חוק בדר-עופר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏טיעונים בזכות שיטת בדר-עופר: ניסחתי מחדש את טיעון המחיר האחיד במכרז ההוגן, על מנת לעשותו קריא יותר -- והוספתי נגיעה של ביקורת בסופו.
שורה 153:
*בשיטה הישנה, אם מפלגה פורשת מהמרוץ ותומכיה נשארים בבית ביום הבחירות ואינם מצביעים, זה עלול לגרום למפלגה אחרת לקבל '''פחות''' מושבים מכפי שהייתה מקבלת אם המפלגה הראשונה הייתה נשארת במרוץ – וזאת בניגוד לציפייה האינטואיטיבית שפרישת "סועד" מהארוחה תגדיל את "הנתח" של כל אחד מ"הסועדים" הנותרים, או לפחות לא תקטין אותו. (למשל, כשבפרלמנט יש שני מושבים, המפלגה הגדולה קיבלה 17 קולות, המפלגה הבינונית קיבלה 5 קולות, והמפלגה הקטנה פרשה מהמרוץ ותומכיה – 4 במספר – נשארו בבית ביום הבחירות ולא הצביעו. בשיטה הישנה, פרישת המפלגה הקטנה פוגעת במפלגה הבינונית וגורמת לה לאבד את הייצוג שלה בפרלמנט. בשיטת בדר-עופר, הפרישה פוגעת רק במפלגה שפורשת).
 
טיעון נוסף בזכות שיטת בדר-עופר הוא טיעון המחיר האחיד. לשיטתבמכרז בדר-עופר יש מאפיין בסיסי שנתפס כיתרון בעיני אלה, שמצד אחד רואים – בכל מערכת של הקצאת מושבים בפרלמנט לפי מספר קולות – [[מחיר|מערכת תימחור]] לכל דבר, ושמצד שני תומכים בהחלת עיקרון השויון במערכות-תימחור: ואכן,ההוגן. בשיטה הישנה המחיר למנדט עלול להיות לא שוויוני אלא [[תמחור דינמי|דיפרנציאלי]] – כלומר ייתכן שעל מושב מסוים "ישולם" מספר קולות גדול יותר מאשר על מושב אחר, וזאתבעוד בניגודשבשיטת לשאיפהבדר-עופר לייצוג אחיד ושוויוני – שממומשתיש{{הערה|שם=coin}} בשיטת בדר-עופר על ידי מחיר-אחיד-למושב עבור כל המפלגות. למעשה, הסיבה לכך שהמחיר האחיד מתאפשר רק לפי חוק בדר-עופר אך לא לפי החוק הישן היא, שבשונה מהשיטה הישנה המתחשבת ב"עודף קולות" - אשר לעיתים יכול להספיק כדי "לקנות" מושב שלם – אשר "נמכר" אפוא במחיר יותר זול מזה של המושבים האחרים, הרי ששיטת בדר-עופר אינה מתחשבת כלל בעודפי קולות – כך שכאשר המחיר האחיד המתקבל בה מתרגם עודף כזה ל"חלקי-מושב" – אז הם "מושלכים לפח"{{הערה|בניסוח מתמטי: קיים קבוע חיובי (לא בהכרח שלם) c, כך שלגבי כל מפלגה שמספר קולותיה הוא <math>a</math> מספר מושביה הניתנים לה על ידי שיטת בדר-עופר הוא <math>[a/c]</math>, כאשר [x] היא [[פונקציית הערך השלם]]. למעשה, <math>c</math> הוא המחיר (האחיד) למושב, ובלבד שגוש-רשימות שחתמו על הסכם עודפים ייחשב כמפלגה אחת לעניין זה.}} עבור כל המושבים. (למשל, בפרלמנט שבו שלושה מושבים ושלוש מפלגות: הגדולה קיבלה 14 קולות, הבינונית קיבלה 7 קולות, והקטנה קיבלה 6 קולות: בשיטה הישנה המפלגה הגדולה משלמת על המושב שלה 9 קולות, בעוד ששתי המפלגות האחרות משלמות 7 קולות ו-6 קולות בהתאמה. בשיטת בדר-עופר המחיר הנדרש הוא אחיד: 7 קולות למושב. יש לציין שהמפלגה הקטנה אינה מסוגלת לשלם את המחיר הזה, בעודוקולותיה שחלקי-המושב"מושלכים שמתקבליםלפח", חישוביתמה עבורשמהווה המפלגהקושי הקטנהעבור לפיטיעון המחיר האחיד במכרז ההוגןאינםשהרי הופכיםבמכרז בפועלרגיל לחלקי-מושבאין בפרלמנטהשחתת אמצעי תשלום).
 
==ראו גם==