ויקיפדיה

אנטישמיות נוצרית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תקלדה, תיקון כיווניות הערת שוליים
תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים
שורה 69:
תוקפה של הדת היהודית הועמד על ידי האל רק כהקדמה לבוא המשיח, [[ישו]], ולגלגול לדת המושלמת ה[[נצרות]], שהיא כביכול גלגולה של ה[[יהדות]]. שנים מאוחר יותר, בשנת [[313]] לספירה הפכה הנצרות לדת מותרת [[האימפריה הרומית|באימפריה הרומית]]. זמן-מה קודם לכן נחלשו הקהילות היהודיות שהיו כפופות לאימפריה הרומית, בפרט אלה שישבו ב[[ארץ ישראל]], עקב מרידות בלתי-מוצלחות בשלטון הרומי ([[המרד הגדול]], [[מרד בר כוכבא]]). בשנת [[380]] [[תאודוסיוס הראשון]] הכריז על הפיכת הנצרות מדת נסבלת לדת רשמית באימפריה הרומית, וב-[[392]] הנצרות הפכה לדת המותרת היחידה, כל פולחן שאינו נוצרי נאסר לחלוטין. הענקת מעמד רשמי ובכיר לנצרות, החליש עוד יותר את הקהילות היהודיות באימפריה. עם הזמן, לאור דבקות היהודים בדתם, התפתח והתחזק רעיון תאולוגיית החילופין{{אנ|Supersessionism}}. עם הפיכת הכנסייה לדת הרשמית ברומא על ידי הקיסר [[קונסטנטינוס]] רעיון "הדחייה האלוהית" שימש צידוק לצמצום שיטתי בתנאים המגנים על היהודים תחת האימפריה הרומית. כאשר נמנעו מן היהודים זכויות מהן נהנו שנים רבות, והוטלו עליהם הגבלות ואפליות רבות, כדי להמעיט את השפעתם ולהשפילם. הכנסייה בראשיתה לא ראתה בעין יפה במיוחד את ההתנגדות היהודית למיסיון הנוצרי וכן את התייהדותם של עובדי האלילים הרומיים, שכן הנצרות נדרשה לעוקבים רבים על-מנת להבטיח את קיומה.{{הערה|שם=יוסףסדן}}
 
חוקרים מודרניים טוענים כי ייתכן והיהדות הייתה לדת מיסיונרית במאות הראשונות לספירה, ולכן ייתכן והתחרתה מול הנוצרים על נאמנותם הדתית של הגויים.{{הערה|Taylor, Miriam S. (1995). Anti-Judaism and Early Christian Identity: A Critique of the Scholarly Consensus. Leiden, New York, Köln: Brill Academic Publishers. p.7.|שמאל=כן}} לאור זאת ייתכן וגורם התחרות היווה מניע לאנטי-יהדות הנוצרית, תוך העללת עלילות נגד היהודים. שכן רוב הנוצרים הראשונים לא היו בקיאים בתורה ולא ידעו עברית ולכן לא היה ביכולתם לספק [[אפולוגטיקה|הגנה]] מספקת על עמדתם, אלא בצורה זו.{{הערה|[[ברנאר לזר|Lazare, Bernard]] (1903). Antisemitism: Its History and Causes. New York: International Library. p. 56.}} עם עלייתו לשלטון של [[קונסטנטינוס]], האחרון הדחיק את המיסיונריות היהודיות ואסר על היהודים למול את עבדיהם. הוא אף התקין חוק שדן יהודים שסקלו כופרים למוות, למוות בשיפוד יתד. החל מהמאה החמישית הפסיקה הכנסייה להשתמש בדיונים הפומביים למטרות אפולוגיות לאור כך שהן הוכחו כעקרות, ולרוב משמשות לחיזוק האמונה היהודית.{{הערה|[[ברנאר לזר|Lazare, Bernard]] (1903). Antisemitism: Its History and Causes. New York: International Library. p. 66.|שמאל=כן}} [[יוחנן כריסוסטומוס]] העביר ביקורות נוקבות נגד הנוצרים שבילו זמן במחצית, בחברת, בבתי-הכנסת ובחגים של הדת היריבה, היהדות, והתנגד לכך באופן נחרץ. זאת בדומה ל[[איזידורוס מסביליה]], ננטיוס פורטונטוס{{אנ|Venantius Fortunatus}}, גנאדיוס ממאסיליה[{{אנ|Gennadius of Massilia}}, סולפיכיוס סוורוס{{אנ|Sulpicius Severus}}, [[פאולוס אורוסיוס]], פרודנטיוס{{אנ|Prudentius}}, הילארי מפואטייה{{אנ|Hilary of Poitiers}}, [[אנסטסיוס סינאיטה]], קוסמס אינדיקופלאוסטס{{אנ|Cosmas Indicopleustes}}, תיאודוראת{{אנ|Theodoret}}, תיאודור ממופסואסטיה{{אנ|Theodore of Mopsuestia}}, דיודורוס התרסי{{אנ|Diodorus of Tarsus}} ו[[אפיפניוס מסלמיס]]. נראה כי המדיניות היהודית למיסיון וגיור ליהדות, שהיה נפוץ בעולם ההלניסטי, נפסקה עם תום [[מרידות יהודה ברומא|המלחמות היהודיות-רומיות]] וגיבוש ערכי היהודות בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש.
 
