אוגור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לרצח קיסר |
|||
שורה 25:
לאוגורים לא היה מעמד עצמאי בקריאת הסימנים. היינו, הסימנים נחשבו לעולם ככאלו שנשלחו אל המגיסטרט, כך שהאוגור לא היה יכול לבצע קריאת סימנים ציבורית מטעם עצמו וקריאתו הייתה תמיד נלווית לשאלת מגיסטרט. עם זאת, לאוגורים הייתה סמכות להכריז כי קריאת הסימנים בנסיבות מסוימות על–ידי המגיסטרט שגויה ולהכריז על תשובה שלילית לשאלה (obnuntiatio). זכות וטו זו הפכה את התפקיד לנחשק במיוחד ברומא.
האוגורים נבחרו לאורך השנים על–ידי אוגורים אחרים (cooptati), עוד מן התקופה בה מונו על–ידי המלך, שהיה אף הוא אוגור. חוק דומיטיאנוס שחוקק [[גנאוס דומיטיוס אהנוברבוס]] בשנת [[103 לפנה"ס]] שינה זאת וקבע כי את המקומות החסרים בקולגיומים הכוהניים (כלומר, גם הפונטיפים) ימולאו בבחירה על ידי אספת השבטים. במהלך הרפורמה החוקתית של [[לוקיוס קורנליוס סולה]] בשנת [[81 לפנה"ס]] בוטלה זכות זו והוגדל מספר האוגורים ל-15, אך תקנות הבחירה הושבו על כנן בשנת [[63 לפנה"ס]], השנה בה היה [[קיקרו]] קונסול ובתמיכת [[יוליוס קיסר]], שהגדיל את מספרם ל-16. הזכות לבחירה על–ידי האספה בוטלה שוב על ידי [[מרקוס אנטוניוס]] אחרי
==קישורים חיצוניים==
|