אנטישמיות נוצרית – הבדלי גרסאות

האנטישמיות הנוצרית, שיוחסה לגורמים רבים, מתייחסת להבדלים התאולוגיים מבחינה דתית ולתחרות שבין [[כנסייה|הכנסייה]] ל[[בית כנסת|בתי הכנסת]].{{הערה|Nancy Calvert Koyzis (2004). Paul, monotheism and the people of God : the significance of Abraham traditions for early Judaism and Christianity. Continuum International Publishing Group|שמאל=כן}} לרוב מקובל לפרש את הסיבות לאנטישמיות הנוצרית כנובעת מאי-הבנת האמונות והמנהגים היהודים ותגובה בלתי רציונליות למחשבה כי קיימת עוינות יהודית כלפי הנוצרים. עמדות אלו התחזקו בקרב הנוצרים דרך הטפה, אמונות והוראות פופולרית נוצריות שנמשכו במשך אלפיים שנה, המכילות בוז כמו גם חוקים שנועדו להשפיל ולהכפיש יהודים.{{הערה|Jerusalem Center for Public Affairs. May 5, 2009. [http://jcpa.org/article/the-origins-of-christian-anti-semitism/ The Origins of Christian Anti-Semitism: Interview with Pieter van der Horst]|שמאל=כן}} הרעיונות האנטישמים שהנצרות הניחה, כביכול כמקור אמין, היו לאבן פינה לרעיונות אנטישמים מאוחרים יותר שצצו, התבססו, התפתחו והתווספו לאלו שבאו לפניהם, ובעצם הזינו והעצימו אחד את השני ב[[סינרגיה]].{{הערה|שם=אנטישמיות מיתוס|1=Perry, Marvin, and Frederick M. Schweitzer. Anti-Semitism: myth and hate from antiquity to the present. Palgrave Macmillan, 2002.}}

האנטישמיות המודרנית לרוב מתוארת כשנאה גזעית נגד יהודים, לאור תאוריות גזעניות שהחלו לצוץ במהלך המאה ה-18, ואילו האנטי-יהדות תוארה כעוינות לדת היהודית. עם זאת במהלך המאה ה-12, האנטישמיות הגזעית מוזגה ביעילות לאנטישמיות הדתית בנצרות המערבית. כשחוקרים רבים טוענים כי לאנטישמיות הנוצרית, בייחוד הפרוטסטנטית, היה תפקיד מרכזי באנטישמיות של תקופת [[גרמניה הנאצית]], [[מלחמת העולם השנייה]] ו[[השואה]], כשהאחרונים לא היו יכולים להתממש ללא הקודם.{{הערה|Heschel, Susannah, The Aryan Jesus: Christian theologians and the Bible in Nazi Germany, p. 20, Princeton University Press, 2008|שמאל=כן}}

מרים טיילור טוענת כי ישנן שתי השערות בנוגע למקור האנטי-יהודי שבנצרות. הראשונה היא ההשערה המסורתית הגורסות כי מקור האנטי-יהדות של אבות הכנסייה המוקדמים "עברה בירושה מהמסורת הנוצרית של פרשנות המקרא". ההשערה השנייה גורסת כי האנטי-יהדות הנוצרית המוקדמת עברה בירושה מהעולם [[פגניות|הפגאני]].{{הערה|Taylor, Miriam S. (1995). Anti-Judaism and Early Christian Identity: A Critique of the Scholarly Consensus. Leiden, New York, Köln: Brill Academic Publishers. p. 115.|שמאל=כן}} כפי שטען גולדמן כי שורשיה של האנטישמיות הנוצרית נטועים במקורות מצריים שהתפשטו על ידי "האפוס היווני של הדעות הקדומות המצריות העתיקות".{{הערה|Schäfer, Peter. Judeophobia, Harvard University Press, 1997, p 208|שמאל=כן}}{{הערה|Martin Goodman, Rome and Jerusalem: the clash of ancient civilisations, Allen Lane 2006.|שמאל=כן}}

דת הייתה חלק עיקרי מהממשל האזרחי ברומא העתיקה{{אנ|Religion in ancient Rome}}. כך שכשחלק מהקיסרים הכריזו עצמם על אלים, ודרשו להיות נערצים בהתאם, הדבר היווה בעיה ליהודים לאור איסור ה[[עשרת הדיברות|דיבר השני]]. אדוארד פלאנרי{{אנ|Edward Flannery}} טוען כי סירובם של היהודים לקבל את הסטנדרטים הדתיים והחברתיים היווניים סימנו אותם לרעה. [[הקטאיוס איש אבדרה]] כתב כי משה ב"זיכרון גלות עמו, הנהיג עבורם דרך [[מיזנתרופיה|מיזנתרופית]] ועוינת לחיים". [[מנתון]] טען כי היהודים היו מצורעים מצריים שלמדו על ידי משה "איך לא להעריץ את האלים." אותו מוטיב הופיע בכתביהם של [[טקיטוס]], [[אפיון (מדקדק)|אפיון]], [[אפולוניוס מולון]], [[פוסידוניוס]], [[ליסימכוס]] ו[[כאירמון מאלכסנדריה]]. [[אגאתרכידס]] כתב על "השיטות המגוחכות" של היהודים ועל "האבסורד שבחוקיהם", ועל איך הצליח [[תלמי הראשון]] לכבוש את ירושלים בשנת 320 לפנה"ס, כי תושביה שמרו את השבת ולא יצאו להגן על העיר. פלאנרי מאפיין את האנטישמיות בימי הקדם כבעלת מהות תרבותית, בעלת מאפיינים של [[שנאת זרים]] לאומיים, דבר ששיחק תפקיד בהגדרות הפוליטיות.{{הערה|Flannery, Edward H. [https://books.google.co.il/books?id=J40gNC7cxfYC&pg=PA25&dq=%22economic+antisemitism%22&hl=iw#v=onepage&q=%22economic%20antisemitism%22&f=false The Anguish of the Jews: Twenty-Three Centuries of Antisemitism]. Paulist Press, first published in 1985; this edition 2004, pp. 11–12, 25.|שמאל=כן}}

ישנן דוגמאות מרובות לכך ש[[אנטיוכוס הרביעי]], חילל את בית המקדש היהודי בירושלים ואסר על קיום פרקטיקות דתיות יהודיות באזור. כמו ברית מילה, שמירת השבת ולימוד מספרי דת יהודים. מספר היסטוריונים טוענים כי [[טיבריוס]] סילק את היהודים מרומא וניסה לדכא את כל הדתות הזרות באזור. בשנת [[95]] [[טיטוס פלביוס קלמנס]] הוצא להורג על כך "שחי חיים יהודיים" ו"נסחף לחיי היהדות". לאחר [[מרידות יהודה ברומא|המלחמות היהודיות-רומיות]] (66-135), [[אדריאנוס]] שינה את שם [[התקופה הרומית בארץ ישראל|מחוז יהודה]] ל[[סוריה פלשתינה]] ואת שמה של [[ירושלים]] ל[[איליה קפיטולינה]], בניסיון למחוק את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לאזור.{{הערה|H.H. Ben-Sasson, A History of the Jewish People, Harvard University Press, 1976, page 334|שמאל=כן}} בנוסף, לאחר שנת [[70]], היהודים וה[[גר]]ים היהודיים החדשים הורשו לקיים את דתם רק בתנאי שישלמו את [[המס היהודי]]. בשנת [[135]] נאסרה הכניסה על יהודים לירושלים, פרט ליום [[תשעה באב]].