לאחר שהמיר [[קונסטנטינוס]] לנצרות ולאחר [[ועידת ניקיאה]] שלח האחרון מכתב תמיכה בהפרדת סעודת חג ה[[פסחא]] מה[[פסח]] היהודי, וצוטט אומר:{{ציטוט|"זה נראה דבר לא ראוי שבחגיגות הסעודה הקדושה ביותר עלינו ללכת בדרכיהם של היהודים, שכפרו בטומאה את ידיהם עם חטאים עצומים, ולכן,הם בצדק מעונים... עם עיוורון הנשמה... הניחו לנו שלא יהיה לנו דבר מהמשותף עם ההמון היהודי הנתעב; שכן קיבלנו מגואלנו דרך אחרת."{{הערה|Eusebius, [http://www.newadvent.org/fathers/25023.htm Life of Constantine Vol. III Ch. XVIII Life of Constantine (Book III)] (Catholic Encyclopedia)|שמאל=כן}}}} הקיסר הרומי קונסטנטינוס אף הנהיג מספר חוקים הנוגעים ליהודים: נאסרו עליהם להיות בעלים של עבדים נוצרים או למול את עבדיהם. המרת נוצרים ליהדות הוצאה מחוץ לחוק. השירות הדתי הוסדר ממלכתית, הקהילות הוגבלו, ויהודים הורשו להיכנס לירושלים רק ב[[תשעה באב]], יום השנה לחורבן בית המקדש.
שורה 77:
[[אבות הכנסייה]] מצדם נדרשו להסביר את קיומם של היהודים והיהדות גם בעידן שבו ניצחון הנצרות הוכח כביכול. [[אוגוסטינוס]] ואבות הכנסייה באותה העת פיתחו את "דוקטרינת העדות", שהייתה ה[[דוקטרינה]] הרשמית של הכנסייה, שעל-פיה גלותם של היהודים ופיזורם ברחבי האימפריה הרומית היא אות אזהרה מתמיד לנוצרים שלא להתכחש ל[[ישו]], לפיה האל מקיים את היהודים במצבם המושפל כעדות חיה לניצחון הנצרות. לשיטתו היהודים רשאים לחיות בארצות הנוצריות, אך מעמדם נחות בהכרח לעומת מעמדם של הנוצרים (ראו: "[[עיר האלוהים]]" ספר 18, פרק 46). על-פי דוקטרינה זו, שהייתה קו מנחה ביחס [[הכנסייה הקתולית]] ו[[הכנסייה האורתודוקסית]] ליהודים, עתיד היהודים להתנצר ולקבל את מרותו של ישו לכשישוב לארץ בשנית. בכך ייעודם של היהודים הוא שיעידו ברבות הימים על אמיתות הנצרות בהתנצרותם בביאתו החוזרת של המשיח. רעיון זה מיתן את פעילויות האיבה והצדיק את ההגנה על היהודים.{{הערה|שם=יוסףסדן}}
 
