לסה פר – הבדלי גרסאות

כיום, יש כלכלנים והיסטוריונים הנוטים לראייה שונה של ההתרחשויות, הקרובה יותר לעמדותיו של [[בנג'מין אנדרסון]] שייחס את התפתחות המשבר הגדול דווקא למעורבות ממשלתית חזקה תחת הנשיא [[הרברט קלרק הובר]] ועוד יותר מכך תחת הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] בניגוד למדיניות הלסה פר, במיוחד בהמשך והרחבה של התערבות ממשלתית קיימת, כינון מדיניות פרוגרסיבית ושינוי שיעורי הריבית. ניתוחים מפורטים ברוח זו העלו היסטוריונים וכלכלנים כמו ג'ואן הוף וילסון, ויליאם בארבר, [[מילטון פרידמן]], [[הנרי הזליט]] (Henry Hazlitt), ו[[מורי רותבארד]] בספרו "[http://www.mises.org/rothbard/agd.pdf השפל הגדול באמריקה]".

 

 

בעקבות משבר הנפט באמצע שנות השבעים והשפל הסטגפלציוני במדינות רבות במערב, חל משבר-אמון עמוק בתקפות התפישות הקיינסיאניות בכלכלה וכמה וכמה מדינות במערב אימצו מדיניות הקרובה ברוחה יותר למדיניות הלסה פר, הגם שלא זהה לה. הדוגמה הבולטת ביותר לכך, לדעת רבים, הייתה מדיניותה של [[מרגרט תאצ'ר]] בבריטניה (רה"מ בין השנים [[1979]]-[[1990]]) שאופיינה בנקודת מבט התומכת בלסה פר, במיוחד בעקבות מדיניות ה[[הפרטה]] שנקטה בזמן כהונתה. גישות דומות אומצו במדינות כמו [[ניו זילנד]], [[אירלנד]], [[ארצות הברית]], [[אוסטרליה]], [[צ'ילה]], ואחרות ובמידה מוגבלת גם בחלק ממדינות האיחוד האירופי. עם זאת בכל מדינות אלו, כולל בבריטניה של ת'אצר לא נזנחו שורה של עקרונות שאינם תואמים לגישת הלסה-פר, כגון מיסוי פרוגרסיבי (בהקשר זה, הצעתם של גורמים בממשלת תאצ'ר להנהיג מס גולגולת לא אומצה מעולם), רגולציה של התחרות במשק (באמצעות דיני ההגבלים העסקיים) ותוכניות רווחה מסוימות.