מבחינה דתית, עצם "הבחירה האלוהית" היה לנושא מהות וליבה ביחסי היהדות-נצרות וכסיבה ל[[אנטישמיות]], עוד מימי ההלניסטים.{{הערה|Wistrich, Robert S. A lethal obsession: anti-Semitism from antiquity to the global Jihad. Random House, 2010.|שמאל=כן}} המאבק העיקרי היה על מיהו "ישראל האמיתי"; הנצרות טוענת שהיא יורשת את ההבטחה והבחירה האלוהיות, והיהודים שלא התנצרו איבדו את מעמדם כחלק מן העם הנבחר. בסופו של דבר הביא הדבר את הנוצרים להאשמה דמונולוגית של היהודים כעושי דברו של השטן, מרעילי בארות – התגלמות הרשע בעולם.{{הערה|[[מרק ר. כהן]], האסלאם והיהודים: מיתוס, מיתוס נגדי, היסטוריה. בתוך: [[חוה לצרוס יפה]]. 1996. סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות; היהודים בקרב שכניהם המוסלמים. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל: ירושלים. עמ' 7-21.}} הנוצרים נתקלו בבעיה במאבק ביהדות בשל כך שה[[תנ"ך]] התקבל כאמת וכבסיס הנצרות ולכן לא הייתה ניתן, מבחינה אמונית, לביקורת והפרכה באופן מושכל או שיפוטי, בשונה מה[[ביבליה]] עבור היהודים. לאור זאת הביקורות הנוצריות כלפי היהדות לרוב גלשו לפסים אישיים או לביקורת על התורה שבעל-פה שלא נכללה בקנוניזציה של הביבליה הנוצרית.

מרים טיילור טוענת כי האנטי-יהדות הנוצרית תאולוגית "נובעת ממאמצי הכנסייה לפתור את הסתירות הגלומות באימוץ ובדחייה הבו-זמניים של האלמנטים השונים מהמסורת היהודית."{{הערה|Taylor, Miriam S. (1995). Anti-Judaism and Early Christian Identity: A Critique of the Scholarly Consensus. Leiden, New York, Köln: Brill Academic Publishers. p. 127.|שמאל=כן}}

חוקרים מודרניים טוענים כי ייתכן והיהדות הייתה לדת מיסיונרית במאות הראשונות לספירה, ולכן ייתכן והתחרתה מול הנוצרים על נאמנותם הדתית של הגויים.{{הערה|Taylor, Miriam S. (1995). Anti-Judaism and Early Christian Identity: A Critique of the Scholarly Consensus. Leiden, New York, Köln: Brill Academic Publishers. p.7.|שמאל=כן}} לאור זאת ייתכן וגורם התחרות היווה מניע לאנטי-יהדות הנוצרית, תוך העללת עלילות נגד היהודים. שכן רוב הנוצרים הראשונים לא היו בקיאים בתורה ולא ידעו עברית ולכן לא היה ביכולתם לספק [[אפולוגטיקה|הגנה]] מספקת על עמדתם, אלא בצורה זו.{{הערה|[[ברנאר לזר|Lazare, Bernard]] (1903). Antisemitism: Its History and Causes. New York: International Library. p. 56.}} עם עלייתו לשלטון של [[קונסטנטינוס]], האחרון הדחיק את המיסיונריות היהודיות ואסר על היהודים למול את עבדיהם. הוא אף התקין חוק שדן יהודים שסקלו כופרים למוות, למוות בשיפוד יתד. החל מהמאה החמישית הפסיקה הכנסייה להשתמש בדיונים הפומביים למטרות אפולוגיות לאור כך שהן הוכחו כעקרות, ולרוב משמשות לחיזוק האמונה היהודית.{{הערה|[[ברנאר לזר|Lazare, Bernard]] (1903). Antisemitism: Its History and Causes. New York: International Library. p. 66.|שמאל=כן}} [[יוחנן כריסוסטומוס]] העביר ביקורות נוקבות נגד הנוצרים שבילו זמן במחצית, בחברת, בבתי-הכנסת ובחגים של הדת היריבה, היהדות, והתנגד לכך באופן נחרץ. זאת בדומה ל[[איזידורוס מסביליה]], ננטיוס פורטונטוס{{אנ|Venantius Fortunatus}}, גנאדיוס ממאסיליה[{{אנ|Gennadius of Massilia}}, סולפיכיוס סוורוס{{אנ|Sulpicius Severus}}, [[פאולוס אורוסיוס]], פרודנטיוס{{אנ|Prudentius}}, הילארי מפואטייה{{אנ|Hilary of Poitiers}}, [[אנסטסיוס סינאיטה]], קוסמס אינדיקופלאוסטס{{אנ|Cosmas Indicopleustes}}, תיאודוראת{{אנ|Theodoret}}, תיאודור ממופסואסטיה{{אנ|Theodore of Mopsuestia}}, דיודורוס התרסי{{אנ|Diodorus of Tarsus}} ו[[אפיפניוס מסלמיס]]. נראה כי המדיניות היהודית למיסיון וגיור ליהדות, שהיה נפוץ בעולם ההלניסטי, נפסקה עם תום [[מרידות יהודה ברומא|המלחמות היהודיות-רומיות]] וגיבוש ערכי היהודות בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש.

לאחר שהמיר [[קונסטנטינוס]] לנצרות ולאחר [[ועידת ניקיאה]] שלח האחרון מכתב תמיכה בהפרדת סעודת חג ה[[פסחא]] מה[[פסח]] היהודי, וצוטט אומר:{{ציטוט|"זה נראה דבר לא ראוי שבחגיגות הסעודה הקדושה ביותר עלינו ללכת בדרכיהם של היהודים, שכפרו בטומאה את ידיהם עם חטאים עצומים, ולכן,הם בצדק מעונים... עם עיוורון הנשמה... הניחו לנו שלא יהיה לנו דבר מהמשותף עם ההמון היהודי הנתעב; שכן קיבלנו מגואלנו דרך אחרת."{{הערה|Eusebius, [http://www.newadvent.org/fathers/25023.htm Life of Constantine Vol. III Ch. XVIII Life of Constantine (Book III)] (Catholic Encyclopedia)|שמאל=כן}}}} הקיסר הרומי קונסטנטינוס אף הנהיג מספר חוקים הנוגעים ליהודים: נאסרו עליהם להיות בעלים של עבדים נוצרים או למול את עבדיהם. המרת נוצרים ליהדות הוצאה מחוץ לחוק. השירות הדתי הוסדר ממלכתית, הקהילות הוגבלו, ויהודים הורשו להיכנס לירושלים רק ב[[תשעה באב]], יום השנה לחורבן בית המקדש.