החל משנת [[325]], אך בעיקר החל מ-[[1229]], נאסר על נוצרים לעיין לבדם ב[[ביבליה]],{{הערה|Stuart Federow, [https://books.google.co.il/books?id=I-lyt7_iMvoC&pg=PA181&lpg=PA181&dq=jew+were+forbidden+to+read+the+christians+bible&source=bl&ots=6Pwk-Cj7UV&sig=wHIXQghIfsCdOgtm00xEGZ0ZLm8&hl=en&sa=X&ei=QIiiVbPMG8jzUuHCg4AE&ved=0CC4Q6AEwAw#v=onepage&q=jew%20were%20forbidden%20to%20read%20the%20christians%20bible&f=false Judaism and Christianity: A Contrast,] iUniverse, 2012. p. 181.|שמאל=כן}} ובמיוחד לתרגם אותה לשפת המקום בעצמם. ישנם הטוענים כי הסיבה הייתה להסתיר את יסודותיה היהודיים של הנצרות ואת "מסירותו לכל החיים של ישו, ליהדות ולמנהגים היהודים." כשבשיטה זו כפרה הכנסייה ברצונו ודבריו של ישו, ביצירת הנצרות והכנסייה כפי שהן קיימות כיום. כל זאת תוך הסתרת זהותם היהודית של ראשוני הנוצרים ואלו שהכירו ודבקו בדרכו של ישו כמו [[יעקב הצדיק]] ו[[פטרוס]]; שהמשיכו לשמור על זהותם, מנהגם ודרכם היהודית, כפי שהורה רבם ישו. כשהסממן הנוצרי היחיד שהבדיל בינם ליתר היהודים היה האמונה שישו משיח כיתר המשיחים לפניו - לא אל, ושעלה לשמים כצדיקים לפניו, ועתיד [[הביאה השנייה|לחזור]] בעתיד הקרוב ולהגשים את נבואות אחרית הימים כפי שאוזכר בתנ"ך. כשמאוחר יותר [[פאולוס]], השליח לגויים, מיוזמתו קרע את הנצרות מהיהדות וממשנתו של ישו לתלמידיו ויצר דת אחרת; ולמרות זאת המשיכו גוים, מומרים חדשים לנצרות, להיכנס ולהתפלל בבתי הכנסת היהודים. עדות לכך ניתן למצוא בדרשותיהם של [[יוחנן כריסוסטומוס]], [[פטריארך אנטיוכיה]] ופטריארך קונסטנטינופול{{אנ|Ecumenical Patriarch of Constantinople}} [[האימפריה הביזנטית|הביזנטים]] (386-387 לספירה) שגינו את התערותם של ה[[גוי]]ים שהומרו לנצרות בחברה ובתרבות היהודית; ולאור זאת החלו בתהליך הפרידה מהיהדות, תוך זירוז התהליך בהאשמת היהודים ב"רצח ישו" ו"עלילות הדם". מאחר שלא היה ניתן לספר את סיפורו של ישו ללא היהדות, בגרסאות הערוכות של הביבליה נערכו, נוספו והושמטו חלקים על מנת לנצר את ישו וסיפורו.{{הערה|שם=ברנארד1|Bernard Starr. (2013). Jesus Uncensored: Restoring the Authentic Jew. OmniHouse Publishing}}{{הערה|שם=ברנארד2|1={{קישור כללי|הכותב=Bernard Starr|כותרת=Why Christians Were Denied Access to Their Bible for 1,000 Years|כתובת=http://www.huffingtonpost.com/bernard-starr/why-christians-were-denied-access-to-their-bible-for-1000-years_b_3303545.html|תאריך=05/20/2013}}}}
 
החל מהמאה ה-4, כשהפכה הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית החלו התקפות נוצריות על בתי-כנסת יהודים. בתקופה זו דוכאו היהודים ונישואי תערובת בין יהודים לנוצרים נאסרו לפי הוראות סינוד אלווירה{{אנ|Synod of Elvira}}. מועצת אנטיוכיה{{אנ|Synods of Antioch}} (341) אסרה על נוצרים מלחגוג את חג ה[[פסח]] עם היהודים ומועצת לאונדיקא{{אנ|Council of Laodicea}} אסרה על נוצרים את שמירת השבת היהודית.
שורה 96:
 
===דת אלימה וגסה===
בישופים מהעידן הקדום של הכנסייה, כמו [[אמברוזיוס]] הגדירו את היהודים כתת-עם של אלו המיועדים לגיהנום. תלמידו [[אוגוסטינוס]] טען שהיהודים צריכים להישאר בחיים ולסבול כתזכורת מתמדת לרצח האל [[ישו]] על-ידם, כשהצורך שבלאהוב אותם היא רק על-מנת לגיירם לנצרות. לעיתים הוא אף זיהה את כל היהודים עם [[יהודה איש קריות]]. אבות כנסייה אחרים, כמו [[יוחנן כריסוסטומוס]] הלכו עוד יותר רחוק בגינוי היהודים; [[אפרים הסורי]] כתב במאה ה-4 פולמוס נגד היהודים, הכולל ההאשמה החוזרת ונשנית שהשטן שוכן ביניהם כשותף. כתבים אלה התייחסו ליהודים כאויבי הנצרות וכ[[שטן]], ליהדות דת, כוזבת, שטנית, אלימה וגסה; ולנצרות כדת אדוקה, אמיתית, טובה אוהבת ורודפת שלום. כ[[יוחנןכיוחנן כריסוסטומוס]], מטרתו של [[אפרים הסורי]] הייתה להניא את הנוצרים מלחזור ליהדות על ידי הדגשת מה שראה כרשעותם של היהודים ודתם. [[יוחנן כריסוסטומוס|כריסוסטומוס]] סבר, כיתר הכמרים בני זמנו, כי חטאיהם של היהודים הם קהילתיים ואינסופיים, כשהיהודים בני-זמנו הם הייצוג הקולקטיבי לכל הפשעים לכאורה שבוצעו על ידי כל היהודים שהתקיימו עד אז. כולם זכאים למחילה, ללא קשר לדתם, [[סטירת לחי#להפנות את הלחי השנייה|הפנה את הלחי השנייה]], מלבד היהודים שאין להם אפשרות להימחל לאור חטאם ברצח ישו, כאשר כל חטאותיהם רק נערמים ומצטברים זה על זה, זאת עד שיתנצרו.
 
