ברוך ייטלס – הבדלי גרסאות

 

==ביוגרפיה==

 

ברוך חלק את התעניינות אביו בחכמות כלליות. בשלב מסוים בין 1778 ל-1780, בטרם מלאו לו שמונה-עשרה, נמלט מביתו ונסע ל[[ברלין]], שם שגשג חוג משכילים סביב [[משה מנדלסון]] ואחרים. לאחר מכן שב לפראג והתפייס עם הנוב"י.{{הערה|Hillel J. Kieval,[https://www.academia.edu/4191100/The_Unforeseen_Consequences_of_Cultural_Resistance_Haskalah_and_State-Mandated_Reform_in_the_Bohemian_Lands The Unforeseen Consequences of Cultural Resistance: Haskalah and State-Mandated Reform in the Bohemian Lands]. '''Jewish Culture and History''', 2012, גיליון 2. עמ' 11.}} עם התעוררות ההשכלה המאורגנת בשנות ה-80, נרשם כמנוי לבטאונה '[[המאסף]]', ששירים רבים פרי עטו ראו בו אור מאוחר יותר תחת שמות עט כ"י – ר".{{הערה|משה פלאי, '''דור המאספים בשער ההשכלה''', הקיבוץ המאוחד, 2001. עמ' 109.}} הוא היה התורם המשמעותי ביותר לכתב-העת בבוהמיה ומנהיגה של השכלת פראג. בכך קומם נגדו חלק מהקהל המסורתי בעירו. הוא ובנו של הרב, [[שמואל לנדא]], היו שניהם מנויים על 'המאסף' ועל ביאור התורה '[[נתיבות השלום]]' של משה מנדלסון. הילל קייבל העריך שהשפעתם הביאה לכך שהנוב"י, שדרש קודם בתקיפות נגד [[נפתלי הרץ וייזל]], מיתן במידת-מה את התנגדותו להשכלה.{{הערה|שם=הלל|Hillel J. Kieval, '''Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands''', University of California Press, 2000. עמ' 49, 55, 242-3.}}

 

 

 

ב-1813 הובאו לפראג המוני פצועים מ[[קרב דרזדן]] ו[[קרב קולם]]. ייטלס מימן הקמת בית-חולים שדה ואף טיפל בהם בעצמו. כך נדבק במחלה קשה ממנה נפטר באותה שנה. הוא ניסח בעצמו את הנחקק על [[מצבה|מצבתו]]: "מעטים ורעים היו ימי מגורתי, הרבה יגעתי ולא מצאתי / הרבתי לי אוהבים, גם הרבתי לי אויבים / אלה מאהבתם הרימו הודי, אלה משנאתם הורידו כבודי / ואני לא קמה בי רוח, אמרתי: מתי אשקוט מתי אנוח / עתה לשווא אהבתם, עתה לשווא שנאתם / אלה לריק הרימו הודי, אלה לריק הורידו כבודי / הגוף שב אל האדמה, שם תאכלהו תולעת ורמה / אל אלקים שב הרוח, עתה אשקוט עתה אנוח".

 

 

==כתביו==