במאה החמישית אפליית היהודים החמירה, [[קודקס תאודוסיאנוס]] אסר על יהודים מלשרת בשירות הציבורי, הצבאי והמשפטי.{{הערה|Dan Cohn-Sherbok (2006) The Paradox of Anti-Semitism. Continuum: 34–35|שמאל=כן}} היקף בתי המשפט היהודיים הוגבל, בתי כנסת נהרסו על ידי נוצרים או הוסבו לכנסיות, ושיפוץ בתי-כנסת הותר רק במקרה של סכנת קריסה.{{הערה|N. de Lange, "Atlas of the Jewish World", Facts on File, 1984, pp.34–36|שמאל=כן}}

החל משנת [[325]], אך בעיקר החל מ-[[1229]], נאסר על נוצרים לעיין לבדם ב[[ביבליה]],{{הערה|Stuart Federow, [https://books.google.co.il/books?id=I-lyt7_iMvoC&pg=PA181&lpg=PA181&dq=jew+were+forbidden+to+read+the+christians+bible&source=bl&ots=6Pwk-Cj7UV&sig=wHIXQghIfsCdOgtm00xEGZ0ZLm8&hl=en&sa=X&ei=QIiiVbPMG8jzUuHCg4AE&ved=0CC4Q6AEwAw#v=onepage&q=jew%20were%20forbidden%20to%20read%20the%20christians%20bible&f=false Judaism and Christianity: A Contrast,] iUniverse, 2012. p. 181.|שמאל=כן}} ובמיוחד לתרגם אותה לשפת המקום בעצמם. ישנם הטוענים כי הסיבה הייתה להסתיר את יסודותיה היהודיים של הנצרות ואת "מסירותו לכל החיים של ישו, ליהדות ולמנהגים היהודים." כשבשיטה זו כפרה הכנסייה ברצונו ודבריו של ישו, ביצירת הנצרות והכנסייה כפי שהן קיימות כיום. כל זאת תוך הסתרת זהותם היהודית של ראשוני הנוצרים ואלו שהכירו ודבקו בדרכו של ישו כמו [[יעקב הצדיק]] ו[[פטרוס]]; שהמשיכו לשמור על זהותם, מנהגם ודרכם היהודית, כפי שהורה רבם ישו. כשהסממן הנוצרי היחיד שהבדיל בינם ליתר היהודים היה האמונה שישו משיח כיתר המשיחים לפניו - לא אל, ושעלה לשמים כצדיקים לפניו, ועתיד [[הביאה השנייה|לחזור]] בעתיד הקרוב ולהגשים את נבואות אחרית הימים כפי שאוזכר בתנ"ך. כשמאוחר יותר [[פאולוס]], השליח לגויים, מיוזמתו קרע את הנצרות מהיהדות וממשנתו של ישו לתלמידיו ויצר דת אחרת; ולמרות זאת המשיכו גוים, מומרים חדשים לנצרות, להיכנס ולהתפלל בבתי הכנסת היהודים. עדות לכך ניתן למצוא בדרשותיהם של [[יוחנן כריסוסטומוס]], [[פטריארך אנטיוכיה]] ופטריארך קונסטנטינופול{{אנ|Ecumenical Patriarch of Constantinople}} [[האימפריה הביזנטית|הביזנטים]] (386-387 לספירה) שגינו את התערותם של ה[[גוי]]ים שהומרו לנצרות בחברה ובתרבות היהודית; ולאור זאת החלו בתהליך הפרידה מהיהדות, תוך זירוז התהליך בהאשמת היהודים ב"רצח ישו" ו"עלילות הדם". מאחר שלא היה ניתן לספר את סיפורו של ישו ללא היהדות, בגרסאות הערוכות של הביבליה נערכו, נוספו והושמטו חלקים על מנת לנצר את ישו וסיפורו.{{הערה|שם=ברנארד1|Bernard Starr. (2013). Jesus Uncensored: Restoring the Authentic Jew. OmniHouse Publishing}}{{הערה|שם=ברנארד2|1={{קישור כללי|הכותב=Bernard Starr|כותרת=Why Christians Were Denied Access to Their Bible for 1,000 Years|כתובת=http://www.huffingtonpost.com/bernard-starr/why-christians-were-denied-access-to-their-bible-for-1000-years_b_3303545.html|תאריך=05/20/2013}}}}

פרדריק שוייצר ומרווין פרי בספרם "אנטישמיות: מיתוסים ושנאה מעת העתיקה ועד ימינו" טוענים כי מחברי הבשורות ביקשו להטיל את האחריות על [[צליבתו של ישו]] ומותו על היהודים, ולא על הקיסר הרומי או פונטיוס פילטוס. כתוצאה מכך, [[נוצרים]] במשך מאות שנים נתפסו ליהודים כ "רוצחי ישו". [[חורבן בית המקדש השני]] נתפס כעונש ופסק דין אלוהי ליהודים על רציחתו של ישו, והיהודים נתפסו כ" אנשים שלעד נידונו לסבול גלות והשפלה."{{הערה|שם=אנטישמיות מיתוס}} לדברי ההיסטוריון אדוארד ה. פלאנרי, [[הבשורה על פי יוחנן]] בפרט מכילה פסוקים רבים המתייחסים ליהודים באופן מזלזל.{{הערה|Flannery, Edward H. The Anguish of the Jews: Twenty-Three Centuries of Antisemitism. Paulist Press, first published in 1985; this edition 2004,|שמאל=כן}}

לאור תקופות אלו גובשו והוגדרו היהודים כאויבי הצלב והנצרות הרומית, דבר שהיה לו השפעה מכרעת ביחסי היהדות-נצרות והתפשטות ה[[אנטישמיות]] בעולם הנוצרי, והשפיע רבות, מאוחר יותר, בימי הביניים.{{הערה|1=Rezakhani, Khodadad. "[http://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/00210862.2012.758491 Defenders and Enemies of the True Cross: the Sasanian Conquest of Jerusalem in 614 and Byzantine Ideology of Anti-Persian Warfare.]" Iranian Studies 46.3 (2013): 506-510.|שמאל=כן}} כשבימי הביניים המאוחרים שוב הואשמו היהודים ב[[אנטישמיות נוצרית#האשמות בדבר שיתוף פעולה עם המוסלמים|שיתוף פעולה עם המוסלמים]].

בישופים מהעידן הקדום של הכנסייה, כמו [[אמברוזיוס]] הגדירו את היהודים כתת-עם של אלו המיועדים לגיהנום. תלמידו [[אוגוסטינוס]] טען שהיהודים צריכים להישאר בחיים ולסבול כתזכורת מתמדת לרצח האל [[ישו]] על-ידם, כשהצורך שבלאהוב אותם היא רק על-מנת לגיירם לנצרות. לעיתים הוא אף זיהה את כל היהודים עם [[יהודה איש קריות]]. אבות כנסייה אחרים, כמו [[יוחנן כריסוסטומוס]] הלכו עוד יותר רחוק בגינוי היהודים; [[אפרים הסורי]] כתב במאה ה-4 פולמוס נגד היהודים, הכולל ההאשמה החוזרת ונשנית שהשטן שוכן ביניהם כשותף. כתבים אלה התייחסו ליהודים כאויבי הנצרות וכ[[שטן]], ליהדות דת, כוזבת, שטנית, אלימה וגסה; ולנצרות כדת אדוקה, אמיתית, טובה אוהבת ורודפת שלום. כיוחנןכ[[יוחנן כריסוסטומוס]], מטרתו של [[אפרים הסורי]] הייתה להניא את הנוצרים מלחזור ליהדות על ידי הדגשת מה שראה כרשעותם של היהודים ודתם. [[יוחנן כריסוסטומוס|כריסוסטומוס]] סבר, כיתר הכמרים בני זמנו, כי חטאיהם של היהודים הם קהילתיים ואינסופיים, כשהיהודים בני-זמנו הם הייצוג הקולקטיבי לכל הפשעים לכאורה שבוצעו על ידי כל היהודים שהתקיימו עד אז. כולם זכאים למחילה, ללא קשר לדתם, [[סטירת לחי#להפנות את הלחי השנייה|הפנה את הלחי השנייה]], מלבד היהודים שאין להם אפשרות להימחל לאור חטאם ברצח ישו, כאשר כל חטאותיהם רק נערמים ומצטברים זה על זה, זאת עד שיתנצרו.