בנוסף יש התעלמות מוחלטת מיהדותם של דמויות שנתפסו כחיוביות לפי המסורת הנוצרית, כמו [[ישו]], [[מרים, אם ישו|מרים]], [[יוחנן המטביל]], [[פאולוס]] ועוד. זאת תוך הדגשת יהדותם של דמויות שנתפסו כשליליות בביביליה.
שורה 111:
ליהודים באירופה לרוב לא ניתן מעמד חוקתי, דבר ששם אותם כנתונים לגחמות חד-צדדיות של השליטים. לרוב תוך אילוץ לתשלום שוחד על-מנת שיגנו עליהם, כשהדבר לא התאפשר לרוב היו נתונים לרדיפות מצד ההמונים.{{הערה|שם=יוסףסדן}} האנטישמיות הסלימה בתרבות נוצרית אירופאית הפופולרית מתחילה במאה ה-13 ו[[עלילות דם]] ששגשגו בתקופה זו הפנו את תשומת הלב הפופולרית והובילו למקרים רבים של רדיפות יהודים.
 
בתקופה זו בולטים במיוחד היו אירועי [[המאה ה-14]] ב[[ספרד]]. בסוף המאה ה-14 החלו להתגבש ב[[ספרד]]בספרד הנוצרית חוקים שמטרתם הייתה לנצר את כל תושבי ספרד, היהודים כמוסלמים. החוקים אלו הובילו לאפליה ורדיפת לא-נוצרים וזאת במטרה לעודד את התנצרותם. בשלב מסוים הממשל הספרדי חייב ניצור בכפייה, השיא הגיע ב[[גירוש ספרד]] בו גורשו אלו שלא הסכימו להתנצר. גם לאחר שהתנצרו היו האנוסים כפופים לחשד והטרדות מתמידים מצד הממשל; נאסר עליהם כל קיום מגע עם יהודים, מעמדם היה נחות לזה של הנוצרים ה"מקוריים", הם לא קיבלו שוויון משפטי, הם הפכו למטרה לפוגרומים מזדמנים בזמני מתח חברתי, ויותר מכל היו נתונים תחת מעקב והטרדות מצד [[האינקוויזיציה הספרדית]] ו[[האינקוויזיציה הפורטוגזית]].{{הערה|Nelson Novoa, Being the Nação in the Eternal City: New Christian Lives in Sixteenth-Century Rome (Peterborough: Baywolf Press, 2014)|שמאל=כן}}
 
בימי הביניים דימויים אנטישמיים כמו [[היהודי הנודד]], [[חזירת יהודים]] ו[[אקלזיה וסינגוגה|היהדות המושפלת]] חזרו על עצמם באמנות ובאדריכלות נוצריות. רבות מרדיפת היהודים מקורן היו באי הסובלנות הדתית הנוצרית של [[ימי הביניים]] כלפי דתות ועמים לא [[אירופה|אירופיים]], ובכללם ה[[מוסלמים]] וה[[צוענים]]. ובאו לידי ביטוי ב[[פוגרומים]] ו[[:קטגוריה:פרעות ופוגרומים|הגליות]]. רדיפות אלו באו לידי ביטוי בכמה תהליכים עיקריים:
שורה 200:
=====שיתוף פעולה עם המוסלמים=====
{{ראו גם|ערכים=[[בהלת המצורעים]], [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]]}}
עד [[1120]] לספירה בערך ועד להוצאת [[בולה אפיפיורית|הבולה האפיפיורית]] "[[בעניין היהודים]]" הוותיקן העמיד, ראה והזכיר את היהודים באותה הנשימה עם המוסלמים. היהודים גם הואשמו בשיתוף פעולה עם המוסלמים, כמו בצרות ה[[נוצרים]] עם ה[[מוסלמים]]; הועלו טיעונים על כך שהיהודים עמדו מאחורי מלחמות ה[[אסלאם]] ותקיפותיהם את המדינות הנוצריות. כשייעודן להשמיד את הנוצרים והנצרות, כלומר את כוחות האור, ולנקום בנוצרים על שעשו ליהודים. הרעיון היה כי בתקופה זו התקיים מקרה [[אסתר המלכה|אסתר]] המחודש. כפי שאסתר השתמשה כביכול ב[[אחשוורוש]] ובפרס על-מנת לאפשר ליהודים לנקום בקמים עליהם, כך [[ח'דיג'ה]] אשתו הראשונה של [[מוחמד]], שכביכול הייתה יהודיה, השתמשה ב[[מוחמד]]במוחמד ובמוסלמים. אף על פי שדובר במאות שנים שלאחר מותו של [[מוחמד]], בנוסף לכך שהוא החל בכיבושים רק לאחר מותה של ח'דיג'ה.
 
