ממלכת ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לכרומוזומי מין
עריכה
שורה 76:
מלך ישראל באותה העת, [[מנחם בן גדי]], נכנע לאשור ושילם לה מס. מאוחר יותר הנהיג [[פקח בן רמליהו]] מדיניות אנטי אשורית. פקח כרת ברית עם [[רצין מלך ארם-דמשק|רצין]] מלך ארם, והשניים פלשו לממלכת יהודה. לפי המסופר בספר ישעיהו תכננו השניים להפיל את מלכה [[אחז]] ולהמליך תחתיו את [[בן טבאל]] כדי לצרף את יהודה לבריתם נגד אשור. אחז פנה בבקשת עזרה לתגלת פלאסר וכנראה שהחיש את יציאתו למסע נוסף באזור.
 
בשנת [[733 לפנה"ס]] עלה תגלת פילאסר השלישי, מלך [[אשור]], על ארץ ישראל עם צבאו. תחילה החריב את הערים הגדולות - [[תל חצור|חצור]] ו[[תל מגידו|מגידו]], לאחר מכן כבש את הגליל, מישור החוף ועבר הירדן המזרחי, וקרע אותם משלטון ישראל. על פי האנאלים של תגלת פלאסר השלישי, הוא הגלה מן הגליל 13,250 נפש, כאשר נתון זה אינו כולל את מניין הגולים מעבר הירדן המזרחי. על פי המסופר בספר מלכים, הוא הגלה תושביםאת משטחיםתושבי אלההגליל לאשור: "ויגל ישראל אשורה" - והטיל מס כבד על התושבים הנותרים.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|טו|כט}}: {{ציטוטון|בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה.}}{{ש}}
{{תנ"ך|דברי הימים א|ה|כו}}: {{ציטוטון|וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה}}}} מן ה[[אנאלים]] האשוריים עולה כי בשנים 732-733 לפני הספירה כבש את "אֲבְּלֲכֲּ (המזוהה כ[[אבל בית מעכה]]) שבפאתי ארץ בית עמרי (כינויה של ממלכת ישראל בפי מלכי אשור)". לאחר שאשור כבשה את רוב שטחי ממלכת ישראל, חולקה הארץ על ידה לשלוש פחוות אשוריות: [[תל מגידו|מגידו]] ([[הגליל]] ו[[עמק יזרעאל]]) [[תל דור|דאר]] ([[השרון]] ורצועת החוף) וה[[גלעד]], וכתוצאה מכך צומצם שלטונה של ישראל לאזור [[הר אפרים]] בלבד. [[הושע המלך|הושע בן אלה]], מלך ישראל האחרון, מונה כשליט מטעם האשורים לאחר שבני ישראל הדיחו את [[פקח בן רמליהו]].
 
המלך הושע לא השלים עם שלטון האשורים, ובשעה של חלופי מלכים באשור והסתמכות על הבטחת [[סוא מלך מצרים]] לבוא לעזרתו, ניצל את ההזדמנות והפסיק את תשלום המיסים לאשורים, צעד המהווה [[מרד מיסים]]. בתגובה לכך כבש הצבא האשורי את שארית שטחי הממלכה; [[שלמנאסר החמישי|שלמנאסר ה-5]], יורשו של תגלת פילאסר השלישי, ציווה לכלואאסר את הושע בבית הכלא, ולאחרוהצבא מכןהאשורי החלכבש את שארית שטחי הממלכה. המצור על שומרון, בירת ישראל. המצור נמשך כשלוש שנים, בינתייםשבמהלכן תפס [[סרגון השני]] את השלטון, ובשנת 722 לפנה"ס הצליח לכבוש את שומרון; רבים מתושבי הממלכה הוגלו למחוזות רחוקים באימפריה האשורית. באנאלים שנמצאו באשור מתפאר מלך אשור בניצחונו על ממלכת ישראל ואף מתפאר כי תפס 50{{הערה|לפי קריאה אחרת, 200}} מרכבות מצבא ישראל וצירפם לצבאו שלו. בכך בא קץ ממלכת ישראל ותחתה הוקמה פחוה אשורית בשם: שֳמֵרְנָ.{{הערה|ראו: אליה שמואל הרטום, '''תורה נביאים כתובים פירושים''', הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ, עמ' 275-281.{{הבהרה|יש לתקן פירואט ביבליוגרפי}}}} הגליית תושבי ממלכת ישראל לאשור מתוארת במקרא ב[[ספר מלכים]]:{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יז|ה|ו}}}} {{ציטוטון|בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.}}, ושוב בדברי הימים.{{ש}}