עד המאה הרביעית לספירה תיאור היהודים והמתייהדים כתאבי בשרים וסוטי מין הפך למוטיב בטקסטים ובתרבות הנוצרית המוקדמת. היהודי לרוב תואר כסוטה מין המנצל ואונס נשים נוצריות, לעומת הנוצרים המוסריים מינית. כמו כן תואר היהודי כמנצל את מיניות בנותיו לשם קידום מטרותיו (לדוגמה וכביכול: [[אסתר המלכה|אסתר]], [[ח'דיג'ה]], [[היהודי ממלטה]] ועוד). היהודייה נתפסה כמופקרת ובעלת חופש מיני לעומת הנוצריות הצדיקות והטובות (לדוגמה וכביכול: [[מרים המגדלית]], [[הסוחר מוונציה]] ועוד).{{הערה|Drake, Susanna. Slandering the Jew: Sexuality and Difference in Early Christian Texts. University of Pennsylvania Press, 2013.|שמאל=כן}}{{הערה|Drake, Susanna Laing. Sexing the Jew: Early Christian Constructions of Jewishness. ProQuest, 2008.|שמאל=כן}}

בתקופה זו בולטים במיוחד היו אירועי [[המאה ה-14]] ב[[ספרד]]. בסוף המאה ה-14 החלו להתגבש בספרדב[[ספרד]] הנוצרית חוקים שמטרתם הייתה לנצר את כל תושבי ספרד, היהודים כמוסלמים. החוקים אלו הובילו לאפליה ורדיפת לא-נוצרים וזאת במטרה לעודד את התנצרותם. בשלב מסוים הממשל הספרדי חייב ניצור בכפייה, השיא הגיע ב[[גירוש ספרד]] בו גורשו אלו שלא הסכימו להתנצר. גם לאחר שהתנצרו היו האנוסים כפופים לחשד והטרדות מתמידים מצד הממשל; נאסר עליהם כל קיום מגע עם יהודים, מעמדם היה נחות לזה של הנוצרים ה"מקוריים", הם לא קיבלו שוויון משפטי, הם הפכו למטרה לפוגרומים מזדמנים בזמני מתח חברתי, ויותר מכל היו נתונים תחת מעקב והטרדות מצד [[האינקוויזיציה הספרדית]] ו[[האינקוויזיציה הפורטוגזית]].{{הערה|Nelson Novoa, Being the Nação in the Eternal City: New Christian Lives in Sixteenth-Century Rome (Peterborough: Baywolf Press, 2014)|שמאל=כן}}

החוקרים טוענים כי ה[[ביבליה]] נכתבה בחלקה על ידי יהודים, ייתכן בשפה ה[[ארמית]] או ב[[עברית]], כשהטקסטים העתיקים ביותר שנשתמרו הם ב[[יוונית]]. לאור הניסיון שהחל בסוף ימי הביניים להנגיש ולהעמיד את טקסט הביבליה לכלל המאמינים, הטקסט [[תרגומי התנ"ך|תורגם לשפות השונות ובגרסאות שונות]] שלאו דווקא נשארו נאמנים למקור, אלא תורגמו לפי אינטרסים או פירושים שרווחו באותה העת. גרסאות התרגום האירופאיות שונות באופן משמעותי מאלו המזרחיות תורגמו יותר בנאמנות למקור (לפי הכתבים העתיקים ביותר של הביביליה שנמצאו), ובתוך כך גם שונות משמעותית מגרסאות התרגום בעברית, ערבית ופרסית במספר מילים ובפירושי התוכן. בין היתר, המילה כנסייה או נוצרי/נצרות לא מופיעות ולו פעם אחת (אלא רק נצר וצלב) וכן לא "בית הכנסת של השטן" אלא "כנסת השטן"; עם זאת המילה יהודי/יהדות מופיעות 202 כשבגרסות האירופאיות הן מופיעות רק 82 פעמים.{{הערה|שם=ברנארד1}}{{הערה|שם=ברנארד2}} דייוויד שטרן טוען כי יוחנן התייחס בזמנו ב"כנסת השטן" לגויים, בעיקר רומאים, שבאותה התקופה התחזו ליהודים וניסו להסיט את היהודים והיהודים-נוצרים מדתם, בעורמת ניכוס הנצרות-יהודית ופירושה.{{הערה|David H. Stern. (1992). The Jewish New Testament Commentary: A Companion Volume to the Jewish New Testament – Jewish New Testament Publications, Jerusalem. P.795.|שמאל=כן}}

לקטעים אלו היה חלק גדול בתפיסה ה[[דיכוטומיה|דיכוטומית]] של הנצרות בין הטוב לרע; שהדרך היחידה להיגאל היא על ידי ישו ואמונה בו; מי שמאמין שהוא יכול להגיע לגאולה בלי האמונה בישו הוא רע ומתנשא; שהיהודים שאינם מאמינים בישו והמערערים את אמונת המאמין הנוצרי בישו, הם בעצם בית הכנסת של השטן; שיש לחשוד באלו הקוראים לעצמם יהודים ולא מקבלים את דבריו של ישו, שכן הם בית הכנסת של השטן ואינם באמת יהודים. לאור [[חזון יוחנן]] 10:6 אף נעשה עידוד יתר למשימת המרת היהודים לנצרות, ומכאן הובטח הקונפליקט וההתנגשות התמידית בין ניסיון הנוצרים להמיר את היהודים לדבקותם הדתית של היהודים בדתם - שהבטיחה התנצרות יהודים או העמדת תפיסתם על ידי הנוצרים כ"בית הכנסת של השטן" תוך קידום דעות קדומות מומצאות ועלילות על היהודים.{{הערה|Trachtenberg, Joshua. [http://www2.crashrecovery.org/woolfolk/99857688-Devil-and-the-Jews-the-Medieval-Conception-of-the-Jew.pdf The devil and the Jews]. New Haven: Yale University Press, 1943.|שמאל=כן}}

