דאגלס מקארתור – הבדלי גרסאות

ב-1 באוקטובר דרש מקארתור מהכוחות הקומוניסטיים בקוריאה הצפונית להיכנע ולאפשר את כניסת כוחות האו"ם לקוריאה הצפונית.{{הערה|{{חרות||האולטימטום של מקארתור|1950/10/02|00102}}}} הכוחות בפיקודו הלכו וקרבו לגבול עם [[הרפובליקה העממית של סין|סין]], שהייתה עתה מדינה [[קומוניזם|קומוניסטית]] תחת שלטונו של [[מאו צה דונג]]. מלחמה זו אמורה הייתה להיות מלחמה מוגבלת. טרומן, אז נשיא ארצות הברית, שאף שכוחות האו"ם לא יתקדמו מהר מדי לקראת הגבול הסיני, שכן הבין כי הסינים עלולים לפרש מהלך כזה כתוקפנות אמריקאית. לעומתו, מקארתור העריך כי הסינים לא יפתחו במלחמה, למרות אזהרות ששידרו הסינים במושב האו"ם. בפגישה בין השניים ב[[וייק (אי)|אי וייק]] הזהיר טרומן את מקארתור כי לא יוסיף להתקדם במהירות אל עבר [[נהר יאלו]]. מקארתור סירב לקבל את פקודותיו והמשיך קדימה במלוא הכוח. ב-[[25 באוקטובר]] [[1950]] פתח הצבא הסיני במתקפה לאורך הנהר, כפי שאיים קודם לכן. התקפה זו גרמה לכוחות האו"ם לפתוח בנסיגה ארוכה ורבת קורבנות. מקארתור תואר כמי שלא העריך נכונה את כוונות הסינים ויכולותיהם.{{הערה|{{מעריב|וורנון ברטלט|השניים - משני עברי קו הרוחב|1950/12/15|00301}}; {{מעריב||המשך|1950/12/15|00303}}}} לאחר ייצובו של הקו בין הצדדים הלוחמים תמך מקארתור במתקפת נגד כוללת כנגד הסינים, ואף בפלישה לסין עצמה. מסמכים שנחשפו לאחר שנים רבות מלמדים כי מקארתור תמך בהטלת פצצות אטום על הסינים. טרומן לא הסכים לכך, מחשש למלחמהל[[מלחמה גרעינית]] כוללת ולמותם של מיליוני חפים מפשע.