אחאב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 86:
[[קובץ:Karkar.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[המונולית מכורח]] המזכיר את שמו של אחאב.]]
{{ערך מורחב|קרב קרקר}}
האיום האשורי החל להסתמן עוד בימי [[אשור נצירפל השני|אשורנצירפל השני]], אביו של שלמנאסר השלישי, שהצליח לחדור עד לחוף הים התיכון באזור צפון הלבנון. אלא שפשיטה עמוקה זו באההפתיעה בהפתעה עלאת מדינות סוריה והם לא הציבו חזית נגד [[אשור]]. עתה המצב היה שונה - איומה של אשור על מדינות סוריה הפךוארץ לאיוםישראל שישחייב להיערך לקראתו. איומה של אשור על סוריה וארץ ישראל הניעוהניע את מלכי ארם, [[חמה (עיר)|חמת]] וישראל להתאחד תחת ברית אחת, ואליהםאליה צירפו שליטים זעירים אחרים. הברית, שנקראה בכתובות האשוריות 'ברית 12 מלכי חוף הים', ושידיעות עליה קיימות רק ממקורות אשוריים (המקרא התעלם מעצירת הפלישה האשורית על ידי אחאב) הורכבה, לפי התעודות ([[המונולית מכורח]]), מהגורמים הבאים:
# הדד-עזר מ[[ארם דמשק]] עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים.
# אירחולני מחמת עם 700 מרכבות, 700 פרשים ו-10 אלף רגלים.
שורה 103:
בהקשרו המקראי של המונולית ניתן להבין שלאחאב הייתה עצמה צבאית גדולה, המונה את כמות ה[[מרכבה (רכב)|מרכבות]] הגדולה ביותר בין הארצות השכנות של ממלכת ישראל. (אחאב הביא לברית כ-50% מהמרכבות, וכ-18% מהרגלים). מעמדו היה גבוה ביותר, הן מבחינה מדינית והן מבחינה בינלאומית. עם זאת ניתן ללמוד שלאחאב לא היו פרשים, מכיוון שעל פי המונולית לא הביא אף לא פרש אחד לברית. גודלו של צבא הרגלים הישראלי, עשרת אלפים איש, תואם את המספר המופיע במקרא בימי [[יהואחז (מלך ישראל)|יהואחז]], שמלך בישראל כחמישים שנה אחר כך{{הערה|"כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב '''וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי''' כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ" ([[ספר מלכים ב|ספר מלכים ב']], י"ג, ז')}}.
 
הסופר האשורי מזכיר בכתובת רק 11 בעלי ברית, אף על פי שהוא מכנה אותם בשם כולל "12 מלכי ח'ת וחוף הים". ייתכן שעיגל את מספרם למספר סמלי, או שמדבור ברשלנות. היקף [[צבא אשור|צבאו]] של [[שלמנאסר השלישי]] לא נמסר, אך לגבי מסע מאוחר יותר שערך, השתמרה הידיעהידיעה כי הוא מנה 120 אלף איש. בשנת 853 לפנה"ס נפגשו הכוחות ב[[קרב קרקר]]. למרות הצהרתו של שלמנאסר שניצח בקרב, מסתבר שזה הסתיים ללא הכרעה, כפי שניתן ללמוד מן העובדה ששלמנאסר נאלץ לחזור לאזור שוב ושוב, בשנים 849, 848, ו-845, בהן התייצבה נגדו ברית 12 המלכים. יתרה מזו, בשנת 842 יצא שלמנאסר לאזור האמנוס בצפון סוריה בלא להתמקד בכיבוש דרום סוריה. רק ב-841 הצליח שלמנאסר להתגבר על חלק מבעלי הברית.
 
לאחר קרב קרקר, משהוסר האיום האשורי, חזר שובהתחדש העימות בין ישראל וארם. אחאב, בתמיכת [[יהושפט]] מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]], יצא ב-852/1 אל רמות גלעד כדי להחזירה לשלטון ישראל:
 
{{ציטוט| תוכן=וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶל-עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי-לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם. וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ | מקור=מל"א כב,א-ד. }}