כחלק ממעשים אלו אף הותקנה בשנת [[1570]] התפילה למען היהודים ביום שישי הטוב{{אנ|Good Friday prayer for the Jews}}, ל"perfidis Judaeis" (שיכול להתפרש כ"בוגדניים" בנוסף ל"לא מאמינים"), שבכוונה מפנים את מבטם מהאמת. כתפילה מיוחדת ב[[יום שישי הטוב]], כחלק מה[[ליטורגיה]] של [[הכנסייה הקתולית]]. על יהודים נאסר בשלב מסוים לצאת מהבתים, לפתוח חלון או דלת ביום שישי הטוב.{{הערה|Roth, Norman. [https://books.google.co.il/books?hl=iw&lr=&id=8edQAwAAQBAJ&oi=fnd&pg=PP1&dq=Medieval+Jewish+civilization&ots=I6mmURCvYY&sig=Ly0QPCvir0E2ziUCfDlrcE7j6Kc&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Medieval Jewish civilization: an encyclopedia]. Routledge, 2014. p. 132.|שמאל=כן}}

בימי הביניים התעוררה אגדת [[היהודי הנודד]]; שהייתה והתקבלה כ[[מטפורה]] ליהודים. ברוב גרסאות האגדה, היהודי הנודד היה סנדלר בשם אחשוורוש. אחשוורוש סירב לאפשר ל[[ישו]] לנוח על כסאו בדרכו לצליבה ולכן ישו הענישו בקללה, שלעולם לא ימות או ימצא מנוחה אלא ינדוד סובל בעולם עד לחזרתו של ישו ביום הדין הסופי. בדרך כלל, המצב הארור הזה מתפרש לאמור שאחשוורוש יכפר על חטאיו בנדידה ממושכת עד שבסופו של דבר ישו יגאל אותו באחרית הימים.{{הערה|Hurwitz, S. "Ahasver, The Eternal Wanderer: Psychological Aspects." Ed. Galit Hasan-Rokem and Alan Dundes. The Wandering Jew: Essays in the Interpretation of a Christian Legend. Bloomington: Indiana UP (1986). P.222.|שמאל=כן}} הנדודים המתמידים של היהודי מוגברים לאור פחדו מגילוי זהותו האמיתית על ידי הנוצרים, דבר שגורם לו לעבור ממקום למקום ללא הרף ולחוסר יציבות או שגשוג.{{הערה|שם=טיילר|1=Tichelaar, Tyler Richard. The Gothic wanderer: from transgression to redemption. University Microfilms, 2003.}}

לפי [[הליגה נגד השמצה]] רעיונות אלו ממשיכים עד לימינו כשלרוב נעשים "ציטוטים שלא בהקשרם" מה[[תלמוד]] וה[[קבלה]] על מנת לבסס כי קיימת סלידה יהודית נגד הנצרות. כמו טיעונים לכך שהיהדות והיהודים לא רואים בנוצרים כבני אדם, אלא כחיות. הם מוסיפים כי "זה לא אומר שיהודים מבחינה היסטורית לא נשאו איבה כלפי ישו והשליחים או לנצרות בכללותה, לאורך מערכת היחסים בת אלפיים שנה זו. היהדות והנצרות, נפגמו על ידי הפולמוס האנטי-יהודי והרדיפות הנוצריות של יהודים. כמה רבנים גינו בחריפות את הכנסייה, ובמקומות מסוימים יהודים פיתחו ספרות עממית שהשפילה את הנצרות. אך הפולמוס האנטישמי העכשווי אינו מעוניין בלמידה או דיווח על ההתפתחות ההיסטורית של יחסי היהודים-נוצרים. אלא מטרתו להסית לשנאה נגד היהדות והיהודים על ידי הצגתם כקנאים ושונאים."{{הערה|Anti-Defamation League (2003). [http://archive.adl.org/presrele/asus_12/the_talmud.pdf The Talmud in Anti-Semitic Polemics]. Anti-Defamation League. p. 11.|שמאל=כן}}

עד [[1120]] לספירה בערך ועד להוצאת [[בולה אפיפיורית|הבולה האפיפיורית]] "[[בעניין היהודים]]" הוותיקן העמיד, ראה והזכיר את היהודים באותה הנשימה עם המוסלמים. היהודים גם הואשמו בשיתוף פעולה עם המוסלמים, כמו בצרות ה[[נוצרים]] עם ה[[מוסלמים]]; הועלו טיעונים על כך שהיהודים עמדו מאחורי מלחמות ה[[אסלאם]] ותקיפותיהם את המדינות הנוצריות. כשייעודן להשמיד את הנוצרים והנצרות, כלומר את כוחות האור, ולנקום בנוצרים על שעשו ליהודים. הרעיון היה כי בתקופה זו התקיים מקרה [[אסתר המלכה|אסתר]] המחודש. כפי שאסתר השתמשה כביכול ב[[אחשוורוש]] ובפרס על-מנת לאפשר ליהודים לנקום בקמים עליהם, כך [[ח'דיג'ה]] אשתו הראשונה של [[מוחמד]], שכביכול הייתה יהודיה, השתמשה במוחמדב[[מוחמד]] ובמוסלמים. אף על פי שדובר במאות שנים שלאחר מותו של [[מוחמד]], בנוסף לכך שהוא החל בכיבושים רק לאחר מותה של ח'דיג'ה.

בנוסף, הכמורה הלהיטה את רעיון הקשר והנאמנות היהודי-אסלאמי בהצגתה את מקרה היהודים תושבי [[ירושלים]] שנלחמו שכם אחד עם שכניהם המוסלמים נגד הנוצרים בלהגן על העיר במהלך [[מסע הצלב הראשון|מסעות הצלב הראשונים]].{{הערה|Brown, Michael L. Our Hands Are Stained with Blood: The Tragic Story of the "Church" and the Jewish People. Shippensburg, PA: Destiny Image Publishers, 1992|שמאל=כן}} מאוחר יותר הואשמו היהודים גם בשיתוף פעולה עם המוסלמים נגד הנוצרים, כדוגמת מקרה [[בהלת המצורעים]]. כמו גם הצגת [[גירוש ספרד|גולי ספרד]] שהשתלבו בחברה ובצבא המוסלמי, ואף נלחמו נגד הנוצרים בשיתוף עם המוסלמים כ[[שודדי ים יהודים|שודדי ים]].{{הערה|Lowney, Chris. A vanished world: Muslims, Christians, and Jews in medieval Spain. Oxford University Press, 2006.|שמאל=כן}}

לפי המסורת הנוצרית [[יום הדין]] יגיע כאשר היהודיםה[[יהודים]] ישובו ל[[ישראל|ארצם]], אז יופיע ה[[אנטיכריסט]], שיהיה מ[[עברים|בני ישראל]]. עד תחילת המאה ה-20 רוב הנוצרים האירופאים (בעיקר הקתולים) האמינו כי ה[[אנטיכריסט]] יהיה [[יהודי]] שיוביל את היהודיםה[[יהודים]], במלחמתם נגד ה[[נוצרים]], אז תתחיל מלחמה גדולה ב[[אירופה]] שבה רוב היהודים ימותו - ומכאן כל היהודיםה[[יהודים]] רעים כי הם בעצם יצדדו ב[[אנטיכריסט]]. בסוף המלחמה, [[ישו]] יקום לתחייה, יקים את [[בית המקדש השלישי]], ישפוט את העולם כשהטובים יעלו לגן עדן והרעים ישארו בעולם הזה. לאורך השנים היו סברות שונות בנוגע למתי יתקיים יום הדין כאשר רבים מהנוצרים ניסו לדחות את הקץ והאמינו כי ימיהם הן ימי [[מלחמת גוג ומגוג]], כדוגמת: [[המרד הגדול]], [[מסעי הצלב]], [[מלחמת העולם השנייה]].

