלהאלו החלה מלחמה בין שתי מריאנות, המלכה האם והקונסורטוהמלכה הרעיה. התקופה שבין השנים [[1693]] ו- [[1696]] (שנת מותה של המלכה האם) היו שנים של מתיחות פוליטית מתמדת ותככים פוליטיים. החבורה הגרמנית שנוצרה סביב המלכה זכתה לשנאת האצולה. על פי שמועות שהופצו על ידי בית המשפט, היתההייתה מזימה שנועדה לנעול את המלכה ולהביא את הנסיך יוזף פרדיננד למדרידל[[מדריד]], כדי שיונחושיונח על כס המלכות תחת שלטון המלכותהמלכה האם ותומכיו הראשיים.
המלכה האם מתה ב- [[16 במאי]] [[1696]]. ניצחונה היה צוואה חתומה לאחר מותו, שבנהשבה בנה, צ'ארלסקרלוס השני, קבע בספטמבר 1696 את אחיינו ג'וזףיוזף פרדיננד מבוואריה, יורשליורש המלוכה. במועצת המדינה מ- [[13 ביוני]] [[1696]], עמדה ביניים בין הצרפתים למועמדים הקיסריים לתהלוכה, שבה זכה ג'וזףיוזף פרדיננד למועמד המתאים ביותר לרצףלרשת את הכס. בסופו של דבר כתב צ'ארלסקרלוס צוואה שבה הכריז על [[נסיךיוזף בוחר|נסיך הבחירות]]פרדיננד להיות יורשו.
בחודש ספטמבר של אותה שנה היה צ 'ארלס השני נסיגה חמורה ולכן מועצת המדינה החליטה לאלץ את המלך לחתום על צוואה בחודש יוני. המלך היה נסיגה ב -9 באוקטובר, כך מועצת המדינה reconvened. בפגישה זו קיבלה המפלגה הבווארית את הרצון שנדחף, והקרדינל פורטוקארו אילץ את המלך צ'רלס השני לחתום על הצוואה לטובת הנסיך האלקטורלי של בוואריה: רק האדמירל מקסטיליה, הקונסטבל ושלושה חברים תמכו בארכידוכס צ'רלס.
מריאנה מניוברג הגיבה נגד הברית בכך שקטלוניה תפסה, וכוחות גרמניים נשלחו לטולדו ולמדריד, בעוד בן דודה, הנסיך ג'ורג', הסה-דרמשטט, התכונן לעזוב את [[ברצלונה]] עם חייליו. שגריר צרפת במדריד, אנרי, דוק ד'ארקורט, פגש 6000 חיילים שהגיעו למדריד מוכנים להתערב.
מקס עמנואל מבוואריה שלח לבנו לבוא לבריסל מתוך כוונה שמדינות פלנדריה ישבעו שבועה על מותו של צ'ארלס השני. יוסף פרדיננד הגיע לבירה הפלמית ב- 23 במאי 1698. בינתיים, [[לואי הארבעה עשר, מלך צרפת|לואי ה -14]] הסכים בהאג עם הכוחות הימיים על חלוקת אדמות הכתר הספרדי לאחר מותו של קרלוס השני: ההסכם נחתם עם אנגליה ב -8 בספטמבר ובמחוזות המאוחדים ב -11 באוקטובר. הוא קבע שממלכות החצייה, להוציא את גיפוזקואה, וכן את האינדיאנים, יילכו לג'וזף פרדיננד (סעיף 5), הארכידוכס צ'ארלס יקבל את המילנזי (סעיף 6), בעוד [[לואי, הדופן הגדול|שלואי, דאופין מצרפת]] יישאר ברשותו ממלכות נאפולי וסיציליה, כמו גם את מדינת פרסדי ואת המרקיז של פינאלה .
== אילן יוחסין ==
|