בנוסף, הכמורה הלהיטה את רעיון הקשר והנאמנות היהודי-אסלאמי בהצגתה את מקרה היהודים תושבי [[ירושלים]] שנלחמו שכם אחד עם שכניהם המוסלמים נגד הנוצרים בלהגן על העיר במהלך [[מסע הצלב הראשון|מסעות הצלב הראשונים]].{{הערה|Brown, Michael L. Our Hands Are Stained with Blood: The Tragic Story of the "Church" and the Jewish People. Shippensburg, PA: Destiny Image Publishers, 1992|שמאל=כן}} מאוחר יותר הואשמו היהודים גם בשיתוף פעולה עם המוסלמים נגד הנוצרים, כדוגמת מקרה [[בהלת המצורעים]]. כמו גם הצגת [[גירוש ספרד|גולי ספרד]] שהשתלבו בחברה ובצבא המוסלמי, ואף נלחמו נגד הנוצרים בשיתוף עם המוסלמים כ[[שודדי ים יהודים|שודדי ים]].{{הערה|Lowney, Chris. A vanished world: Muslims, Christians, and Jews in medieval Spain. Oxford University Press, 2006.|שמאל=כן}}
שורה 208:
[[קובץ:היהודי רוצה לבלוע את כל העולם.PNG|ממוזער|150px|היהודי רוצה לבלוע את העולם]]
{{ראו גם|ערכים=[[אסכטולוגיה]], [[ספר דניאל]], [[חזון יוחנן]]}}
לפי המסורת הנוצרית [[יום הדין]] יגיע כאשר ה[[יהודים]]היהודים ישובו ל[[ישראל|ארצם]], אז יופיע ה[[אנטיכריסט]], שיהיה מ[[עברים|בני ישראל]]. עד תחילת המאה ה-20 רוב הנוצרים האירופאים (בעיקר הקתולים) האמינו כי ה[[אנטיכריסט]] יהיה [[יהודי]] שיוביל את ה[[יהודים]]היהודים, במלחמתם נגד ה[[נוצרים]], אז תתחיל מלחמה גדולה ב[[אירופה]] שבה רוב היהודים ימותו - ומכאן כל ה[[יהודים]]היהודים רעים כי הם בעצם יצדדו ב[[אנטיכריסט]]. בסוף המלחמה, [[ישו]] יקום לתחייה, יקים את [[בית המקדש השלישי]], ישפוט את העולם כשהטובים יעלו לגן עדן והרעים ישארו בעולם הזה. לאורך השנים היו סברות שונות בנוגע למתי יתקיים יום הדין כאשר רבים מהנוצרים ניסו לדחות את הקץ והאמינו כי ימיהם הן ימי [[מלחמת גוג ומגוג]], כדוגמת: [[המרד הגדול]], [[מסעי הצלב]], [[מלחמת העולם השנייה]].
 
לפי [[ספר דניאל|חזון דניאל]] דווקא ה[[יהודים]]היהודים יהיו בצד של המשיח, כאשר העמים האירופאים לא יכנסו ויתערבו במלחמת [[יום הדין]] ועל כן ייענשו בסופו של דבר. כמו כן יום הדין לא יביא לקץ העולם אלא לשלום ואחווה בין כל העמים, כאשר התרבויות והדתות השונות ישמרו ויחיו בהרמוניה אחת עם השנייה. חזון דניאל גם מציין כי בעת הזו כל עמי העולם יכבדו ויבקשו את הנהגת היהודים כאשר [[בית המקדש השלישי]] יהפוך למרכז דת ומשפט עולמי. רעיון זה שמובנה בדת הנוצרית כחלק מ[[הברית הישנה]], יצר אנטגוניזם נוצרי כלפי ה[[יהודים]]היהודים שכביכול חושבים שהם עתידים לשלוט בהם ובעולם, כחלק מייעודם כ"עם הנבחר" והביא לשנאה גבוה של הנוצרים כלפי היהודים.
 