לפי [[ספר דניאל|חזון דניאל]] דווקא היהודיםה[[יהודים]] יהיו בצד של המשיח, כאשר העמים האירופאים לא יכנסו ויתערבו במלחמת [[יום הדין]] ועל כן ייענשו בסופו של דבר. כמו כן יום הדין לא יביא לקץ העולם אלא לשלום ואחווה בין כל העמים, כאשר התרבויות והדתות השונות ישמרו ויחיו בהרמוניה אחת עם השנייה. חזון דניאל גם מציין כי בעת הזו כל עמי העולם יכבדו ויבקשו את הנהגת היהודים כאשר [[בית המקדש השלישי]] יהפוך למרכז דת ומשפט עולמי. רעיון זה שמובנה בדת הנוצרית כחלק מ[[הברית הישנה]], יצר אנטגוניזם נוצרי כלפי היהודיםה[[יהודים]] שכביכול חושבים שהם עתידים לשלוט בהם ובעולם, כחלק מייעודם כ"עם הנבחר" והביא לשנאה גבוה של הנוצרים כלפי היהודים.

בימי הביניים המוקדמים רבים היו היהודים שעבדו כסוחרים; מקצוע שנתפס על ידי הנוצרים (בהשפעה רומית) כמקצוע בזוי, לאור הצורך שבנדידה מתמדת וחוסר השתקעות. עם המעבר הגדול לערים, התגבשו גילדות מקצועיות של סוחרים נוצריים, אליהן לא יכלו היהודים להצטרף וזאת לאור החובה שבלהישבע את שבועת הנוצרים לצורך ההצטרפות. כתוצאה מכך היהודים נדחקו ממקצועות המסחר וכן מהעבודות היצרניות לשדה מחיה יחיד והוא הלוואה בריבית. הלוואות אלו יצרו יחסי מלווה לווה, שהפכושהיפכו את היחס ההיררכי הרצוי בין היהודי והנוצרי והזינו את שנאת ההמון והבורגנות נגד היהודים, כמו הזינו את השנאה החברתית והדתית. תחושות אלו התחזקו במהלך המאה ה-12 בה הכנסייה יצאה נגד נגע ההלוואה בריבית תוך שילוב אלמנטים כלכליים ודתיים, ופגיעה בפרנסת היהודים. במאה ה-13 התחילה הכנסייה להדגיש את "דוקטרינת השעבוד הנצחי" של היהודים ודרשה מהמלכים והשליטים לאסור על היהודים לעסוק בהלוואה בריבית ולבודד אותם מהנתינים הנוצרים. זאת כחלק ממאבק הכוחות בין הכנסייה לשלטון החילוני הנפרד, הכנסייה זכתה להצלחה מעל למצופה.{{הערה|שם=יוסףסדן}} העיסוק הכפוי של היהודים במקצועות [[חלפנות כספים|החלפנות]] והמסחר הביא להאשמת היהודים באי-עיסוק מכוון במקצועות יצרניים, תוך העדפה לחיות ולנצל את הנוצרים.{{הערה|שם=חבד1}}

עם עליית השלטון האבסולוטי ו[[עידן הנאורות]] המשיכה הכנסייה למנוע את מגע בין נוצרים ליהודים. בתקופה זו הכנסייה המשיכה להדגיש את הבידול והשוני הדתי והתרבותי שבין היהודים לנוצרים, אף על פי שהגישה המדינית הייתה כי מעמד אזרחי ושוויון זכויות לא צריכים להיות תלויים בהשתייכות דתית. בעקבות עבודה המבוססת על ארכיון הוותיקן, ההיסטוריון דוד קרצר, טען בספרו ''האפיפיורים נגד היהודים'' כי לאורך [[המאה ה-19]] ותחילת [[המאה ה-20]] הכנסייה דבקה בהבחנה בין "אנטישמיות טובה" ו- "אנטישמיות רעה". כאשר הסוג "הרע" טיפח את שנאת היהודים בשל מוצאם וגזעם, דבר שנחשב בלתי-נוצרי; וסוג "הטוב" שהיה [[תאוריית קשר|ביקורת קונספירטיבית]] כלפי היהודים, שלכאורה תכננו לשלוט בעיתונים, בבנקים, ובמוסדות אחרים וזאת על-מנת להתעשר וכדומה. בישופים קתולים רבים כתבו מאמרים המבקרים את יהודים מטעמים אלו, וכאשר הואשמו בקידום שנאת יהודים, הם היו מזכירים לאנשים שהם גינו את הסוג "הרע" של האנטישמיות.{{הערה|Kertzer, David I. The popes against the Jews: The Vatican's role in the rise of modern anti-Semitism. Vintage, 2007.|שמאל=כן}}

לפי מרטין לותר "איזה נזק יכול להביא אדם אם יספר שקר טוב וחזק, למען הטוב והכנסייה הנוצרית... שקר שימושי, שקר מועיל, שקרים שכאלו לא יהיו נגד אלוהים; הוא יקבל אותם."{{הערה|Shermer, Michael, Alex Grobman, and Arthur Hertzberg. Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?. Univ of California Press, 2009. p.240.|שמאל=כן}} גישתו של לותר כלפי היהודים השתנתה במהלך חייו. בשלב מוקדם בקריירה שלו, עד לשנת [[1536]], הביע חשש לגורל יהודי אירופה והיה נלהב מאפשרות המרתם לנצרות, באמצעות רפורמות דתיות שינגישו את המידע לכל ויכירו במוצאו היהודי של ישו. בהמשך דרכו ובספרו "[[על היהודים ושקריהם]]", לותר גינה את היהודים וקרא לרדיפתם, גירושם ואף להשמדתם; זאת בשם המוסר וכביכול על מנת להציל את נפשם, תוך ציון כי "אנו אשמים שאיננו טובחים אותם". עוד כתב לותר כי היהודים הם: "אנשים זונים ולא אנשי האלוהים", היהודים מלאים ב"צואתו של השטן... שהם מתפלשים בו כחזירים", בית הכנסת היה ל"כלה טמאה, כן, פרוצה חסרת תקנה וזונה רעה...". עוד לותר כינה את הנביא [[ירמיהו]] כ[[כופר (אמונה דתית)|כופר]] ואת ההיסטוריה היהודית כ"מוכלת בכפירה הרבה", את התפילה היהודית קטרג כ"חילול קודש" ושקר. את היהודים כעיוורים רוחניים וכ"בוודאי אחוזים בידי שדים", ושיבח את ה[[לוגוס]] ישו על שטאטא את הכפירה היהודית וממשיך לעשות זאת.

