המהפכה הצרפתית – הבדלי גרסאות

{{ציטוטון|המסר של המהפכה היה שהעם ריבון}}, סיכם ויליאם דויל, ומדינות אירופה האחרות גילו {{ציטוטון|שרק לאומיות יכולה להילחם בלאומיות}} כשאסרו מלחמה על הרפובליקה הצרפתית הצעירה. השפעותיה של ההכרה כי רק הזדהות עמוקה של היחיד עם מדינתו, שאינה מתווכת במסגרות מעמדיות, יכולה לקדם מודרניזציה ולהקנות עוצמה צבאית וכלכלית, השפיעה עמוקות על הארצות שנכבשו על ידי צרפת או שספגו תבוסות מידה. הזעזוע התודעתי והחברתי שנלווה לכך, הניע חידוד ואף יצירה מאפס של תודעת הזהות הקיבוצית בנחלות הגרמניות, בחצי-האי האיטלקי ובארצות השפלה. בהעתקה של הדפוסים הצרפתיים, מאות אלפי מתנדבים הסכימו לאחר מכן להתנדב למלחמה לשחרור מעול הפולש המהפכני. אינטלקטואלים, ובעקבותיהם פוליטיקאים, החלו לדון ולפתח חלופות לסדר הישן שאבד עליו על הכלח. מראשית המאה ה-19 עלו לא רק תביעות למשטר רציונלי יותר, אלא גם תנועות לאומיות בוסריות שביקשו מתאם בין האומה לגבולות הישות הפוליטית, והתלבטו סביב אילו מאפיינים וסמלים להתגבש. צרפת, האחידה והריכוזית יחסית, היוותה דגם מרכזי למאמצים המוצלחים והכושליםאו הכושלים לכונן [[מדינת לאום|מדינות-לאום]] מודרניות מתוך המונרכיות הרב-אתניות של אירופה.{{הערה|1=דויל, עמודים 415-418}}

יחד עם [[המהפכה האמריקנית]], המהפכה הצרפתית הנחילה לעולם מחדש את הרעיון של זכויות אוניברסליות וחוק שווה לכל החל באותה מידה על כל האזרחים – ולא משטר פריבילגיות נפרד לכל שדרה מעמדית. [[הצהרת זכויות האדם והאזרח]], שכיוונה לא לצרפתים אלא לכל בני האדם, נותרה מורשתה העליונה של המהפכה, והשפיעה על תנועות פוליטיות בכל העולם. הפנייה למושגים פוליטיים-חברתיים בעלי תחולה גורפת התבטאה גם בסיסמה "[[חירות, שוויון, אחווה]]", שנעשתה ברבות הימים מזוהה עם אירועי 99–1789 (על אף שכמעט ולא הופיעה בצורתה זו במהלכם). כבר בעת המהפכה עצמה ניבעו המתחים הפנימיים והסתירות בין המושגים הללו, שהיו אמורים להיות מושגיםמוגשמים כולם ביחד כחלק מהחזון הכולל: מנהיגי הימין המתון תבעו שה"שוויון" יהיה בהזדמנויות בלבד כשהם מעוררים את חמת השמאל בדרישה להגביל את זכות ההצבעה לפי רכוש, בעוד שהשמאל בתורו עורר התקוממות כשניסה לכפות חלוקה שוויונית של ההכנסות. סתירות ומתחים אלו הוסיפו לאפיין את כל מי שהושפעו מרוח המהפכה בעתיד, והם נאלצו, איש איש, לבחור באחד מפניה ולטשטש את האחרים. ה[[קומוניסט]]ים הרוסים שחוללו את [[מהפכת אוקטובר]] ראו את עצמם כממשיכים בנקודה בה נעצר הפופוליזם הריכוזי של המונטניארדים ב-1794, ואת ריאקציית תרמידור כבלימה של המגמה לשוויון חברתי על ידי בעלי-הרכוש. חוגים ימניים וליברלים, לעומת זאת, הבליטו את האחדות הלאומית הצרפתית או את ההבטחה לחירות.{{הערה|1=דויל, עמודים 418-419}}

המדינה הריכוזית המודרנית פירקה את המסגרות הקורפורטיביות הישנות ויצרה קשר ישיר עם האדם היחיד, תוך שהיא מפוררת את מערכת המעמדות יותר ויותר לפרודות אינדיבידואליות. מתוך הצורך לנצל באופן מיטבי את כשרי כלל האזרחים התבססה [[מריטוקרטיה]] יחסית, וככל שזו הייתה בלתי-מושלמת, היא אפשרה בעקרון לכל אחד להגיע לכל דרגה. ב-1799 השתלט על הרפובליקה קצין שמוצאו היה ממשפחת אצולה זוטרה ביותר, ושקידום דומה כלל לא היה אפשרי עבורו תחת המשטר הישן. המהפכה סימנה רבים ממאפייניו של העולם המודרני: מרחב שיח ציבורי הנשען על ידיעת קרוא-וכתוב ותקשורת המונים, פוליטיקה של הציבור הרחב במקום של מסגרות מעמדיות לעומת המלך, שלטון נבחר ייצוגי, גיוס טוטלי של משאבי המדינה ועוד. השאלה אם הייתה תמורה שתרמה לכינונו של סדר עולם זה, או עוד אבן-דרך שהובילה אליו כתוצאה מרקע עולמי זהה – תקשורת ותעבורה משופרות, [[המהפכה התעשייתית]], הרפורמות של המלכים שדגלו ב[[אבסולוטיזם נאור]] (ושנקטעו בבהילות עקב החשש מקריסה דומה לזו של צרפת) – מוסיפה להיות שנויה במחלוקת בין היסטוריונים.{{הערה|הפרק כולו מבוסס על: דויל, עמודים 391–426 (הפרק '''Revolution in Perspective''');{{כ}} Michael Rapport, '''Revolution''', בתוך: The Oxford Handbook of the Ancien Régime, עמודים 467-482}}