בכתובת שנמצאה, אשר מפרטת את מסעות [[סרגון השני|סרגון מלך אשור]], מצוין כי בעקבות המלחמה נשבו 27,290 תושבים.{{הערה|1=או 27,280 לפי קריאה אחרת}} בהנחה שנתון זה הוא אמין וממצה, המסקנה העולה ממנו היא שבפועל מרבית תושבי ישראל לא הוגלו, ונשארו במקומם. גם במקרא ישנן אסמכתאות רבות לכך שההגליה האחרונה, בדומה לאלו שקדמו לה, הייתה חלקית בלבד, ורבים מתושבי הממלכה או צאצאיהם נספחו לממלכת יהודה, או לגולים ממנה לאחר חורבנה.{{הערה|ב{{תנ"ך|דברי הימים א|ד|מב}} מסופר על חמש מאות מבני שמעון שבימי [[חזקיהו]] התיישבו בהר שעיר שבדרום עבר הירדן. ואזכוריםגם לקשריםבספר שקשרדברי הימים מצויות ראיות לאוכלוסייה הישראלית שנותרה, כש[[חזקיהו]] עםמלך שאריתיהודה הפליטהשלח להזמינם לחג הפסח שערך: "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ראושׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, וְיָשֹׁב אֶל-הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר"{{הערה|דברי הימים ב, פרק ל פסוק לקמןו}}. אזכורים אחרים מתייחסים לימי [[יאשיהו]], [[צדקיהו]] ו[[שיבת ציון]].}} ייתכן גם שחלק מצאצאי עשרת השבטים נטמעו ב[[שומרונים]], אף שלפי התנ"ך הם צאצאי הגויים שיושבו בשומרון במקום הגולים. גם לפי מסורת השומרונים הם מצאצאי שבטי אפרים ומנשה, אם כי לפי מסורתם הפילוג בינם ובין שאר השבטים חל כמה מאות שנים מוקדם יותר בימי [[עלי הכהן]], על רקע המחלוקת לגבי מקום המשכן.{{הערה|בדיקות דנ"א שנערכו אצל שומרונים הביאו למסקנה כי השומרונים קרובים ל[[יהודים]] וייתכן כי קיים לשתי הקבוצות מוצא משותף, זאת לפי תוצאת בדיקת כרומוזום Y, שעובר מאב לבן. אך עם זאת, בבדיקת הכרומוזומים שאינם [[כרומוזומי מין]], קיים דמיון רב יותר עם האוכלוסייה ה[[פלסטינים|פלסטינית]]. והסיבה האפשרית לכך שנתמכת בעובדות היסטוריות היא שהשומרונים [[התאסלמות|התאסלמו]] ונטמעו באוכלוסייה המקומית. במקרא מתואר הקשר בין היהודים ל[[עם הארץ|עמי הארץ]] שישבו בה דרך [[נישואי תערובת ביהדות|נישואי תערובת]] בין יהודים ונשים [[נוכרי|נוכריות]] שהולידו להם צאצאים, [[עזרא הסופר|עזרא]] מתואר דורש מהעם לגרש את הנשים הנוכריות ואת הילדים שנולדו מהן{{הבהרה|יש להבהיר את הקשר היחסי בין שאלות המוצא השונות לאסמכתאות המקראיות}}. בעקבות התנ"ך החשיבו היהודים את השומרונים ל'גרי אריות' ובמשך מאות שנים נחשבו ליהודים מכוח [[גיור|גרות]] והנישואים עימם היו מותרים.