פתיחת התפריט הראשי

שינויים

===העת החדשה===
[[קובץ:Tamar fresco.jpg|250px|ממוזער|רפרודוקציה של [[גיורגי גגארין|הנסיך גגארין]] {{אנ|Grigory Gagarin}} משנת 1847. הצוות המלכותי ב[[מנזר בתניה|בתניה]] {{אנ|Betania Monastery}}, במרכז תמר, מימינה [[גיאורגי השלישי, מלך גאורגיה|גיאורגי השלישי]] ומשמאלה [[גיאורגי הרביעי לאשה|גיאורגי הרביעי]]. מוקפים בלוחמים קדושים]]
חלק גדול מהתפיסה המודרנית על המלכה תמר עוצב תחת ההשפעה של [[רומנטיקה|התנועה הרומנטית]] של [[המאה ה-19]], ועם התעצמות ה[[לאומיות]] בקרב האינטלקטואלים הגאורגים של אותה תקופה. בספרות הרוסית והמערבית של המאה ה-19, שיקפה דמותה של תמר את [[אוריינטליזם|התפיסות האירופאיות לגבי המזרח]], שגאורגיה נתפסה כחלק ממנו, ואת מעמדה ומאפייני הנשים במזרח. הסופר הטירולי {{אנ|County of Tyrol}} יוזף פיליפ פלמרייר {{אנ|Jakob Philipp Fallmerayer}}, תיאר את תמר כ"[[סמירמיס]] ה[[קווקז]]ית". המשורר הרוסי, [[מיכאיל לרמונטוב]], שהוקסם מהקווקז ה"אקזוטי", כתב את הפואמה הרומנטית "טמרה" ([[רוסית]]: Тамара ;1841), שבה הוא משתמש באגדה גאורגית עתיקה על נסיכה הררית דמוית [[סירנה]], לה קרא המלכה תמר. אף על פי שלתיאור אותו תיאר לרמונוטוב את המלכה הגאורגית, כמפתה וקטלנית, היה ללא ביסוס היסטורי, הוא השפיע מספיק כדי להעלות את הנושא של מיניותה של תמר. שאלה שקיבלה הבלטה על ידי חוקרים אירופאיים מהמאה ה-19. המחזה של [[קנוט האמסון]], משנת [[1903]], "דרונינג טמרה" ("המלכה תמרה"), היה מוצלח פחות; מבקרי תיאטרון ראו את דמותה של תמר כ"אישה מודרנית לבושה בתחפושת של ימי הביניים" וראו במחזה כ"דבר פרשנות על האישה החדשה של [[שנות ה-90 של המאה ה-19]]". המלחין הרוסי [[מילי באלאקירב]] כתב [[פואמה סימפונית]] שכותרתה "טמרה" (נדפסה לראשונה בשנת 1884).
 
דמותה של תמר עבר [[רומנטיזם|רומנטיזציה]] גם בספרות הגאורגית, אולם באופן שונה לגמרי מנקודת המבט הרוסית והמערבית. הרומנטיקנים הגאורגים הלכו בעקבות המסורת של ימי הביניים, שגילמו את דמותה כאישה עדינה וקדושה, ששלטה בממלכה שהייתה במצב קבוע של מלחמה. סנטימנט זה גבר בהשראת הגילוי מחדש של [[ציור קיר]] של תמר במנזר בתניה {{אנ|Betania Monastery}}, [[מנזר]] הרוס באותם ימים, שנחשף ושוחזר בידי הנסיך גריגורי גגארין {{אנ|Grigory Gagarin}} ב[[שנות ה-40 של המאה ה-19]]. הפרסקו הפך למקור לתחריטים רבים שנפוצו בגאורגיה באותו זמן, ולהשראתו של המשורר, [[גריגול אורבליאני]] {{אנ|Grigol Orbeliani}}, שהקדיש לו שיר רומנטי. סופרים גאורגים שהשוו את מצבה של גאורגיה באותם ימים (המאה ה-19) של שליטה רוסית בגאורגיה ודיכוי המוסדות הלאומיים, ביכו את העבר שאבד לבלי שוב בכתביהם. תמר הפכה להאנשה של ימי הזוהר של גאורגיה, שנמשכת עד היום.