שתי הנבואות האפוקליפטיות העיקריות הן [[ספר דניאל|חזון דניאל]] ביהדות ו[[חזון יוחנן]] בנצרות. שתיהן נכתבו בעתות שפל ליהודים ולנוצרים. רבים מהחוקרים טוענים כי מטרת הנבואות האפוקליפטיות היא לשמש כמקור לעידוד ותקווה לעתיד לבוא וכי אינן באות לנבא את העתיד לבוא (יש גם הגורסים כי הם נכתבו בהשראת הדת והרעיונות [[זורואסטריות|הזורואסטרים]] מממלכת פרס העתיקה שהשפיעו על ה[[יהדות]] וה[[נצרות]] באותה התקופה). תאולוגים וחלק מהפרשנים טוענים כי מטרת רעיון [[יום הדין]] וביאת ה[[משיח]] הוא פסיכולוגי - על מנת שאנשים יצפו למשפט בכל עת ובכך יתנהגו באופן הטוב ביותר שביכולתם, וזאת מתוך חשש למשפט אלוהי.
שורה 247:
===שחצנות, הסתרת מידע ושקרים יהודיים===
{{ראו גם|ערכים=[[שבועת היהודים]], [[משפט פריז]], [[יוהאן אנדריאס אייזנמנגר#הספר "היהדות - המגולה" (החשופה)|היהדות - המגולה]]}}
עד לרפורמה שהחילה [[ועידת טרנטו]] (1563-1545) ביחס להשכלתם של [[כומר|הכמרים]]; בעקבות התפשטות [[נצרות פרוטסטנטית|הפרוטסטנטיות]] ברחבי [[אירופה]] שכללה יצירת מערכת הכשרת כמרים מובנית במטרה להעלות את רמתם האינטלקטואלית והמוסרית; רמת השכלתם הדתית של הכמרים עד אז לא הייתה כה טובה. כך לרוב הכמורה לא יכלה לעמוד, לענות ולדרוש לציבור ובמקום הסיתו את הקהל נגד ה[[יהודים]]היהודים. הטיעונים המרכזיים היו שה[[יהודים]]שהיהודים יודעים יותר מהכמרים והכנסייה על [[תאולוגיה|יסודות האמונה]] (שכן [[תאולוגיה נוצרית|התאולוגיה הנוצרית]] מסתמכת על [[עיקרי האמונה היהודית|התאולוגיה היהדות]] ובנויה עליה מבחינה [[תאולוגיה|תאולוגית]]) ואלו אינם מוכנים לחלוק מידע זה ולכן אין להאשים את הכמרים והכנסייה בחוסר הכשרתם, אלא את ה[[יהודים]]היהודים שאינם מוכנים לחלוק את המידע.
 
בנוסף על-מנת שה[[נוצרים]] מחפשי התשובות שינסו אצל היהודים לא יתחברו ליהדות וימירו מהנצרות, טענו הכמרים שהיהודים שחצנים ושאין לסמוך עליהם שכן היהודים משקרים, זוהי דרכם והיא מותרת מתוקף דתם. כהוכחה הסתמכו על תפילת [[כל נדרי]] וה[[כפרות]] שאומרים היהודים ב[[יום כיפור]] שכביכול מתירה את הנדרים שננדרו במהלך השנה, וכביכול מכפרת על כל החטאים שהאדם עשה (כשלמעשה כל נדרי ו[[כפרות]]וכפרות מכפרים רק על עבירות שבין אדם למקום, ולא בין אדם לחברו ומהווים רק עניין סמלי של כפרה. כשב[[נצרות]] הקתולית קיים [[שטר מחילה]] וה[[וידוי (נצרות)|וידוי]] שלמעשה מכפר על הכל. ובנצרות הפרוטסטנטית כלל אין צורך בבקשת כפרה שכן מעצם ההכרה והאמונה בישו כל החטאים נסלחים). רעיון [[יום כיפור]], [[כפרות]] וה[[חזרה בתשובה]] עוררו [[אנטגוניזם]] ושנאה כלפי היהודים מסיבה נוספת והיא שלפי הנצרות אין מחילה וגאולה ללא ההכרה בישו ובנצרות. לכן הרעיון שהיהודים מאמינים שבדרכים אלו העוונות, ובכללם עוון רצח ישו ודחייתו נסלחים הייתה בלתי מתקבלת ויותר מכך בלתי נסבלת על ידי הנוצרים ששמעו על מסורות אלו. שכן לפי תאולוגית החילופין{{אנ|Supersessionism}} לעד נידונו היהודים לשאת בעוונם ולחיות תחת משקל חטאם.
 
