היסטוריה של ליטא – הבדלי גרסאות

בתחילת [[המאה ה-13]] שני [[מסדר דתי|מסדרים דתיים]] [[גרמניה|גרמנים]], [[המסדר הטבטוני]] ו[[האחים הליבונים לחרב]], כבשו את רוב השטח שמהווה כיום את [[לטביה]] ו[[אסטוניה]], וכן שטחים נרחבים מליטא. כתגובה לכך התאחדו מספר שבטים בלטים תחת הנהגתו של [[מינדאוגאס]], [[דוכס גדול|הדוכס הגדול]] הראשון של ליטא, והביסו את ה[[ליבונים]] בשנת [[1236]] בעיר [[שאולאי]]. כתוצאה מניצחון זה נחלש המסדר הליבוני מאוד, והפך לענף של המסדר הטבטוני. במהלך שנות הארבעים של המאה ה-13 חיזק וביסס מינדאוגאס את שלטונו באדמות הבלטיות. בשנת [[1250]] חתם מינדאוגאס על [[הסכם שלום]] עם המסדר הטבטוני, אשר קבע כי הוא יוכתר כ[[מלכי ליטא|מלך ליטא]] בתמורה ל[[התנצרות]]ו. בשנת [[1251]] [[הטבלה|הוטבל]] מינדאוגאס בנוכחותם של האבירים הטבטונים על ידי ה[[בישוף]] של [[חלמנו]]. ב-[[6 ביולי]] [[1253]] [[הכתרה|הוכתר]] כמלך ליטא, והמדינה הוכרזה כ[[ממלכת ליטא]].

 

 

בשנת [[1316]] החל הדוכס הגדול [[גדימינאס]], בעזרת מתיישבים מגרמניה, לשקם את האזור ולאחד את השבטים השונים לתוך מדינת ליטא אחת. גדימינאס הרחיב את גבולותיה של ליטא מזרחה על חשבון ה[[מונגולים]], שבאותה העת [[רוסיה בעת הכיבוש המונגולי|שלטו ברוסיה]]. על ידי כיבושים וכריתת בריתות השתלטו הליטאים על חלקים נרחבים של [[רותניה]], שכללו את רוב שטחי [[בלארוס]] ו[[אוקראינה]] של היום, והפכו את ליטא למדינה ענקית שהשתרעה מ[[הים הבלטי]] עד ל[[הים השחור|ים השחור]].