עד לרפורמה שהחילה [[ועידת טרנטו]] (1563-1545) ביחס להשכלתם של [[כומר|הכמרים]]; בעקבות התפשטות [[נצרות פרוטסטנטית|הפרוטסטנטיות]] ברחבי [[אירופה]] שכללה יצירת מערכת הכשרת כמרים מובנית במטרה להעלות את רמתם האינטלקטואלית והמוסרית; רמת השכלתם הדתית של הכמרים עד אז לא הייתה כה טובה. כך לרוב הכמורה לא יכלה לעמוד, לענות ולדרוש לציבור ובמקום הסיתו את הקהל נגד היהודיםה[[יהודים]]. הטיעונים המרכזיים היו שהיהודיםשה[[יהודים]] יודעים יותר מהכמרים והכנסייה על [[תאולוגיה|יסודות האמונה]] (שכן [[תאולוגיה נוצרית|התאולוגיה הנוצרית]] מסתמכת על [[עיקרי האמונה היהודית|התאולוגיה היהדות]] ובנויה עליה מבחינה [[תאולוגיה|תאולוגית]]) ואלו אינם מוכנים לחלוק מידע זה ולכן אין להאשים את הכמרים והכנסייה בחוסר הכשרתם, אלא את היהודיםה[[יהודים]] שאינם מוכנים לחלוק את המידע.

בנוסף על-מנת שה[[נוצרים]] מחפשי התשובות שינסו אצל היהודים לא יתחברו ליהדות וימירו מהנצרות, טענו הכמרים שהיהודים שחצנים ושאין לסמוך עליהם שכן היהודים משקרים, זוהי דרכם והיא מותרת מתוקף דתם. כהוכחה הסתמכו על תפילת [[כל נדרי]] וה[[כפרות]] שאומרים היהודים ב[[יום כיפור]] שכביכול מתירה את הנדרים שננדרו במהלך השנה, וכביכול מכפרת על כל החטאים שהאדם עשה (כשלמעשה כל נדרי וכפרותו[[כפרות]] מכפרים רק על עבירות שבין אדם למקום, ולא בין אדם לחברו ומהווים רק עניין סמלי של כפרה. כשב[[נצרות]] הקתולית קיים [[שטר מחילה]] וה[[וידוי (נצרות)|וידוי]] שלמעשה מכפר על הכל. ובנצרות הפרוטסטנטית כלל אין צורך בבקשת כפרה שכן מעצם ההכרה והאמונה בישו כל החטאים נסלחים). רעיון [[יום כיפור]], [[כפרות]] וה[[חזרה בתשובה]] עוררו [[אנטגוניזם]] ושנאה כלפי היהודים מסיבה נוספת והיא שלפי הנצרות אין מחילה וגאולה ללא ההכרה בישו ובנצרות. לכן הרעיון שהיהודים מאמינים שבדרכים אלו העוונות, ובכללם עוון רצח ישו ודחייתו נסלחים הייתה בלתי מתקבלת ויותר מכך בלתי נסבלת על ידי הנוצרים ששמעו על מסורות אלו. שכן לפי תאולוגית החילופין{{אנ|Supersessionism}} לעד נידונו היהודים לשאת בעוונם ולחיות תחת משקל חטאם.

בשיטות אלו ועוד מנעו הכמרים כל אפשרות לשיח כנה בין ה[[נוצרים]] ליהודיםל[[יהודים]] ובעצם יצרו חוסר אמון כמו מצב בו הנוצרים סלדו מהיהודים על כך שלא חלקו עמם את חוכמתם ובקיאותם בדת, וכן סלדו מהיהודים כשדיברו ושיתפו מידע מתוך מחשבה שבדיבורם, הכביכול חכם, הם מתנשאים ומשתחצנים. בנוסף לכך שהם לא האמינו למילה שיצאה מפי היהודים שכן האחרונים כביכול מערימים ומסתירים את האמת בשקריהם. שכן, כביכול, בלתי אפשרי שיהודי יאמר את האמת, שכן היהודי קנאי לתורתו ולא רוצה לחלוק אותה על-מנת שרק הוא ילך בדרך האמת ולא אחרים, ויזכה לשכר גבוהה יותר דרך קיומן בעולם הבא. יש להדגיש כי רוב, אם לא כל, הרעיונות האנטי-יהודים נבנו סביב הטיעונים היהודים האפשריים שיכולים לעלות בשיח הדתי תאולוגי שבין הנצרות ליהדות. במצב שכזה, במקרה בו ייווצר שיח בין דתי, הנוצרי יסיק בראשו, תוך כדי השיח, מסקנות לשלילת טיעוני היהודים, באמצעות ההכפשות והטיעונים השקריים ששמע של היהודים דרך הכמורה. כמו האמונה שאם היהודים אמורים אחרת ממה ששמע זה לוודאי שקר, ולא יעלה על דעתו לשאול או להציג את הדברים בפני היהודי. הנצרות רואה ביהדות כדת שבטלה מן העולם וכראשי הכנסייה הראשונים כמניחי אבני היסוד של הכנסייה תחת הפירושים הנכונים "היחידים" של התנ"ך. לכן לא ברור למה הרעיונות והפירושים היהודים נתפסים כמוסתרים ומוחבאים בכוונת זדון, אם בין כה וכו הם נתפסים כלא רלוונטיים ולא נכונים.

* [[על היהודים ושקריהם]] של [[מרטין לותר]].{{הערה|Luther, Martin. "On the Jews and Their Lies, 1543." Luther Works: The Christian in Society IV, ed. Franklin Sherman, trans. Martin H. Bertram (Philadelphia: Fortress Press, 1971): 268-72.|שמאל=כן}}

במחצית השנייה של המאה העשרים, לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] ו[[השואה]], היה נראה כי ההתקפות נגד היהדות דעכו. הרעיון כי יש מידת צדק בכל אחד מהדתות והפילוסופיות החילוניות בקרב מאמיניו זכה לקבלה רחבה. אולם אז עלה רעיון [[הכחשת השואה]] שזכה לתפוצה רחבה, לא רק בקרב ה[[נאו-נאציזם|נאו-נאצים]] המבקשים להראות את קודמיהם באור חיובי יותר, אלא גם בקרב אקדמאים, המציגים את הרעיון הגזמת השואה לצורך הצגת עמדה אובייקטיבית כביכול, ומציגים כתבי הכחשת שואה ביבליוגרפיה ובהערות שוליים.{{הערה|שם=גרובמן12}} עדויות מסוימות אחרונות מעידות על כך שמכחיש השואה הראשון היה אלכסנדר רטקליף הסקוטי. שהיה מנהיג הליגה הפרוטסטנטית הסקוטית ואחר כך הבריטית, שנבחר בשנת [[1933]] כחבר מועצת העיר [[גלאזגו]] כשקידם קמפיין אנטי-קתולי. במהלך שירותו פרסם במגזין ''וואנגורד'' בין השנים 1945–1946 כי השואה היא המצאה יהודית. ההצהרה הסתמכה על חוברת קודמת שהוציא בשם "האמת על היהודים", שם הוא טען כי בריטניה זקוקה לאדם כהיטלר לאור השליטה היהודית על הממשל הבריטי, וכי סרטי השואה אינם אלא הפקה שזויפה בבתי קולנוע יהודים.{{הערה|Shermer, Michael, Alex Grobman, and Arthur Hertzberg. Denying history: who says the Holocaust never happened and why do they say it?. Univ of California Press, 2009. p.41.|שמאל=כן}}