בשיטות אלו ועוד מנעו הכמרים כל אפשרות לשיח כנה בין ה[[נוצרים]] ל[[יהודים]]ליהודים ובעצם יצרו חוסר אמון כמו מצב בו הנוצרים סלדו מהיהודים על כך שלא חלקו עמם את חוכמתם ובקיאותם בדת, וכן סלדו מהיהודים כשדיברו ושיתפו מידע מתוך מחשבה שבדיבורם, הכביכול חכם, הם מתנשאים ומשתחצנים. בנוסף לכך שהם לא האמינו למילה שיצאה מפי היהודים שכן האחרונים כביכול מערימים ומסתירים את האמת בשקריהם. שכן, כביכול, בלתי אפשרי שיהודי יאמר את האמת, שכן היהודי קנאי לתורתו ולא רוצה לחלוק אותה על-מנת שרק הוא ילך בדרך האמת ולא אחרים, ויזכה לשכר גבוהה יותר דרך קיומן בעולם הבא. יש להדגיש כי רוב, אם לא כל, הרעיונות האנטי-יהודים נבנו סביב הטיעונים היהודים האפשריים שיכולים לעלות בשיח הדתי תאולוגי שבין הנצרות ליהדות. במצב שכזה, במקרה בו ייווצר שיח בין דתי, הנוצרי יסיק בראשו, תוך כדי השיח, מסקנות לשלילת טיעוני היהודים, באמצעות ההכפשות והטיעונים השקריים ששמע של היהודים דרך הכמורה. כמו האמונה שאם היהודים אמורים אחרת ממה ששמע זה לוודאי שקר, ולא יעלה על דעתו לשאול או להציג את הדברים בפני היהודי. הנצרות רואה ביהדות כדת שבטלה מן העולם וכראשי הכנסייה הראשונים כמניחי אבני היסוד של הכנסייה תחת הפירושים הנכונים "היחידים" של התנ"ך. לכן לא ברור למה הרעיונות והפירושים היהודים נתפסים כמוסתרים ומוחבאים בכוונת זדון, אם בין כה וכו הם נתפסים כלא רלוונטיים ולא נכונים.
 
====קריפטו יהודים====
שורה 291:
לפי [[מנפרד גרסטנפלד]] שרידים רבים מהאנטישמיות הנוצרית הקלאסית נותרו, כשמתווספים אליה אלמנטים חדשים, ואלו באים לידי ביטוי בעיתונאות, באיורים ובמדיה העכשווית באירופה. אירופאים רבים עודם מאמינים כי היהודים אשמים ברצח ישו וכי הם משתמשים בדם נוצרים בפסח. תוך המשך קיום מסורת "שריפת היהודי" לטקס חג הפסחא.{{הערה|שם=גרסטנפלד|Manfred Gerstenfeld, [http://www.jcpa.org/phas/phas-gerstenfeld-s05.htm The Deep Roots of Anti-Semitism in European Society]. Jewish Political Studies Review 17:1-2 (Spring 2005)}}
 
רעיון ה[[אנטישמיות נוצרית#היהודים כבית הכנסת של השטן|היהודים כבית הכנסת של השטן]] הוביל לפיתוח תאוריות שונות לגבי כך שהיהודים המודרניים אינם באמת יהודים - אלא ה[[אדום (עם)|אדומים]], עם בעל קונוטציה שלילית בתנ"ך שמקושר באויב שיש להילחם בו באחרית הימים, או ה[[ממלכת הכוזרים|כוזרים]], גם כן עם בעל קונוטציות תנ"כיות שליליות. היו אף כאלו שהאמינו שהגרמנים בתקופת מלחמת העולם השנייה היו למעשה היהודים האמתיים והיהודים שנרצחו היו למעשה יהודים מתחזים.{{הערה|Jack Harper. [http://www.iamthewitness.com/listeners/Just.What.Is.The.Synagogue.of.Satan.htm Just What Is The "Synagogue of Satan"?]. 20 april 2008|שמאל=כן}}
 
כיום עודם קיימים זרמים שונים בנצרות שעדין מחזיקות באמונות והתפיסות העתיקות על היהודים והיהדות מתוך התנגדותם לעמדות [[קריית הוותיקן|הוותיקן]]. תוך אמונה בתפיסות האנטישמיות המסורתיות ותפיסתם כאמת או אי הבנת רקעם. זאת לרוב תוך חוסר בקיאות בנצרות עצמה, כמו במיוחד ב[[יהדות]], ה[[עברית]] וב[[תנ"ך|תנ"ך היהודי]]. כשרובם אינם מודעים לכך שתפיסות אלו אנטישמיות, לא נכונות, אינן מבוססות על האמת, וכוונו מטעמים פוליטיים.
שורה 306:
 