}}{{ש}} ככל הנראה גם הייתה נדידה המונית של תושבי ממלכה זו לממלכת יהודה השכנה שכן לדעתו של [[פרופסור]] [[ישראל פינקלשטיין]] ממצאים ארכאולוגיים מראים שבתקופה שלאחר חורבן ממלכת ישראל הצפונית גדלה אוכלוסיית העיר [[ירושלים]] פי חמישה, מה שיכול להיות מוסבר בהגירה המונית של שרידי הממלכה לעיר. להערכת פינקלשטיין, ממלכת ישראל הייתה ממלכה בת כ-300,000 תושבים בשיאה כך שבחישוב של סך הגולים שמתארות הכתובות האשוריות עולה כי רוב האוכלוסייה המקומית נשארה במקומה. מקובל גם שלא היה לאשורים אינטרס שיתר האוכלוסייה מממלכה זו תוגלה שכן רובם היו חקלאים שהאשורים היו זקוקים לכך שימשיכו לעבד את אדמתם ולהפיק את תוצריהם כדי שהרווח הכלכלי מהאזור הכבוש הזה יישמר.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=doSUerUtK2Y ישראל פינקלשטיין, הרצאה שמינית מתוך סדרת הרצאות בנושא "ישראל הקדום"] ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. לקוח מדף ה[[יוטיוב]] הרשמי של האוניברסיטה.}} מכל מקום, הדעה הרווחת כיום היא כי מרבית האוכלוסייה של ממלכת ישראל נשארה במקומה תחת תשלום [[מס גולגולת]] כבד לאשורים ואילו רק ה[[אליטה]] החברתית שהיוו איום ב[[מרד|מרי]] כנגד השלטון האשורי החדש במקום הוגלתה לאשור.
 
לפי השערה זו, פירש [[יהודה קיל]]{{הערה|בפירוש [[דעת מקרא]] למלכים ב' עמ' תרצד'}} שעיקר הגולים היו יושבי העיר שומרון ובנותיה - הן הן "ערי שומרון" עליהן נכתב ב"לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה", וב{{תנ"ך|מלכים ב|יז|כד}} שיושבו בהן גויים תחת בני ישראל,{{הערה|וכיוצא בכך המונח 'ערי חברון' המוזכר ב{{תנ"ך|שמואל ב|ב|ג}}}} ועל שומרון נכתב שבני ישראל גלו משם. מאידך, דעת [[ישראל פינקלשטיין]] היא שהמקרא, בדגש על [[ספר מלכים ב']], מציג את חורבן ממלכת ישראל בהככזה הוגלתהשבו כביכולהוגלתה כל האוכלוסייה, ונראה שהסיבה לכך היא עמדה אישית-דתית של המחבר היהודאי שדגל בתפיסה שממלכהשממלכת זוישראל נענשה בגלות בשל חטאיה הדתיים ועזיבת ה' לטובת הפולחן הכנעני. לכן היה חשוב לו להבליט את חומרת החטא הדתי בכך שיצור מצג שווא שבו כביכול כל אוכלוסיית הממלכה הוגלתהמוגלת לאשור, ואילובעוד ממלכת יהודה שנשארה נאמנה לה', שרדה את התקפת האשורים ונשארה במקומה עד ל[[חורבן בית ראשון]]. גם בספר דברי הימים מצויות ראיות לאוכלוסייה הישראלית שנותרה, כש[[חזקיהו]] מלך יהודה שלח להזמינם לחג הפסח שערך: "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, וְיָשֹׁב אֶל-הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר"{{הערה|דברי הימים ב, פרק ל פסוק ו}}.
 
על [[בולה]] שנתגלתה ב[[עיר דוד]] הופיעה הכתובת "לאחיאב בן מנחם", שמזכירה שמות פרטיים של שניים ממלכי ישראל ([[אחאב]] ו[[מנחם בן גדי|מנחם]]). הארכאולוגים אורטל כלף וד"ר [[ג'ו עוזיאל]] ראו בכך עדות כי לאחר גלות שבטי ישראל, הגיעו לירושלים פליטים מהממלכה הצפונית ומונו שם לתפקידי מנהל בכירים.{{הערה|{{Cite news|url=http://travel.walla.co.il/item/3094150|title=אוסף חותמות עם שמות עבריים מימי התנ"ך נחשף בעיר דוד - וואלה! תיירות|newspaper=וואלה! תיירות|language=he-IL|access-date=2017-09-04}}}}