התפיסה שאין ישועה מלבד דרך הנצרות הייתה ליבת הכנסייה הנוצרית עד [[1965]], עת בה הוחלט ב[[ועידת הוותיקן השנייה]] על יחס יותר סובלני כלפי הדתות האחרות. השיא היה ב-[[1986]], כאשר האפיפיור [[פאולוס השישי]] הכריז מעל במת בית הכנסת היהודי ברומא: "אתם האח הבכור". מאז עמדתה הרשמית של [[הכנסייה הקתולית]] היא שהיהודים זכו לגאולה על שפיכת דמו של [[ישו]], דרך הכרזתם בפני [[פונטיוס פילאטוס]] כי דמו של ישו יהיה עליהם ועל בניהם ([[הבשורה על-פי מתי]]; 27:25). זאת גם ללא האמונה בישו, שכן דמו של ישו יכול רק לכפר ולא לפגוע.{{הערה|David Lewis. [http://concordiatheology.org/2011/03/jews-and-the-death-of-jesus-reading-matthew-2725-by-david-lewis/ Jews and the Death of Jesus: Reading Matthew 27:25 by David Lewis]. Concordia Theology. March 9, 2011|שמאל=כן}}

רעיון ה[[אנטישמיות נוצרית#היהודים כבית הכנסת של השטן|היהודים כבית הכנסת של השטן]] הוביל לפיתוח תאוריות שונות לגבי כך שהיהודים המודרניים אינם באמת יהודים - אלא ה[[אדום (עם)|אדומים]], עם בעל קונוטציה שלילית בתנ"ך שמקושר באויב שיש להילחם בו באחרית הימים, או ה[[ממלכת הכוזרים|כוזרים]], גם כן עם בעל קונוטציות תנ"כיות שליליות. היו אף כאלו שהאמינו שהגרמנים בתקופת מלחמת העולם השנייה היו למעשה היהודים האמתיים והיהודים שנרצחו היו למעשה יהודים מתחזים.{{הערה|Jack Harper. [http://www.iamthewitness.com/listeners/Just.What.Is.The.Synagogue.of.Satan.htm Just What Is The "Synagogue of Satan"?]. 20 april 2008|שמאל=כן}}

החל משנת [[2010]] החלו ארגונים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית להשתמש ב[[תעמולה]] המעוררת רגשות הדתיים נגד ישראל, תוך עידוד וקריאה להחרמתה.{{הערה|1={{קישור כללי|כותרת=All I Want for Christmas is an End to Apartheid|כתובת=https://sacbds.files.wordpress.com/2010/11/all-i-want-for-christmas-is-an-end-to-apartheid3.pdf|תאריך=2010}}}} משנת [[2013]] ארגונים נוצריים הפועלים בשטחי הרשות הפלסטינית, החלו להשתמש ביתר שאת בתעמולה דתית אנטישמית נגד ישראל, תוך טיעון כי ישו היה פלסטיני שחי בפלסטין. ד"וח קרן עמוס הבריטית ('''Amos Trust''') הפועל בתחומי [[הרשות הפלסטינית]] בנוגע לפעולותיה ב[[בית לחם]] כתב: {{ציטוטון|בתור יהודי שחי בנצרת, ישו לא יורשה על ידי הנהגה שלו להיכנס לבית לחם. יהיה עליו להיכנס באופן בלתי חוקי לבית לחם ואולי אף לעבור [[בידוק ביטחוני]] ב[[מחסום (צה"ל)|מחסום]]. ואז הוא כנראה יבכה על מקום הולדתו כפי שבכה על [[ירושלים]]... אם ישו היה נולד היום בבית לחם, שדות [[מרעה]] רבים היו מוחרמים לטובת ההתנחלויות ישראליות הבלתי חוקיות}}. בכריכת הקטלוג לשנת [[2013]] אף מתואר ישו מנסה לעבור את חומת הביטחון באמצעות חבל.{{הערה|amos trust, [http://www.amostrust.org/media/17379/Bethlehem-Pack-2013.pdf Bethlehem Pack], 2013. גישה: 2 ביוני 2015.}}{{הערה|amos trust, [http://www.amostrust.org/media/127231/Bethlehem-Pack-2014.pdf Bethlehem Pack], 2014. גישה: 2 ביוני 2015.}}

בשנת [[2014]] לכבוד [[חג המולד]] התחפשו מפגינים פלסטינים ל[[סנטה קלאוס]] ויצאו להפגין ולתקוף חיילי צה"ל תוך צילום תמונות תגובות החיילים והפצתם כתקיפת חיילי צה"ל את סנטה קלאוס. באותה שנה ''Kairos Palestine'' הפיצו איגרת מיוחדת ובה נכתב: {{ציטוטון|באשר לאסירים, הם אלו שסובלים הכי הרבה מקרב הפלסטינים. הם הקריבו שנים ארוכות מחייהם לטובת אחרים. ישו אמר 'אלוהים שלח אותי לדרוש חופש לכלואים, להשיב את הראייה לעיוורים ולשחרר את המדוכאים}} (הבשורה ע"פ לוקאס, 18,4). {{ציטוטון|זכרו כי הפלסטינים הנוצרים הם שומרי המקומות הקדושים. זכרו אותם במשך כל השנה, לא רק בזמן חג המולד... אנו צריכים את עמידתכם לצדנו במאבק על מטרתנו החוקית והצודקת, באמצעות פעילות בממשלות שלכם כדי לסיים את הכיבוש הישראלי הנוראי של מולדתנו."}} [[פרסביטריאניזם|הכנסייה הפרסביטראנית]] באותה השנה פרסמה{{ציטוטון|כשאנו חוגגים את לידתו של הילד הנוצרי, (קשה שלא לתהות) איך היו חייו נראים כילד או של מריה כאם, אם הוא היה נולד בבית לחם היום.}}{{הערה|שם=מסעותישו}}{{הערה| ADAM LEVICK, [http://ukmediawatch.org/2011/04/17/the-murder-of-vittorio-arrigoni-and-the-morality-of-resistance/ The murder of Vittorio Arrigoni and the morality of “resistance”]. UK Media Watch. APRIL 17, 2011.|שמאל=כן}} באותה השנה החלו לדמות את מדינת ישראל ל[[התקופה הרומית בארץ ישראל|שלטון הכיבוש הרומי]], שדיכא את היהודים בימיו של ישו; ואת היהודים אז לפלסטינים היום. [[מתודיזם|הכנסייה המתודיסטית המאוחדת]] פרסמה: {{ציטוטון|מנקודת המבט הפלסטינית, ישנו דמיון מסוים בין התנאים הפוליטיים בפלסטין בזמנו של ישו והמצב הנוכחי בפלסטין. יש כיבוש בוטה ששולט ומדכא את העם; ויש מילות שתתארנה את מה שהאנשים עוברים: פחד, חוסר ביטחון, חוסר יציבות, סבל, צער, ייאוש, ורגשות שליליים אחרים שאימפריה מדכאת וממשלת ימין ישראלית יכולים ליצור.}}{{הערה|[http://www.globalministries.org/news/mee/sabeel-christmas-message-2014.html Dr. Naim Ateek, President of the Board, Sabeel. 2014]. Sabeel Christmas Message 2014. גישה: 3 ביוני 2015.}}