====שימוש בסמלי האנטישמיות הנוצרית הקלאסית====
החל משנת [[2010]] החלו ארגונים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית להשתמש ב[[תעמולה]] המעוררת רגשות הדתיים נגד ישראל, תוך עידוד וקריאה להחרמתה.{{הערה|1={{קישור כללי|כותרת=All I Want for Christmas is an End to Apartheid|כתובת=https://sacbds.files.wordpress.com/2010/11/all-i-want-for-christmas-is-an-end-to-apartheid3.pdf|תאריך=2010}}}} משנת [[2013]] ארגונים נוצריים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית, החלו להשתמש ביתר שאת בתעמולה דתית אנטישמית נגד ישראל, תוך טיעון כי ישו היה פלסטיני שחי בפלסטין. ד"וח קרן עמוס הבריטית ('''Amos Trust''') הפועל בתחומי [[הרשות הפלסטינית]] בנוגע לפעולותיה ב[[בית לחם]] כתב: {{ציטוטון|בתור יהודי שחי בנצרת, ישו לא יורשה על ידי הנהגה שלו להיכנס לבית לחם. יהיה עליו להיכנס באופן בלתי חוקי לבית לחם ואולי אף לעבור [[בידוק ביטחוני]] ב[[מחסום (צה"ל)|מחסום]]. ואז הוא כנראה יבכה על מקום הולדתו כפי שבכה על [[ירושלים]]... אם ישו היה נולד היום בבית לחם, שדות [[מרעה]] רבים היו מוחרמים לטובת ההתנחלויות ישראליות הבלתי חוקיות}}. בכריכת הקטלוג לשנת [[2013]] אף מתואר ישו מנסה לעבור את חומת הביטחון באמצעות חבל.{{הערה|amos trust, [http://www.amostrust.org/media/17379/Bethlehem-Pack-2013.pdf Bethlehem Pack], 2013. גישה: 2 ביוני 2015.}}{{הערה|amos trust, [http://www.amostrust.org/media/127231/Bethlehem-Pack-2014.pdf Bethlehem Pack], 2014. גישה: 2 ביוני 2015.}}
 
בשנת [[2014]] לכבוד [[חג המולד]] התחפשו מפגינים פלסטינים ל[[סנטה קלאוס]] ויצאו להפגין ולתקוף חיילי צה"ל תוך צילום תמונות תגובות החיילים והפצתם כתקיפת חיילי צה"ל את סנטה קלאוס. באותה שנה ''Kairos Palestine'' הפיצו איגרת מיוחדת ובה נכתב: {{ציטוטון|באשר לאסירים, הם אלו שסובלים הכי הרבה מקרב הפלסטינים. הם הקריבו שנים ארוכות מחייהם לטובת אחרים. ישו אמר 'אלוהים שלח אותי לדרוש חופש לכלואים, להשיב את הראייה לעיוורים ולשחרר את המדוכאים}} (הבשורה ע"פ לוקאס, 18,4). {{ציטוטון|זכרו כי הפלסטינים הנוצרים הם שומרי המקומות הקדושים. זכרו אותם במשך כל השנה, לא רק בזמן חג המולד... אנו צריכים את עמידתכם לצדנו במאבק על מטרתנו החוקית והצודקת, באמצעות פעילות בממשלות שלכם כדי לסיים את הכיבוש הישראלי הנוראי של מולדתנו."}} [[פרסביטריאניזם|הכנסייה הפרסביטראנית]] באותה השנה פרסמה{{ציטוטון|כשאנו חוגגים את לידתו של הילד הנוצרי, (קשה שלא לתהות) איך היו חייו נראים כילד או של מריה כאם, אם הוא היה נולד בבית לחם היום.}}{{הערה|שם=מסעותישו}}{{הערה| ADAM LEVICK, [http://ukmediawatch.org/2011/04/17/the-murder-of-vittorio-arrigoni-and-the-morality-of-resistance/ The murder of Vittorio Arrigoni and the morality of “resistance”]. UK Media Watch. APRIL 17, 2011.|שמאל=כן}} באותה השנה החלו לדמות את מדינת ישראל ל[[התקופה הרומית בארץ ישראל|שלטון הכיבוש הרומי]], שדיכא את היהודים בימיו של ישו; ואת היהודים אז לפלסטינים היום. [[מתודיזם|הכנסייה המתודיסטית המאוחדת]] פרסמה: {{ציטוטון|מנקודת המבט הפלסטינית, ישנו דמיון מסוים בין התנאים הפוליטיים בפלסטין בזמנו של ישו והמצב הנוכחי בפלסטין. יש כיבוש בוטה ששולט ומדכא את העם; ויש מילות שתתארנה את מה שהאנשים עוברים: פחד, חוסר ביטחון, חוסר יציבות, סבל, צער, ייאוש, ורגשות שליליים אחרים שאימפריה מדכאת וממשלת ימין ישראלית יכולים ליצור.}}{{הערה|[http://www.globalministries.org/news/mee/sabeel-christmas-message-2014.html Dr. Naim Ateek, President of the Board, Sabeel. 2014]. Sabeel Christmas Message 2014. גישה: 3 ביוני 2015.}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אנטישמיות_נוצרית"