האימפריה העות'מאנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קידוד קישורים, קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים
מ הוספת קישור לפרוגרסיבי
שורה 102:
[[קובץ:Balkan Wars Boundaries.jpg|שמאל|ממוזער|200px|תוצאות מלחמת הבלקן הראשונה (למעלה) והשנייה (למטה)]]
[[קובץ:Ottoman-Empire-Public-Demo.png|ימין|ממוזער|250px|הפגנות באיסטנבול, 1908]]
האימפריה העות'מאנית האמינה בבסיס דתי, אך התמוטטה מכיוון שהעם הרגיש כי מנהגיה בגדו במסורת הדתית שלהם. לאומיות בסגנון מערבי הייתה חסרת משמעות עבורם; הדרך היחידה, כך האמינו, הייתה חזרה לדרך האסלאם האמיתית. כך היה גם ברוב ארצות ערב.{{הערה|שם=היכל| pp. 27.(Heikal, Mohamed. "Iran: The Untold Story (New York." Pantheon 13 (1982}} ב-[[1906]] הקימו [[הטורקים הצעירים]] (מ[[טורקית]] Jön Türkler) את "[[מועצת האיחוד והקידמה]]" (İttihad ve Terakki Cemiyeti). המושג "טורקים צעירים" היה כינוי כללי לקבוצות פרוגרסיביות[[פרוגרסיבי]]ות רבות שהחלו להיווצר בקרב סטודנטים וקציני צבא החל בעשור האחרון של [[המאה ה-19]]. רוב הטורקים הצעירים הצטרפו למועצת האיחוד והקידמה אך היא לא הייתה מפלגתם בלבד, אלא הפכה לארגון גג של אזרחים רבים ברחבי האימפריה, בני לאומים שונים, אשר נפשם קצה במצבה ואשר שאפו לשינוי; ובשנת [[1907]] החליטה גם [[הפדרציה המהפכנית הארמנית]] לאחד כוחות עם מועצת האיחוד והקידמה מתוך תקווה שכאשר תשיג האחרונה את השינוי המיוחל, יזכו הארמנים במדינה עצמאית. ב-[[3 ביולי]] [[1908]] פרץ [[הטורקים הצעירים|מרד הטורקים הצעירים]] וזכה לתמיכה רחבה בקרב הכוחות המזוינים ובקרב אזרחים, והתפשט ברחבי המדינה. הסולטאן נאלץ להשיב את החוקה על כנה ב-[[24 ביולי]] 1908 ולכנס שוב את הפרלמנט, ובכך נפתחה "תקופת החוקה השנייה" (İkinci Meşrûtiyyet Devri).
מהפכת נגד שהתחוללה ב-[[13 באפריל]] [[1909]] דוכאה בתוך ימים ספורים ולאחר שבועיים לערך הודח הסולטאן ונשלח לגלות ב[[סלוניקי]]. במקומו הומלך אחיו [[מהמט החמישי]] "רשאד" ביום [[27 באפריל]] 1909.
בחמש השנים שנותרו עד [[מלחמת העולם הראשונה]] התרגשו על האימפריה שלוש מלחמות שונות, אשר המשיכו וקרעו ממנה שטחים. ב-[[29 בספטמבר]] [[1911]] פלש הצבא ה[[איטליה|איטלקי]] למחוזות טריפוליטניה וקירנאיקה, מעוזיה האחרונים של האימפריה העות'מאנית בצפון אפריקה, ופתח ב[[מלחמת איטליה-טורקיה]]. האיטלקים כבשו את לוב וכן את [[רודוס]] ו[[האיים הדודקאנסיים]]. הסכם שלום נחתם ב-[[18 באוקטובר]] 1912, אך הקלות בה הצליחו האיטלקים במלחמתם, עוררה את מדינות הבלקן להתקומם כנגד העות'מאנים, ובטרם הסתיימה מלחמת טורקיה-איטליה, נפתחה [[מלחמת הבלקן הראשונה]]. במלחמת זו חברו [[סרביה]], [[מונטנגרו]], [[יוון]] ו[[בולגריה]] כנגד האימפריה העות'מאנית. ב-[[9 בנובמבר]] נכנעה סלוניקי לצבא היווני שהקדים את הצבא הבולגרי ביום אחד, ואילו [[אדירנה]] נפלה לידי הבולגרים ב[[קרב אדריאנופול (1913)|קרב אדריאנופול]] ב-[[11 במרץ]] [[1913]]. [[הסכם לונדון (1913)|הסכם לונדון]] סיים את המלחמה ב-[[30 במאי]] 1913, והעות'מאנים איבדו את צפונה ומערבה של [[תראקיה]] שעברה לשליטת בולגריה, את מקדוניה וצפון יוון. שבועיים לאחר מכן החלה [[מלחמת הבלקן השנייה]] ביוזמתה של בולגריה וב-[[23 ביולי]] 1913 עזבו הבולגרים את אדירנה וזו הושבה לטורקים בלא ירייה בודדת.